את חידה לא פתורה, גם לא לעצמך- פרק 8.

נקודת מבט של תבל.
"גבר מאוהב, גבר מאוהב, תשאלי בכל העיר יש לי לב זהב!!" אריאל התחיל לשיר בשבע בבוקר.
"אריאל שתוק!!" אמרתי בקול מתלונן ושמתי על עצמי כרית.
"קומי כבר פדלאה" הוא נשכב על המיטה לידי.
"לך מפה, אני מכוערת על הבוקר" כיסיתי את הפנים שלי בשמיכה.
"את מכוערת תמיד, אני מתלונן?" הוא צחק.
"חצוף, לך מפה" התעצבנתי.
"אפשר לפחות נשיקה?" הוא שאל וצחק.
"איכ, לא, מגעיל אחד, עוד לא צחצחתי שיניים" עשיתי פרצוף נגעל.
הוא נתן לי נשיקה חטופה על השפתיים ויצא מהר מהחדר.
"מפגר" מלמלתי לעצמי.

צחצחתי שיניים ושטפתי פנים, התלבשתי בגינס כהה גבוה וחולצה לבנה.
פיזרתי את השיער, התאפרתי קצת. בכל זאת, יש לי חבר עכשיו, צריך להשקיע.

נכנסתי לחדר אוכל, מחפשת בעיניים שלי את אריאל ובמקום זה אני נתקלת באסיף עם פרצוף קצת..קצת עצבני.
"מה קרה על הבוקר? ליאב הספיק לשגע אותך?" שאלתי בגיחוך.
"מה קרה?! בגלל שאת ישנת עם חבר שלך ולא רציתי להפריע לכם, הלכתי לישון על הספה במועדונית וכל הצוואר שלי תפוס" היא התעצבנה. התאפקתי לא לצחוק לה בפרצוף.
"סורי?" גיחכתי.
"חסר לך וזה קורה עוד פעם" היא שלחה לי אצבע מזהירה ואני בתגובה הרמתי ידיים וצחקתי.

"מישהי פה עצבנית" אריאל בא וחיבק אותי מאחורה.
"היא ישנה על הספה במועדון כי היא לא רצתה להפריע לנו" צחקתי.
"להפריע למה? בסך הכל נרדמנו" אריאל צחק.
"לך תבין את אסיף" צחקתי.
"טוב אז אפשר להגיד לחברה שלי בוקר טוב עכשיו?" הוא בא לנשק אותי.
"בבוקר קראת לי מכוערת לא?" חסמתי את הפה שלו עם היד שלי.
"לימדו אותי לא להתווכח עם נשים, אז הסכמתי עם מה שאמרת" הוא גירד בראש.
"אם אני אגיד שאתה הומו, תסכים איתי?" הרמתי גבה.
"ממש לא" הוא אמר ביעני עצבים.
"אז מה אתה מסכים איתי שאני מכוערת?!" צעקתי עליו.
"סתמי כבר ותני לי לנשק אותך" הוא משך אותי אליו מהמותניים.
היינו מילימטר מנשיקה. רציתי להסתכל עליו קצת.
הוא יפה, ממש יצירת אומנות. העיניים הירוקות שלו שחודרות לך לנשמה.. והשפתיים שדורשות נשיקה..
"אני אחכה עוד הרבה?" אריאל שאל וסימן לי לנשק אותו.
"מממ כן תחכה עוד הרבה" צחקתי.
"אין לי סבלנות לחכות" הוא משך אותי אליו חזרה והפעם לנשיקה ארוכה וסוחפת.
"עכשיו אפשר להגיד בוקר טוב" הוא חייך.
"בוקר טוב" צחקתי.

נקודת מבט של אסיף.
רק שאני לא אתקל בליאב היום, רק שאני לא אתקל בליאב היום, שיט נתקלתי בליאב.
"אסיפוש" הוא חיבק אותי מהצד.
"ליאבי" חיקיתי את הטון שלו.
"בוקר טוב" הוא צחק.
"בוקר סביר" תיקנתי אותו ושחררתי קליקים מהצוואר שנגרמו כתוצאה משינה על הספה הלא נוחה בשיט במועדונית.
"סביר למה?" הוא צחק.
"כי ישנתי במועדונית" התעצבנתי.
"למה ישנת שם מפגרת?" הוא שאל.
"כי נחמד לי שם ואני מאוד אוהבת להסתכל על האקווריום עם הדג המת שאתה הרגת לפני שבועיים" אמרתי בציניות.
"לא אשמתי שהוא לא אוכל גאנק פוד, חשבתי לפנק אותו באיזה המבורגר, יום למחרת מצאתי אותו מת" הוא גירד בראש.
"אתה ילד סתום ליאב" צחקתי.
"מודה באשמה" הוא צחק גם.
"מה עשית אתמול אחרי שראינו את הסרט?" שאלתי.
"סתם הלכתי לדנה, למה?" הוא שאל בתמימות והרגשתי איך העצבים עולים לי למוח.
"הלכת לדנה?" שאלתי בלחישה והרגשתי דמעות חונקות אותי.
"כן למה?" הוא שאל.
"אתה דפוק" מלמלתי והתקדמתי יותר מהר.
"אני לא מבין, שאני רוצה להיות איתך- את מסרבת. שאני רוצה להיות עם אחרות- את מתלוננת. מה את רוצה שאני אהיה נזיר?" הוא שאל בעצבים.
"ליאב רק אתמול אמרת שאתה אוהב אותי, שעתיים אחרי הלכת לזיין את דנה?" שאלתי והדמעות כבר התפרצו.
"למה את מקנאה?! את אמרת שאת לא רוצה אותי!!" הוא התחרפן.
"אל תצעק עליי" צעקתי עליו.
"די את מטריפה אותי" הוא הרים ידיים והלך בעצבים.
"יופי אסיף, מטומטמת" מלמלתי לעצמי.

נקודת מבט של אריאל.
הייתה לנו שעה חופשית בבוקר אז הלכתי לשכב לנוח קצת בחדר.
ראיתי טלוויזיה.
ליאב נכנס בעצבים לחדר וטרק אחריו את הדלת.
"מה קרה?" צחקתי.
"היא מטריפה אותי" הוא התחיל למלמל לעצמו.
"אסיף.." הבנתי.
"היא רוצה שאני אתנזר?! באמאשלי אני לא מבין אותה. מצד אחד היא זורקת אותי, מצד שני היא לא רוצה שאהיה עם אף אחת אחרת, תסביר לי את ההיגיון?!" הוא שאל בעצבים.
"מי שיבין אי פעם נשים, אני אצדיע לו" צחקתי.
"באמת, הן לא מובנות, המוח שלהן מחשב טעויות שעשית לפני שנולדת אפילו" הוא אמר בתסכול.
"התהפכת לא נכון בבטן, אמא שלך כועסת עליך שעשית לה את המוות בהריון, מרחת שוקולד על הקירות, היא לא תסלח לך על זה בחיים בגלל שניסית להיות קצת יצירתי. אתה אומר למישהי שאתה אוהב אותה, היא מייבשת אותך, אתה עובר הלאה, זאת שאתה אוהב רוצה להרביץ לך. איפה ההיגיון פה?!" הוא שאל.
"אין הגיון, זה מה שיפה" צחקתי.