אני על הכבוד שלי ויתרתי ! פרק 6

"את תדרדרי אותה ותעשי לה שם רע" אמר בלחש..
"הפסקתי עם זה!" צעקתי.
"את לאאא!" הוא צעק חזק יותר והחזיק לי את הראש.
"אני כן.." לחשתי ויצאה לי דמעה..
"את חושבת שאפשר להשתנות ככה בשנייה? אי אפשר, זה לא אפשרי" אמר בהחלטיות.
"תתפלא.." אמרתי והסתכלתי עליו במבט שונא ..
"השם שלך לא יצא ממך בחיים, תמיד תשארי ליאן השרמוטה" אמר בעצבים..
הסתכלתי עליו בהלם, לא הצלחתי להוציא מילה, לא הצלחתי להביע שום רגש, הייתי משותקת ..
"ליאן.. לא התכוונתי" אמר בהתחרטות..
לא הצלחתי להגיב, המשכתי להסתכל עליו, לא הצלחתי לזוז, לא האמנתי עליו.. נפגעתי!
אחרי כמה דקות של שתיקה עניתי..
"אני לא שרמוטה.." לחשתי.
"אני באמת מצטער על כל מה שאני אומר לך, אני יודע שאני פוגע בך, אבל ליאן זאת המציאות.. את כן שרמוטה, ואת לא תסתובבי עם אחותי." אמר ברחמים..
ויצא מהבית, התחלתי לבכות, כמו שלא בכיתי בחיים שלי, בכי של שנתיים שלמות שהחזקתי בפנים, מה הטעם לחיות ככה?..
לאט לאט נרדמתי עם המחשבות..
קמתי בבוקר, החלטתי אני הולכת למאור, תמיד אהבתי אותו בתור אח ותמיד סיפרתי לו הכל, אבל הוא.. הוא לא סובל אותי, אבל עם כל הכבוד, הוא בדיוק כמוני..
דפקתי בדלת של הבית, מעין פתחה לי ומאור אחרייה.
"לא אמרתי לך לא לבוא לפה?!" אמר מאור בעצבנות..
"באתי אלייך, אפשר לדבר?" אמרתי בלחש..
הוא סימן לי עם היד לעלות אחריו לחדר..
"מה?" אמר..
"מאור, עם כל הכבוד שלי אלייך ויש לי, אתה לא איזה ילד טוב ירושליים, גם אתה מזיין בנות כל שני וחמישי, אתה ערס וסטוציונר, אז אתה לא יכול לבוא ולהטיף לי מוסר!" אמרתי בעקשנות!
"תעופי מפה, את ואני מודעים לזה שאין לי כבוד לשרמוטות.." לחש עצבני..
"אני לא שרמוטה!!" צרחתי..
"כוסאמק ליאן ! אז מה את?! ילדה טובה?! אז לא את ממש לא! את מזדיינת עם בנים כל יום, ולאונס אין ממש קשר לזה! את שרמוטה אך ורק מבחירה !" צרח חזק יותר ודחף אותי על הקיר.
קיבלתי מכה חזקה בראש, ראיתי שחור..