אפשרות אחרת פרק 1

פרק 1:הבמחן
"גיל"זאת אמא,כמו כל אמא,היא חופרת.
"גיל!"אני מתלבשת,מתכוננת ליום שיקבע את גורלי,אני לא עונה לה.
"גיל!תרדי לכאן מיד"
"תפסיקי!את תעירי את כל השכונה עם הצעקות שלך"צעקתי בחזרה
ירדתי במדרגות,צעדתי לכיוון המטבח.כבר הייתי מוכנה לירידות של אמא שלי.הייתי חסינה מפני זה.
"זה מה שאת לובשת ליום המבחן?"שאלה בקולה הביקורתי ואני הנהנתי ואמרתי שכן,לא הבנתי מה רע כל כך בג'ינס וקפוצ'ון,"הג'ינס גדול עליך,ועם החולצה הזאת את ניראת כמו שק תפוחי אדמה" אמרה אמא,"למה את לא לובשת את הבגדים החדשים שקניתי לך?"שאלה
"כי הם קטנים"אמרתי "הם אמורים להיות צמודים,מותק,זה כל הקטע במכנסי סקיני"אמרה
הייתי חייבת לגרום לשיחה הזאת להפסק אז אמרתי לה שאנחנו צריכות כבר לזוז,שלא נאחר.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"אתם יודעים שיש להם שם מעבדת מחשבים עם יותר משלוש מאות מחשבים"סיפרתי להוריי שישבו במושב הקידמי,"איזה יופי,אתה ממש תהנה שם" אמרה אמא.
"יש 4 שכבות,השנה הראשונה,שהתמידם שם הם כמוני ,בני 16.השנה השנייה לתלמידים בני 17.אבל הכי מוזר זה שיש שם גם שנה רביעית,בשנה הרביעית לומדים רק מצטינים והם תלמידים בני 20"
"זה ממש מרגש ,קרלוס,אבל…"הוא לא סיים את המשפט אבל ידעתי מה הוא רוצה לומר,אני תמיד יודע מה אבא שלי חושב על דברים שמעניינים אותי,אז הפסקתי לדבר והתחלתי לקרוא את אחד הספרים האהובים עליי.
"קרלוס,הגענו"אמרה אמי,יצאתי מהרכב והיא יצא אחריי היא חבקה ונישקה אותי,אבא נשאר ברכב הוא רק אמר בהצחה במבחן .
"אני בטוחה שתצליח" אמרה אמא,נשקה לי שוב וחזרה לרכב.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני מתאפרת,לא יותר מידיי,רק איילינר וקצת סומק,אני לובשת את החולצה האהובה עלי ונועלת אול סטר ירקרק.
השיער שלי נראה בסדר היום אז אני לא הוספת אותו.אני מקווה להתקבל לאומנויות כמו אחי הגדול.לפעמים אני חושבת עליו,בעיקר בימים חשובים כמו היום.
"בוקר טוב" אומרת אמא כשאני נכנסת לאוטו."בוקר" אני עונה.
"איך ישנת?"שואל אבא
"בסדר"אני אומרת,אחותי,מורגן,יושבת לצידי.אחרי מה שקרה לאחי התרחקתי מהוריי והתקרבתי אליה יותר,אני חושבת שזה בגלל שלא הייתי אחות טובה בשבילו אז אני רוצה לכפר על זה איתה.
"את תתגעגעי אלי?"שואלת מורגן.
"איזה שאלה?ברור שאת תחסרי לי שם"אני מחבקת אותה חזק חזק והיא צוחקת.
אנחנו מגיעים,"תהיה ילדה טובה,מור.אוהבת אותך!" אני אומרת ומנשקת אותה.אני יוצאת מהאוטו,מתחילה ללכת.אבא צופר לי,אני מסתובבת "להתראות,מולי"אומר אבא ואני רואה שאמא בוכה,מאז שרון מת היא לא נפרידה ממני ומאחותי ליות מכמה שעות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"תנמיך את הזבל הזה,ג'ז"צעק לי אבי מהמקלחת
"זה לא זבל,זו אומנות" אמרתי והגבתי.נמאס לי שהם תמיד אומרים לי מה לשמוע,איך להתלבש ועם מי להסתובב.
נמאס לי מכל המבוגרים,לכן נרשמתי לפנימיית רוזה גולד,שם הוכל לשמוע את די 12 כמה שרק ארצה,שם אני לא הצטרך להתאמן בפסנתר שלוש שעות ביום,שם לא אהיה חייב להיות "הבן של…"
שם אהיה מי שאני רוצה להיות,שם אוכל להיות חופשי.
"סידרת את המזוודה שלך?" שאלה אמה,"כן" עניתי.
"אז למה זה לא שם?" שאלה היא אחזה בידה את חוברת התוים שלי,זאת שזרקתי מהחלון אתמול בלילה
"את הדיסק של הלהקה המגעילה לא שכחת,אבל את חוברת התוים החשובה כן?" שאלה
"ללהקה הזאת קוראים די 12 והיא הרבה יותר חשובה לי מהחוברת הזאת,עכשיו אם לא איכפת לך יש לי אוטובוס שאני צריך לטפוס"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

האולם היה מלא עד אפס מקום,היו שם אולי 300 תלמידי שנה ראשונה שהיו צריכים לגשת למבחן התמונות,ומתוכם הייתי צריך להוציא 4 :גיל רוס,מולי מתיוס,קרלוס כהן,וג'ז בראון.והיה לי רק20 דקות עד תחילת המבחנים אז התחלתי לחפש,עברתי תלמיד תלמיד עד שמצאתי אותם אחר כך הובלתי אותם לאחד מחדרי הישיבות.
"מי אתה?" שאלה אחת מהן,לא הביישנית זאת עם הנעלים הירקרקות.
"לא צריך להיות לנו מבחן?"אחד אחר שאל.הם התחילו להתלחשש "אם תהיו בשקט אני הסביר לכם הכל"אמרתי,כשהם נרגעו לבסוף התחלתי לדבר.
"השם שלי הוא טד ואני הולך ללוות אתכם במהלך 4 השנים הבאות,אתם יכולים לקרוא לי מדריך אבל רק שתדעו שתפקידי הוא להיות מעין מנהיג שלכם.כמו שאתם וודאי יודעים בפנימית רוזה גולד קיימים 6 מועדונים:מועדון הספורט,מועדון המנהיגות-שאליו אני משתייך-,מועדון השכל,מועדון הרגש,מועדון האומנויות ומועדון הרגילים,בדקות הקרובות כל אחת ואחד מכם ייגש למבחן,מבחן התמונות,בו
יוצגו לכם 6 תמונות -כל אחת מייצגת מועדון אחר-מתוכן תצטרכו לבחור רק 1 ולפי תמונה זאת יקבע המועדון שאליו תשתייכו.שיהיה בהצלחה לכולם"
"יש שאלות?" שאלתי,הם שתקו,"יופי"אמרתי
"אז נתחיל,מי זאת מולי מתיוס?"
"אני!"אמרה הבחורה עם הנעלים הירקרקות."את הראשונה,גשי בבקשה לכיתה שבקצה המזדרון וכשתסיימי את המבחן חיזרי לכאן.והכי חשוב תהיה רגועה"….