אהבה עם הצרות- פרק 16

ההורים כעסו עלינו על זה, וגם סבא וסבתא שישר התקשרו להורי ואמרו להם על זה….
הושענו בכל מקרה לשלושה ימים מהבית ספר, וההורים אמרו שהם יחשבו מה לעשות בקשר אלינו כבר…
פחדנו ממה שההורים שלי יגידו לנו!
ואז הם הגיעו אלינו עם התשובה..
"אנחנו חושבים שלזמן הקרוב אתם לא תיפגשו,
לא מתאים לכם להתנהג ככה, ואתם פשוט הידרדרתם עם ההתנהגות ובכללי!
מה שזה אומר שלזמן הקרוב זה נגמר ביניכם!" הם אמרו במבט כועס ולא ידענו מה לעשות.. התחלתי לבכות
"מממהה??!!! אתם רציניים? למה אתם עושים לנו דבר כזה?
למה אתם חייבים לאמלל לנו את החיים??? אנחנו נערים ומותר לנו להתפרע…
אז זה אומר שאסור לנו להיפגש?? בגלל הגיל שלנו??
אתם מפגרים??? אני שונא אותכם!" דניאל צעק על ההורים שלו ולקח אותי איתו במהירות וברחנו משם..
ישבנו באיזור הסנטר וחשבנו מה לעשות, איך נגרום להם לתת לנו להיות ביחד ולא לאסור עלינו להיפגש!!
"אני אומר שבואי נברח! בואי ננסה אולי אם נברח הם יקלטו שאנחנו אוהבים אחד את השני ולא נוותר על זה!" הוא אמר וחיבק אותי אליו חזק כי הורא פחד שאני אברח לו..
"אני… אני לא יודעת.
איך נסתדר? כסף? אוכל? מקום לישון?? איפה נשיג את כל זה??"
"אוי קטנטנה, אני עובד, זה אומר שיש לי כסף, ניסע לאיפשהו בלי שהם ידעו,
נגיד לאילת או לחול לקצת, ואחרי איזה חודש ככה נחזור… ועד אז הם יקלטו כמה זה חשוב לנו ויתנו לנו להישאר יחד!"
"אתה חושב שנצליח להסתדר?" אמרתי עם חיוך גדול אבל חושש..
"אני לא חושב אני בטוח בזה!" אמר עם חיוך ענקי ונישק אותי.."בואי נעשה ככה, נלך אלייך ללילה הזה, ושההורים שלי ילכו לישון אני ארוץ הביתה ואקח את כל הדברים שלי בלי שהם ישמעו ואביא אותם אלייך, ואחרי זה נחליט לאיפה נסע, ונגיד על זה רק לשיר ורום! וחוץ מהם אף אחד לא ידע על זה! מתאים לך?"
"חחחחח אתה באמת שואל" קפצתי אליו לחיבוק ענקי ונישקתי אותו "יאללה בוא אלי הביתה ונארגן הכל, והפעם תעזור לי לארוז בשביל שלא אשכח כלום! חח"
"חחח מכוערת יאללה בואי" הוא חייך והלכנו "אני אוהב אותך, את יודעת את זה?"
"אני חושבת, גם אני אוהבת אותך" נישקתי אותו וצחקתי..
______________________________________________________________________

סגרנו שבסוף ניסע לאילת אבל לא לאותו המקום שנסענו פעם קודמת אלא לאיזה מקום זול כזה, שנצליח לשלם עליו בכוחות עצמנו…
לא טסנו לשם, נסענו באוטובוס, שיראו שאנחנו מצליחים להסתדר ושאנחנו לא מפונקים, אפילו את האוטו לא לקחנו…
"אני מצטער שהמקום מגעיל מאמי,
אבל אני אפצה אותך על זה! כל מה שקרה בגללי,
אבל נו אנחנו כאלו, אנחנו מושכים צרות!" הוא חייך ושאל "הפעם לא שכחת להביא את החזיות והתחתונים.. בטוח? כי אין לי בעיה שנלך לקנות שוב" וצחקנו
"אל תדאג מאמי אני אצטרך לקנות בהמשך עוד הרבה דברים! והפעם אף אחד לא יפריע פה, לא מאור הזה, ולא ההורים שלנו!" אמרתי אליו ונישקתי אותו…
ההורים שלנו כל הזמן התקששרנו וסיננו אותם…
שיר סימסה לי וגם רום אל דני שההורים לא מפסיקים לתחקר אותם בקשר אליינו, איפה אנחנו אם אנחנו מסתדרים והכל בסדר…
אבל הכל הסתבך אחרי איזה שבועיים וחצי..
