אנשים עם כנפיים ~סיפור חדש ~ פרק 1 תגיבו :)

זה היה נראה כאילו העולה כולו היה לבן .לבן מסנוור במיוחד לטעמה של אנג'ל היא הרגישה משהו מעקצץ בגבה 'מוזר' חשבה לעצמה 'מזה יכול להיות?'
היא מיששה את גבה והייתה בהלם ' זה.. זה בלתי אפשרי זה לא היתכן ' היא בדקה את זה שוב ולצערה גילתה שצדקה אלו היו כנפיים .

השעון המעורר צלצל .זה היה חלום.
"אוף אני והחלומות הדפוקים שלי " מלמלה לעצמה בזמן שקמה ממיטתה "אחח " נאנקה מכאב כשנזכרה בגבס הארור ששמו לה אתמול
"גבס דפוק . חלום דפוק . חיים דפוקים " מלמלה לעצמה וגיששה אחר הקביים שלה היא עד לא התרגלה עליהם אבל לא הייתה לה בררה אחרת זה היה היום הראשון שלה בבית הספר החדש שלה לחנונים מתקדמים .
היא נשנה נשימה עמוקה אין טעם לחשוב ככה תנסי להנות ' כך אמרה לה אתמול אמה לפני השינה
"אופפ אני שונאת את זה שהיא חושבת שהיא יותר חכמה ממני " מלמלה ונסתה נואשות ללכת לכיוון המקלחת עם הקביים הארורים .
"אנג'י את צריכה עזרה ?" שאל אותה אביה בחמימות
"אבא אני לא מסתדרת עם הקביים האלה בבקשה תן לי להישאר בבית עד יום אחד "התחננה בפניו , הוא חייך עליה
"אנג'ל את לא יכולה לברוח ככה מי יודע אולי אפילו תהני מזה " חייך חיוך נעים היה משהו שונה בצורה שהוא אמר את זה מאשר הצורה שאמה אמרה את זה כאילו שהיא מתנשאת מעליה בעד שהוא רק רוצה לעזור
אבל אנג'ל ידע למה מלכתחילה הם עברו לכאן זה בגללו הוא קיבל את משרת ה'מורה המאושר לחשבון' של בית הספר היסודי של העיר וכל המשפחה הייתה צריכה לעבור מהבית היפה שהיה להם במערב קליפורניה עם הנוף לים ,אל המקום הדחוס והרחוק באלפי שנות אור מכל חבריה,דאלאס .
אינג'ל ,או איך שכל חבריה בקילופרניה קראו לה ,דאש תמיד שנאה מקומות צפופים ודחוסים ממש כמו העיר הזאת ודווקא שם אבא שלה קיבל הצעת עבודה כל כך מפתה שהוא לא היה יכול לסרב לה
"מה שתגיד " אמרה בכעס ונכנסה למקלחת .היא הביטה במראת הקיר הגדולה . השיער שלה שהיה צבועה בשלה צבעי הקשה לא היה מסודר וכפי שקרה פעמים רבות גם להתכוון להיות כזה היא שטפה את פניה וצחצחה שיניים לאחר מכן יצאה מחדר האמבטיה וראתה שאביה עד מחקה מחוץ לדלת .
" מה אתה עד עושה כאן חשבתי שהברחתי אותך עם המבט הכועס שלי " אמרה בצניות
"את צריכה לרדת במדרגות לא ?" הוא צדק והיא שנאה את זה
"בסדר אבל אני גם צריכה להתלבש "ענתה הוא הרים אותה לחדר ועזב אותה על המיטה
"כשתסיימי כאן תני לי צעקה אני יודע שאת מסוגלת " הוא חייך ויצא מחדר .
אנג'ל לבשת את התלבושת האחידה המשעממת שהגיע הדואר לפני יומיים והסתבכה עם העניבה
"צריכה עזרה ?" שאלה אותה אימה שהופיעה פתאום ליד הדלת
"למה כולם שואלים אותי את זה כי יש לי גבס ?!" אמרה ברוגז
"כן " ענתה אימה היא חייכה כשראתה את ביתה מסודרת כל כך .חוץ מהשיער שלה כמובן .
"אבא …" קרא אנג'ל אמרה שסיימה להתארגן
הוא עלה מיד והרים אותה במדרגות היא ישבה ליד שולחן הואכל שהיא הבריקה ממש לפני התאונה
"את מוכנה ?" שאל אותה אביה לפני שיצאו שניהם מהדלת אחרי הארוחה
"עם אין לי בררה אחרת " אמרה בקדרות 'ואין לי ' המשיכה בליבה .