“את הסיבה שהחיים שלי כבר לא אותם חיים” פרק 12

~עמית~
די עמית עזבי אותך , צאי מזה ותתמקדי את אמורה לעזור לו בלימודים , לא בחיים , לא לגרום לו לשתף אותך בחיים והרגשות שלו , עכשיו תחשבי על איך את הולכת להתחיל איתו את החומר מההתחלה חשבתי בראשי והצלצול קטע את מחשבותיי , נכנסתי לשיעור מתיישבת במקום ומחכה שהמורה יקריא שמות ,
"לירן"
"פה"
"בתאל"
"פה
"עידן"
"פה
"עמית"
"פה" עניתי בחוסר חשק ובהיתי בלוח
"מה ישלך יא מפגרת , את שעה בוהה בלוח" התעצבנה בתאל
"סתם עזבי , נדבר אחרי זה"
השיעור המשיך כרגיל ואני ניסיתי להקשיב איכשהו , מה שלא בדיוק הלך לי , 20 דקות לפני תום השיעור דלת הכיתה נפתחה , ובה עמד רועי , נו באמת מה הוא רוצה הפעם ..
"גבאי אני צריך את עמית , שחרר לי אותה"
"עמית תארזי את חפצייך ותצאי" אמר המורה הנהנתי לכן ויצאתי מהכיתה עם התיק על גבי
"מה הפעם רועי ?"
"מה מה הפעם ? ישלך טיפול עוד חצי שעה"
"וואי שיט שכחתי מזה לגמרי , ורועי תעשה טובה אל תדבר על זה בשטח בצפר" אמרתי
"טוב טוב רק בואי כבר שלא תאחרי"
נכנסנו הביתה , עליתי לחדרי , זרקתנ את התיק על המיטה והחלפתי בגדים לגופייה ושורט , השפרצתי מעט בושם וירדתי למטה , טוב יש עוד 20 דקות אז ננשנש משהו , פתחתי את המקרר לחפש משהו לאכול , הוצאתי תפוח ירוק , שטפתי אותו והתיישבתי על כיסא הבר נוגסת בתפוח
"יאללה את מוכנה ? צריך לצאת"
"יאפ ומוכנה ומזומנה"
"צאי כבר לאוטו , את והמשפטים שלך" אמר רועי ומילמל את החלק האחרון
"שמעתי את זה" אמרתי כאות אזהרה

"היי עמית , המתיני 5 דקות ומיד נתחיל בטיפול" אמרה לי האחות כאשר הגענו לבית החולים
"רועי אתה יכול ללכת , אני אתקשר שאסיים , אבל תבטיח שאתה חוזר לבצפר"
"מעדיף להישאר פה"
"רועייי" צעקתי עליו
"טוב טוב מבטיח , ביי קטנטונת , שאת מסיימת תתקשרי" אמר נושק למצחי והולך
"קדימה היכנסי ונתחיל"

"וואו עמית זה מצויין , יש שיפור משמעותי , את מגיבה לכל הטיפולים"
"באמת ? אני שמחה לשמוע"
"עוד סדרה של טיפולים ואולי ניצחת אותה , צריך להיות אופטימים ולהמשיך חיים רגילים , אל תתני לזה להשפיע עלייך"
"תודה רבה ד"ר בראון"
"להתראות שמרי על עצמך , ואל תשכחי לקחת את כל הכדורים , ובלי יותר מידי מתוק זה עלול להגביר את עוצמת הסרטן"
"אין בעיה אני אשתדל , נתראה שבוע הבא"
"היי רועי , סיימתי ישמצב לטרמפ?"
"כן כמה דקות אני מגיע"
"אוקיי מחכה לך בחוץ , ביי"
אחרי כמה דקות רועי הגיע ועדי איתו
"אעאעאע נסיכה שלי התגעגעתי "
"חחחח סליחה , אנחנו מכירות?" שאלה
"בטח שכן , זאת אני עמית"
"מה עמית ?? וואו איך השתנת , את כל כך יפה" התפלאה
"חחח תודה תודה , מה איפה נעלמת לנו?"
"צפון עם משפחה"
"חחח טוב לא נורא , נסלח לך"
"השלמת פערים?"
"השלמת פערים!" אישרתי

הגענו הביתה , לקחתי מהמקרר גלידה , שתי כפיות , ועלינו לחדרי
"אז מה חדש? , חוץ מהמראה שלך" שאלה עדי
"חחחחח הרבה"
"מה גרם לך לעשות את השינוי הזה?"
"איזה אחד חח"
"מה אחד ?? עמית נתת למישהו להתקרב אלייך???"
"כן סיפור ארוך .."
"נווו אז קדימה , אמרנו השלמת פערים"

"וואו אני בשוק , וכל זה קרה לך ב3 ימים האחרונים?" שאלה עדי אחרי שסיימתי לספר לה
"תתפלאי אבל כן .."
"טוב הכל לטובה אל תשכחי זאת , ובאמת כדי שתפסיקי לשפוט על פי מראה , מאחוריי כל אחד יש את הסיפור שלו"
"צודקת , אני די מתחרטת על כך"
"טוב יש לך דרך לתקן זאת" אמרה , ואני הסתכלתי עלייה כלא מבינה
"חחח טומטומית תעזרי לו לעבור את הבגרויות"
"אהה כן חחח , אני מקווה שאצליח"
"קטן עלייך בובי , את עמית בוכבוט"
"חחחחח לא מנחם במיוחד"
"סורי ניסיתי חח , טובוש הלכתי לרועי הזנחתי אותו קצת" אמרה ויצאה מחדרי
השעה הייתה 3 עוד שעה אני אמורה להיות בספרייה , ניצלתי את הזמן לראות את התוכנית שלי .. ברבע ל4 אירגנתי תיק עם כל החומר שצריך ויצאתי מהבית , כשהגעתי לספרייה התיישבתי באחד הכיסאות שם וחיכיתי לדניאל
16:15 והוא עדיין לא הגיע .. אני פאקינג מחכה לו כמו מפגרת , מה חשבתי לעצמי כאילו שהוא באמת יגיע ואכפת לו מזה .. , הרמתי את תיקי על כתפי ויצאתי משם צועדת לכיוון הבית
"צפונבונית" שמעתי צעקות מעומעמות מאחוריי , ידעתי שזה הוא
הסתובבתי והנדתי את ראשי ללא
"חכי שנייה , אני מצטער נו.."
"ובאמת כדי שתפסיקי לשפוט על פי מראה.." נזכרתי בדברייה של עדי אז הסבתובבתי לכיוונו ונעמדתי משלבת ידיים מחכה שיגיע אליי
"תקשיבי , אני מצטער פשוט ההייתי עם אחותי ולא היה מי שישמור עלייה , אז נשארתי איתה עד שאמא שלי תחזור" אמר מתנצל
"זה בסדר , שנלך ללמוד?"
"אם כל כך חייב , אז כן .."
"חחחחח בוא" צחקתי וגררתי אותו אחריי לכיוון הספרייה