כל הזמן הייתי מקיאה, והמחזור איחר לי בשבוע… "מאמי בחיים לא איחר לי המחזור! נראה לי שעשינו טעות שעשינו את זה בטעות בלי הגנה! פשוט סתומים!!" התעצבנתי על עצמי
"אוי מאמי אל תדאגי, אנחנו עדין לא יודעים כלום, עבר רק שבוע, אולי התבלבלת בתאריך? חכי עוד כמה ימים, אם זה עוד לא יגיע, נקנה בדיקה.. בסדר יפה?" הוא אמר וחייך הוא לא היה לחוץ, לפחות לא הראה את זה לעומתי…
"אויש טוב"..
אבל המחזור לא הגיע, חיכינו שבוע וחצי והוא עדין לא הגיע…
עשינו בדיקה וקיבלנו תוצאה חיובית.. "מאמי מה אני עוששה עכשיו??? אני כזאת מטומטמת!הייתי צריכה להתעקש על הגנה!" אמרתי והתחלתי לבכות… "אני רוצה להיות קצת לבד… עוד מעט אני אחזור…" הלכתי לפני שהוא הגיב…
מה אני הולכת לעשות עם זה? הוא הולך להיפרד ממני בגלל זה! אני כזאת סתומה! אני לא רוצה שזה יגמר!!! בלי ששמתי לב התנגשתי במישהו הרמתי את המבט וזה היה מישהו ממש מוכר, זה היה רום.. " מה אתה עושה פה??" קפצתי אליו לחיבוק שאני עוד בוכה..
"באתי לפה עם שיר לארח לכם חברה לסוף שבוע! שיר הלכה לחדר ואני הלכתי לקנות לה משהו לאכול… את רוצה לספר לי מה קרה?
למה את פה באמצע הרחוב בוכה??" הוא אמר לי דואג…
"אני לא יודעת איך זה קרה רום! אני פשוט מטומטמת!! אני בהריון! וזה לא היה בכוונה , אני נשבעת לך שלא התכוונתי שזה יקרה!" אמרתי ולא הפסקתי לבכות הוא שלח לשיר הודעה שלא תדאג לו ועוד מעט הוא יחזור ולקח אותי לשבת בשפת הים בשביל שאף אחד לא יפריע לנו לדבר..
"קורלי הכל בסדר, את ילדה מהממת וכל אחד היה רוצה להיות חבר שלך, ודניאל זכה בך! ועכשיו יכול להיות שקרתה טעות ויכול להיות שקרה לכם דבר טוב… לכו תדברו על זה.. אני יודע ממה את דואגת, אני מכיר את דניאל כמו את כף ידי,
כן הוא מפחד אבל הוא בחיים לא יפרד ממך! אל תדאגי יפה!!" הוא אמר וחיבקתי אותו חיבוק שנמשך לכמה דקות והסתכלתי עליו אחרי זה, היינו קרובים והוא התקרב אלי עוד וניסה לנשק אותי "מה אתה חושב שאתה עושה????? רום אתה חבר של שיר חבברה הכי טובה שלי ואני חברה של דניאל החבר הכי טוב שלך שבמקרה עכשיו אני גם בהריון ממנו! זה לא לעניין מה שעשית עכשיו!! אני צריכה ללכת!" קמתי והלכתי…
אבל הוא רץ אחרי "קורל אני מתחנן חכי שניה, זה היה בטעות, פשוט היינו ממש ממש קרובים שלא התכוונתי שזה יקרה, אני אוהב את שיר מאוד,, אני מתחיל להתאהב בה, ואני לא רוצה להרוס את זה בגלל הטעות הזאת! אני מתחננן שלא תספרי את זה וגם אני לא… תסלחי לי בבקשה!" הוא אמר והוריד דמעה…
"תרגע אני סולחת, אבל אני מתחננת שזה לא יקרה שוב!"
