אנשים עם כנפיים פרק 29 :)

כשאנג'ל הייתה במרחק מה מחניית של הספר הטלפון שלה צלצל שוב .
"אנג'ל ?" שאלה אורין מבעד לקו
"כן "ענתה אנג'ל
"רק רציתי להודיע לך שאין היום אימון בוא בוטל " היא אמרה
"יופי זאת הזדמנות מצוינת להשלים שעות שינה " אמרה אנג'ל וחייכה לעצמה .
אוריין צחקקה ."ניפגש מחר דאש .ותודה " אורין ניתקה את הטלפון ואנג'ל שינתה אנת הכיוון למכונית הקטנה שלה .
כשהגיעה הביתה אביה היה כרגיל בסלון בחיקו ישן ספייק ולצידו נחה קערת פופקורן גדולה .
"אנג'ל תצטרפי עלי לפרק של דאלאס *? " שאל אביה
"לא אני הולכת לישון אני מותשת " היא חייכה וטיפסה במדרגות .
כשהגיעה לחדרה היא היתפרקה על המיטה ואפילו לא הספיקה להחליף בגדים .

"הצילו …. בבקשה " אמר קול מעורר רחמים אנג'ל הביטה סביב .היא הייתה תלויה באויר מתחתיה היה יער אפל וחשוך .
"מי שם ?"שאלה אל תוך היער כשהיא מתעלמת מהעובדה שהיא עומדת על האיור ללא כנפיה
"בבקשה הצילו …..אההה "צווחה מקפיעת דם נשמעה ואנג'ל התעוררה בבת אחת .

היא הביטה בשעון שבצג הטלפון שלה 6:00
'ישנתי כל כך הרבה זמן ?' שאלה את עצמה .היא ידעה שאין טעם לחזור לישון אבל היה עד הרבה זמן על בית הספר
'לרוץ ' חשבה 'זה תמיד עוזר לי לחשוב ' .
היא התלבשה במהירות ונעלה את נעלי הנייק הנוחות שלה .פתאום היא הרגישה ממש חנוקה בחדר הקטן שלה היא הייתה חייבת לצאת .עכשיו .
אנג'ל ירדה במדרגות במהירות ושמעה רעשים מכיוון המטבח .
"אמא מה את עושה כאן ?" שאלה אנג'ל והרגישה כמו סתומה
"מה את חושבת שאני עושה כאן ?" שאלה אימה בחיוך היא בדיוק הכינה פנקייקים .
"אני יוצאת לריצה אז כנראה שנפגש בערב או משהו ." אמרה אנג'ל ועצב עמוק חדר לליבה .
היא לא בילתה עם אימה מאז שהם עברו לדאלאס .הם ממש היתרחקו זו מזו ,כלומר לעולם לא היה לאנג'ל קשר חזק עם אימה היא הייתה כמו חברה לספסל הלימודים .אנג'ל הרגישה שהיא יותר מחוברת למיילי מאשר לאימה .אבל בכל זאת עכשיו אמא שלה הייתה כל היום בעבודה וכמעט לא ראו אותה בבית .
"להתראות" אמרה אימה בחיוך ואנג'ל יצאה מהבית התחושה מוזרה שמשהו ממש חשוב הולך לקרות היום .ממש חשוב .