אנשים עם כנפיים פרק 11 :)

כך עבר לו חודש .בכל יום אחרי בית הספר אחד מחבריה החדשים של אנג'ל היה בא לבקר מידי פעם היו באים כל החבורה כמו שהיה בפלורידה אנג'ל התחילה להרגיש שייכת יותר מיום ליום והוקל לה לראות שגם חבריה מחבבים אותה .
ואז היגע היום המאושר בחיה .
"אנג'י את זוכרת מה הרופא אמר לך לפני חודש ?" שאלה אימה של אנג'ל
"האמת שלא " ענתה בזמן שאכלה את ארוחת
"אנג'י הולכים להוריד לך את הגבס היום " אמרה אימה בהתרגשות
"וואו זה הולך להיות כל כך מוזר "אמרה יותר לעצמה "כבר התרגלתי לזה שאנשים מרימים אותי " חייכה
" טוב אז תצטרכי להתרגל שוב ללכת .את הולכת לבית הספר עם בן ?"שאלה אימה ושוב כמו קסם שמעו שתיהם את צופרו המוכר של המכונית השחורה של בן .במהלך החודש האחרון היא ובן ממש נקשרו והוא באה לקחת אותה כמעט בכל בוקר
"בן " אמה וקפצה עליו בחיבוק הוא עטף אותה בין זרועותיו החסונות
"שנכנס ?" שאל אחרי יותר מרעה שעמדו כך .מחובקים .
אנג'ל הסמיקה "ברור " אמרה "בן אתה לא יודע מה הולך לקרות היום " אמרה בהתרגשות כשהוא התחיל לנסוע
"מה ?" שאל
" הולכים להוריד לי את הגבס זה אדיר " אמרה " אתה יודע כל כך התגעגעתי לתחושה הטובה הזאת של לרוץ אולי אני אפילו יפסיק לנצל אותך כנהג הפרטי שלי* " היא חייכה עלה והוא התחיל לצחוק
"אני דווקא אוהב להיות הנהג הפרטי שלך יש בזה יתרונות " הוא חייך חיוך ממזרי .
הם המשיכו לרדת אחד על השני עד שהגיעו לבית הספר כשנכנסו שמעו את קולע של סגנית המנהלת ,אמי , במערכת הכריזה
"אנג'ל דאש גשי בבקשה לחדה המנהלת " אמרה בקולה המתוק
"מה כבר עשיתי ?" שאלה אנג'ל את בן
"אני לא יודע אבל כדי שתלכי " אמר הקול שלו היה מוזר ….. כאילו הוא יודע משהו "את רוצה שאבוא איתך ?" שאל אחרי רגע של שתיקה
"לא זה בסדר נפגש בהפסקת הצהריים " אמרה מעט עצבנית
'למה הוא יודע משהו והוא לא מספר לי מה רקע כאן בכלל ' חשבה בעודה מתקדמת לכיוון חדר המנהלת
"שלום אנג'ל " אמרה אמי ברגע שאנג'ל פתחה את הדלת היא חייכה חיוך נעים ואנג'ל השתדלה לחייך בחזרה למרות שפחדה לגלות מה המנהלת רוצה ממנה
אנג'ל דפקה קלות על הדלת של חדר המנהלת
"יבוא " אמר קולה הצלול והמוכר של המנהלת .בכל יום במהלך החודש האחרון היא חלמה את החלום של העולם הלבן החלום שבו צומחות לה כנפיים גדולות וכחולות החלום שבו היא שומעת את קולה של המנהלת קוראת לה .
" שבי יקירתי " אמרה המנהלת בחיוך והצביע על כיסא עור שעמד מול שולחן העץ שלה
"את יודעת למה את פה ?" שאלה בעדינות
"לא גברתי " ענתה אנג'ל שכבר התיישבה על הכיסא הנוח
"יקירתי את זוכרת את היום ההוא שאת ובן איחרתם לשיעור ,היום שבו שאלת אותי עם נפגשנו ?" אמרה
"אז זאת כן היית את בחלום שלי ידעתי " אמרה אנג'ל בהתרגשות המנהלת גחכה ואנג'ל חיכחה בגרונה "אבל גברתי … זאת אומרת איך זה יתכן? " שאלה לאחר שנרגע קצת
"מסיבה פשוטה יקירתי " אמרה המנהלת ברוגע " את נערתי נמנת בין האנשים היחידים והמיוחדים בעולם שהם בעלי כנפיים "
'מההה?!?!!?!?'