את יותר יפה בלי איפור 4 (18+)

************************************************************************************
יום שני

אני כבר כמה ימים לא מצליח לעכל את מה שספיר עשתה.
אני באמת לא יודע אם לכעוס או פשוט לרחם עליה שהיא הגיעה למצב הזה. משתוללת על הבר, נוגעת בעצמה בחושניות כאילו היא איזו חשפנית והכי גרוע שכשאני שם לזה סוף אני יוצא לא בסדר.
כבר שנים שאני חושב עליה. באמת שבהתחלה היה לי סתם כיף להסתובב איתה, להרגיש את הנוכחות שלה ולדעת שיש לי גם על מי לסמוך, אבל מהרגע שהגיעו הרגשות, אני כבר לא יודע מה לעשות איתה.

"אתה עוד בדכאון אחי?" שאל אותי אודי.
"אני בסדר, אני מסיים את המשמרת עוד מעט ואני אלך לנוח קצת."
"אין דבר כזה, היום יש מסיבה של חבר, מגיעות לשם ים בחורות כוסיות והיום אנחנו הולכים להשיג לך איזו אחת, כבר כמה חודשים שאתה בתקופת יובש." הסביר לי אודי ועוד לפני שהספקתי לענות הוא כבר סגר את הטלפון.

הגענו למסיבה והאמת שאודי צדק. חבר שלו הוא יחצ"ן ובגלל זה יש לו לא מעט קשרים. יופי לא היה חסר במסיבה.

"תראה את כל היופי הזה" אמר לי אודי. "רק תבחר אחת וכבר אתה מסודר."
ישבתי בצד ליד שולחן עם כמה כסאות, רחוק מכל הרעש, הרגשתי לא בנוח. אודי בדיוק חזר עם שתי יפייפות.
"תכיר זאת שני" הוא מצביע על בחורה עם עיניים כחולות וחיוך כובש עם גומות בלחיים. "וזאת שלך!" הוא אמר והלך לדרכו מחובק עם אחת אחרת.
לחברים שלי יש מן מחשבה מוזרה כזאת. חלקם בטוחים שבנות זה איזה כלי או בובה שתשרת את הצרכים שלהם. ברגע שהם קצת רעבים, כל מה שצריך זה להסתער על הטרף. מספיק חריץ קטן בחולצה של הבחורה, או חצאית גבוהה מהברך וזהו, מיד הם תוקפים.
אני לא אחד כזה, מחשוף והמון איפור לא באמת עושים לי את זה. כנות והבנה זה מה שחשוב.

"אני יובל" הצגתי את עצמי לפניה רק כדי להיות נחמד.
"אתה קשור לדין?" היא שאלה אותי.
"האמת שאין לי קשר לכל עניין היחצ"נות, אני פה סתם עם חבר" עניתי.
"אני קורל, יש לך חברה?" היא שאלה בהססנות.
הופתעתי מהשאלה שלה. ראיתי איך העיניים שלה נהפכות לנוצצות ומיד אחרי זה היא השפילה מבט. הלחיים שלה נהפכו ורודות יותר ואני לא טועה, היא לא התאפרה עכשיו שוב.
'זה זה אני יודע שככה זה אמור להרגיש' אמרתי לעצמי בלב.
הרמתי את הראש שלה, התקרבתי אליה והתחלתי לנשק אותה. איזו הרגשה מדהימה זאת הייתה. כנראה שככה מרגישה הנשיקה הראשונה שלך.

*************************************************************************************
יום שישי

"נדב?" החלטתי לשלוח לו הודעה בתקווה שאפשר עוד להוציא משהו ממה שהיה.
"כן…"
"אני רוצה להפגש לדבר היום." אמרתי לו.
"כבר אמרתי לך שאת לא הטעם שלי נכון?"
"אבל אמרת שאני הבחורה הכי יפה שפגשת" הסברתי בניסיון נואש להציל את המצב, ואולי בעצם להעלות לי את הבטחון מעט.
"את יודעת מה, תבואי אליי היום בשמונה עם בגדים נוחים. אל תשכחי לבוא יפה כמו פעם קודמת כי זה מה שאני אוהב אם את מבינה למה אני מתכוון."

ידעתי טוב מאוד למה הוא מתכוון. דיבור לא יהיה באותו ערב. הייתי כל כך מבולבלת, ובאמת שלא ידעתי כבר מה לעשות.
עדכנתי את אוריין רק ליתר בטחון, והתחלתי להתארגן. לא ידעתי שקשה יותר להחליט על בגדים תחתוניים מאשר על בגדי יציאה. בחרתי את הסט ששלומי קנה לי לפני כמה חודשים, מתנה ליום ההולדת שלו. עמדתי מול המראה אחרי שהתאפרתי כמו שנדב אוהב ופשוט כבר לא זיהיתי את עצמי. זאת כן אני שם פיזית, אבל משהו השתנה, אני כבר לא אני.

הגעתי לבית של נדב. הבית כבר לא היה מסודר כמו בפעם הקודמת. כלים היו זרוקים בכל מקום ונראה כאילו הוא לא היחיד שגר בבית הזה.
"היום אנחנו נעשה משהו קצת שונה, משהו אחר" נדב חייך ונעל אחריו את הדלת.