"אני נשבע שזה לא יקרה שוב! מילה שלי!" הוא חייך והתחבקנו…
אחרי חצי שעה חזרנו לאכסניה שלנו, בדרך לקחתי לי גלידה בשביל להירגע, הגלידה הכי ננוראית שאכלתי אז, בטעם חמאת בוטנים וריבה, היה לי פשוט חשק לזה….
"מאמי את בטוחה שדווקא את זה את רוצה לאכול? פעם קודמת את הקאת בגלל זה" רום שאל..
"אני יודעת רום אבל אין לי מושג היה לי פשוט דודה לזה, אז לקחתי בגלל זה 2 כדורים.. אני אחזיר לך אחרי זה כסף על זה בסדר? שכחתי את הארנק בחדר" חייכתי אליו וזה היה מוזר למרות שזה מגעיל הסתדרתי עם הטעם הזה…"אני יכולה לבקש ממך שלא תספר על מה שסיפרתי לך לשיר, עד שאני לא אחליט לעשות את זה? בבקשה? אני לא רוצה שהיא תכעס אני אספר לה עד שתעזבו… אבל אולי תשארו יותר מהסופש? בבקשה?" חייכתי אליו "אני מבטיח שאני לא אספר, אבל בקשר להישאר אני לא ממש יודע, אני צריך לדבר על זה עם שיר ולשכנע את ההורים… אבל אני אנסה לגרום לזה שנישאר, אני מבטטיח.." הוא חייך ונתן לי נשיקה על הלחי וחיבוק..
"תודה על הכל!" החזרתי לו חיוך והלכנו למלון..
______________________________________________________________________

נכנסנו למלון, והלכתי לשיר, אחרי חצי שעה, הלכתי לדניאל לדבר איתו, ואמרתי לרום שאני הולכת לדבר איתו ואני אחזור איתו עוד מעט…
פתחתי את הדלת "אני מצטערת, לא התכוונתי ללכת ככה, אני פחדתי מה יקרה אחרי שתקלוט מה הולך פה, פחדתי שתיפרג ממני בגלל זה…"אמרתי ודמעה ירדה לי על הלחי..
"איך אני יכול להיפרד ממך??? את משוגעת! אני מצטער שלא ישר באתי וחיבקתי אותך במקום לעמוד כמו סתום במקום ולא להגיב מתי שאת הכי היית צריכה אותי, אני מצטער…
אבל אני חושב שאולי נשאיר אותו לכמה זמן עד שנחשוב מה לעשות…
אנחנו גדולים נכון… אני עוד חודש כבר בן 18 ואת עוד חצי שנה בת 18, אנחנו חופשיים לעשות מה שבראש שלנו, בשנה הבאה אנחנו מסיימים את הלימודים, וגם לשנה הזאת אין עוד הרבה זמן… אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים לעשות, לא מה שיגידו לנו, כמו מה שהיה עם ההורים, מה שאומר שיש לנו 2 אפשרויות או להשאיר או להפיל…
את תחליטי אני לא מזרז אותך, אני אעשה מה שתרצי, ובשביל שתדעי בכל מצב נישאר ביחד… אני אוהב אותך ואני אסכן את הכל בשבילך! אני נשבע לך.." הוא חייך וקפצתי אליו לנשיקה
"תודה!"אמרתי לו וחיבקתי אותו והתחלתי לבכות…
"טוב מה קרה?? עוד הפעם את בוכה… עכשיו את תהיי יותר בכיינית ממה שהיה עד עכשיו??" זהו הוא עיצבן אותי..
"אתה מפגר???! מי אתה שתגיד לי על זה שאני בכיינית! זה לא פייר מה שאתה עושה!" התחלתי להתעצבן ולבכות עוד פעם…
"טוב אני מצטער מאמי שלי! אני אוהב אותך!! <3" אמר וסלחתי
"טוב אני סולחת, אבל אני יכולה לבקש ממך שלבוא איתי לקנות נקנקיה או המבורגר… באלי, ובגלל שרום קנה לי גלידה אז לא יכולתי לקנות משהו אחר" אמרתי והוא היה בשוק..
