ארבע ורדים פרק שני

"קום" שמעתי את השומר צועק "המשפט שלך עמד להתחיל" ,השומר הוביל אותי אל חדר המשפט, ידעתי שמה שעשיתי היה דבר אסור אבל לא ציפיתי למה שקרה בהמשך.נעמדתי מול מועצת הזקנים בזוית עיני ראיתי את אמא שלי ומבט מאוכזב בעיניה,"אתה יודע למה אתה פה?" שאל אותי השופט ,"כן, אני יודע אבל לא התכוונתי שהיא תראה אותי באמת שאני…"
"שקט, אף לא מילה נוספת" שתקתי, ידעתי ששום דבר שאני יגיד לא יעזור לי במקרה הזה "אנחנו מועצת הזקנים מטילים עליך דיימון האנט גירוש מעיר השדים ושלילת כוחותיך",הייתי בהלם,"זה לא יכול להיות,זה לא הוגן, העונש הזה מחמיר מידי,לא הביאו עונש כזה כבר יותר ממליון שנה זה לא יכול " .
"אנחנו מצטערים אבל לא נוכל לעשות שום דבר בנידון",הם לא יכולים לעשות שום דבר בנידון הם צוחקים עליי, הרגשתי את הכעס וידעתי שאני עומד להתפרץ ,פניתי אל השופט הראשי הסתכלתי לו ישר בעניים ואמרתי לו "אך אתה יכול לעשות לי את זה, אתה יודע שזה לא צודק, חייב להיות פיתרון אחר, אני יעשה הכל בבקשה אבא",השופט הראשי, כלומר אבא שלי, סימן לשומר להוציא אותי מהחדר.אחרי כמה דקות שנראו לי כמו נצח נכנסתי לחדר, לא ידעתי מה השופטים החליטו, באותו רגע החלטתי לקבל על עצמי את הגזירה השניה לא משנה עד כמה קשה היא תהיה. "אתה שאלת אותי איך אני יכול לעשות לך את זה? ,ואני שואל את עצמי איפה טעיתי בחינוך שלך ?,מה עשיתי לא נכון?" .
שמעתי את האכזבה בקולו, "למה אתה מתכווון?" ,ראיתי אתר ההלם בפנים שלו "אתה התאהבת בה איך יכולת? ", מה זה לא יכול להיות איך הם גילו את זה " זה לא נכון אנח לא התאהבתי בה",הכחשתי, הכחשתי הכל אסור שהם ידעו עליה."תפסיק לשקר אנחנן ראינו את הסימן ",לא הבנתי מה הם רוצים איזה סימן? שמעתי את עצמי אומר " 4 הורדים אצלנו זה מסמך אהבה נצחית, ועכשיו לפסק הדין אנו מועצת הזקנים גוזרים עליך דיימון האנט להרוג את בת האדם הידוע כמריה או גירוש ושלילת כוחותיך" שתי האפשרויות לא נראו כאלה מושכות, זה או להרוג את האדם היחידי שבו התאהבתי בפעם הראשונה או לא לראות את משפחתי בחיים.
ידעתי באותו רגע מה אני צריך לעשות גם אם זה ישבור לי את הלב.