את שלי הלילה-סיפור ערסים… פרק 1

נקודת מבט ליאל
"ליאל את הולכת נקודה" צעק אביאל והמשיך את הריב ביננו.
"אבל למה?! עד שהכל הסתדר למה אתה חייב להרוס??" צעקתי ודמעות החלו לרדת מעיניי.
"ליאל את לא צועקתי עליי!" צעק אביאל וראחתי שעוד שנייה הוא מביא לי סטירה.
"ליאל זה לא נתון לוויכוח! את פאקינג עוברת לבית הספר שלי זה מובן?" הוסיף אביאל לאחר דקה וראיתי שהוא עומד להתפוצץ.
"זה מובן ליאל?" צרח ועליתי לחדרי בדמעות, הוא יודע שאני שונאת שצועקים עליי.
נכנסתי למיטתי והתחלתי לבכות, למה הוא חייב להרוס לי.
אוף! אני פשוט שונאת אותו!!!

לאחר דקות עמוקות שבהן נתתי לראשי לשקוע במחשבות עיניי התחילו להיעצם ושקעתי לשינה עמוקה.

קמתי מרעש חפצים נופלים, ירדתי במהירות למטה וראיתי את אביאל בסלון שיכור ומפיל חפצים.
"אביאל!" קראתי בדאגה.
"מה זונה?" שאל וצחק.
"אביאל למה שתית?" שאלתי.
"כי בא לי, עכשיו תתחפפי מפה" אמר ולאחר כמה שניות התעלף.
חייגתי במהירות לאמבולנס ולאחר כמה דקות האמבולנס הגיע ולקח את אביאל ואותי לבית חולים.

חיכיתי חצי שעה עד שרופא יצא מחדרו של אביאל.
בכל הזמן הזה בכיתי מדאגה לאביאל.
"את בשביל אביאל אמסלם?" שאל.
"כן" עניתי.
"הוא התעלף מיותר מדי צריכת אלכוהול עכשיו הוא בסדר את יכולה להיכנס והוא יכול להשתחרר רק עוד שעה." אמר הרופא ואני מיהרתי להיכנס לחדרו של אביאל כשפניי מלאות בדמעות.
"אביאל" אמרתי בלחש.
"ליאל אני… אני מצטער" אמר.
"גם אני מצטערת" אמרתי חיבקתי אותו ובכיתי על כתפו.
"אל תבכי יפה שלי" אמר אביאל והתרומם למצב ישיבה כשאני עדיין תלוייה על גופו הגדול.
"אני דאגתי לך" מילמלתי בבכי.
"את לא צריכה לדאוג לי" אמר אביאל ועירסל אותי בתוך ידיו.
"קטנה את רוצה שנלך הביתה ואני אזמין סושי?" שאל לאחר כמה דקות מנסה לרומם את מצב הרוח שלי.
"כן… אתה הולך לאכול סושי?" שאלתי אמרתי עם יותר מצב רוח.
"נראה לך?! אני מזמין פיצה סתם צחקתי אני לא רוצה שתאכלי את הרעל הזה" אמר וצחק וכך גם אני הצטרפתי לצחוקו.

אביאל חתם על כמה מסמכים וחזרנו הביתה.
כשנכנסנו ראיתי את אביאל כבר הזמין פיצה ומה שנשאר לנו זה רק לחכות.

התקדמתי לכיוון הסלון והדלקתי טלוויזיה.
צפיתי בסרט כלשהו, אביאל התיישב לידי כשמגש פיצה בידיו.
אביאל פתח את מגש הפיצה ואני ישר זינקתי על משולש הפיצה שאביאל רצה לקחת.
"היי! אני רציתי את זה!" התלונן אביאך כמו ילד קטן.
"גם אני רוצה הרבה דברים שאני לר מקבלת" אמרתי בהתנשאות בזמן שאביאל שולח לי מבתי ומיילל שזה לא פייר.
"נו אבל ליאל!" התלונן אביאל ורקע ברגלו כמו ילד קטן.
"אביאלוש החיים לא פיירים ובחייאת קח משולש אחר וגמור עיניין" אמרתי מיואשת.

לאחר שאני ואביאל סיימנו לאכול ופינינו את הכלים, כלומר אני פיניתי את הכלים ואביאל נשאר בסלון, אביאל נשאר לצפות בטלוויזיה ואני עליתי לישון.