אנשים עם כנפיים פרק 2 תגיבו
"אבא אני מאחרת אתה לא מבין שרושם ראשוני זה הדבר הכי חשוב שיש " צעקה אנג'ל על אביה בזמן ששניהם נתקעו בפקק .
"אנג'י את לא מבינה גם אני מאחר זאת לא אשמתי שהמכונית לא עפה "הוא צדק כמובן זה היה היום הראשון שלו בעבודה בתור המורה והרכז לחשבון בבית הספר היסודי של העיר הוא היה ממש נרגש מזה .
לאחר חצי שעה של שמעמום מחלת והקשבה לשירים משנות השמונים אנג'ל ואביה הגיעו ליגדם בית הספר העל יסודי של דאלאס
"למה קוראים למקום בית ספר על יסודי ולא פשוט תיכון ?" שאלה את אביה בזמן שהתקרבו למקום
"אני ממש ממש לא יודע " אמר בגיחוך הוא ידע שלביתו מתגנבות לפעמים שלאות שלא קשורות לשום דבר "אבל אני חושב שאין לך זמן לשאלות מיותרות את צריכה …"
"ללמוד אני יודעת " אמרה ביאוש אביה חייך
"תהיה ילדה טובה בסדר ?" הוא הרים את סנטרה כדי שטבית בעיניו שהיו בצבע חום סגול בדיוק כמו שלה
"כאילו שיש לי בררה " אמרה .אנג'ל תמיד עשתה את מה שהוריה אמרו לה למרות שהיא שנאה את זה אבל כפיצוי הם נתנו לה לעשות מה שהיא רצתה עם הגוף שלה ,כלומר עם היא הייתה רוצה לעשות עגיל בגבה או בלשון הם לא היו עוצרים אותה אבל היא לא רצתה הדבר היחיד שהיא עשתה היה לצבוע את השיער זה נתן לה מעין חופש ביטוי כזה היא אהבה יותר מכל את שיערה החלק והציבעוני את זה ולרוץ .
אנג'ל ירדה ממכונית החיפושית הצהובה של אביה .
"לאסוף אותך בשלוש ?" שאל אחרי שסגרה את הדלת
"שהיה "אמרה מבעד לכתפה .
היא פנתה לכיוון בניין בית הספר שהיה אפלולי המיוחד אפילו שהייתה שמש בוקר קופחת בחוץ 'אופ טקסס איזה מקום מתיש ' חשבה לעצמה .היא לא שמה לב אבל בכניסה לבית הספר היא נתקלה במשהו .
"אני כל כך מצטערת …" אמרה מיד ואז הבחינה בילדה שעמדה מולה שהייתה נראתה די משונה אפילו …. גותית קצת
"זה בסדר אני הילארי שייד אבל כולם כאן קוראים לי הילי " היא חייכה חיוך נחמד שנראה ממש לא קשור לשיער השחור כמו עורב שלה שהיה מסופר בתספורת אימו ולעור החיוור שלה ומה זה …
"יש לך עגיל באף !" אמרה אנג'ל בלי כל קשר הילי חייכה
"כן וגם שלוש חורים בכל אוזן "אמרה והסיטה את שיערותיה כדי לאפשר לאנג'ל לראות
"זה כל כך יפה הייתי כל כך רוצה לעשות חורים בגוף שלי " אמרה וצחקקה כשהבינה איך זה נשמע הילי הצטרפה עליה
"אז למה את לא עושה את זה בעצם ההורים שלך לא מרשים ?" שאלה ושנייהם כבר נכנסו לבניין הקודר
"זה לא זה אני פשוט … קצת פוחדת " אמרה אנג'ל במבוכה
"את לא צריכה לפחד זה כמו עקיצת דבורה "אמרה הילי ונעצרה ליד אחד משורה ארוכה של לוקרים
"אף פעם לא עקצה אותי דבורה " אמרה אנג'ל ושוב שני הנערות צחקקו
"מה כל כך מצחיק ?" שאל משהו שככל הנראה עמד מאחורי אנג'ל היא נבהלה והפילה את חפציה
"אני יעזור "אמר הנער והתקופף להרים את הדברים שנפלו לה
"בן אתה זוכר על מה דיברנו אז זה רושם ראשוני ממש רע " אמרה הילארי
"אויש אנחנו עדיין לא מכירים אז זה לא נחשב רושם ראשוני " אמר הנער שנקרא בן
"טיפש זה בדיוק הקטע של רושם ראשוני " אמרה הילי ושפשפה את מצחה בתסכול
"אז היי אני בן "אמר בחיוך גם הוא היה נראה מוזר לעור שלו לא היה צבע מוגדר והשיער שלו היה שחור כמו של הילי הוא היה שרירי וגבוהה
"אני אנג'ל דאש אבל כל החברים שלי קוראים לי דאש " היא ענתה בחיוך והוא חייך עליה חיוך גדול ומלא חום בחזרה עיניו השחורות נצצו
"מה השיעור ראשון שלך ?" שאל אנג'ל הציצה במערכת השעות שלה
"הסטוריה " ענתה
"יופי זה ליד ביולוגיה נלך ביחד " ענה בן בחיוך ואחז בידה וגרר אותה משם
" נפגש אחר כך הילי " אמרה מבעד לכתפה
תגובות (5)
מה עם הדמות שלי? ><
והמשך!!
היא תשתתף בהמשך חחחחחחחחחח תני לילדה לנשום היא רק הגיעה לבצפר
בהצלחה (:
ותמשיכייי
השיער של בן חום חחחחחח רק אל תבלבלי בינו לבין דאסטרי (שם מוזר אבל אני מאוהבת בו*~*)
יצא מגניב, תמשיכי(;
סבבה אני ישנה פעם הבאה :)