"מההה אמרת???? רוםם פה?? הוא בתל אביב מה הוא עושה פה…
התבלבלת אולי עם מיששהו אחר?"הוא אמר לא מבין מה אני אומרת "למה שאני אעבוד עלייך???? אני ישבתי איתו ועם שיר עכשיו, הם פה חדר ליד, אם אתה לא מאמין לי אז לך ותבדוק…. ואז תגיד לי אם אני משקרת או לא!!! אתה חצוף!"
"חחחחח טוב אני מאמין לך…
יאללה בואי נלך לקנות לך לאכול ובדרך נעבור אצל רום ושיר נגיד להם שלום….בסדר?" הוא חייךך..
"יאלללה כברק רק בוא כי אני רעבה… לא אכלתי מהבוקר!"
"חחחחחחח טוב בואי יא שמנה!!"
[אמרתי לכם,החיים שלי יכולים להיות טובים ואז פתאום לבוא בצרה ענקית שאין לכם מושג מאיפה היא באה לכם!]
אכלתי בסוף 2 נקנקיות גדולות ואחרי זה חטיף…
"איזה בהמה אני!!!! איכסה" צחקתי וגם דני צחק…
"לא נורא אני סולח" צחק והוציא לי לשון ואני בחזרה דחפתי אותו "מגעיל!" דחפתי אותו שוב ורצתי והוא רץ אחרי…
_______________________________________________________________________

"אתם לא מבינים איך אני שונאת אותכם, לא רק שזה נראה שעובר משהו וכולם מסתירים ממני את זה ורום לא מספר לי מה זה, אתם גם לא מתייחסים אלינו שבאנו אליכם לבידור של.. כל השבוע!!!!" היא צרחה..
"הסכימו לך!!!?? די נו איזה כיף!! שבוע שלי ושלך יחד… כמה דברים יש לי לספר לך!" צחקתי וחיבקתי אותה… "כן אני יודעת שיש לך הרבה דברים להגיד לי… את מוזמנת לספר לי לפני שאני אמות!" צחקה והוציאה לשון
"חחחח אני מבבטיחה אבל היה לי יום ארוך, אז היום לא" אמרתי וראיתי שהיא מאוכזבת "אבל בא לכם היום לצאת לאיפשהו? ללכת לשתות או לניימאר או משהו??" ודניאל ישר הסתכל עלי בבהלה..
"את בטוחה שהדברים האלה טובים לך?? נראה לי שעדיף שנלך לסרט או משהו יותר רגוע… מה את אומרת?" הוא אמר וחש
ושיר הסתכלה עלינו במבט לא מבין "מה זאת אומרת שהדברים לא טובים לה?? מה קרה לה ?" היא הסתכלה עלי בתקווה שאני אגיד לה את זה…
"מממממ אני…. אני…. אני בהריון…. אני מצטערת שלא אמרתי לך,
אבל לרום סיפרתי היום בבוקר שפגשתי אותו בטעות והוא ראה אותי בוכה…
אני מצטערת אמרתי והורדתי דמעות. "שירוש אני באמת מצטערת שלא אמרתי לך" אבל היא חייכה ורצה לחבק אותיי..
"אבל מה תעשי? אתם תשמרו אותו או שתפילי? אני אתמוך בך בכל דרך, ואם תחליטי לשמור ואמא שלך לא תסכים לזה והיא תכעס, את מוזמנת לעבור לגור אצלי אפילו… אני אוהבת אותך מאוד…"היא חיבקה אותי ולא שחררה…
"תודה אחותי <3" אמרתי לה ונתתי לה נשיקה וחיבקתי אותה חיבוק חזק...
"אז מה בסוף מאמי? מה את מעדיפה לעשות בסוף? את רוצה סרט, מסיבה קניון או משהו? אני לא יודע אם כדאי לך נייטמאר או לשתות עכשיו… זאת בעיה!" הוא אמר בטון של דאגה..
"אני לא יודעת…
אני הולכת להתקלח תחליטו בנתיים… אין לי בעיה לאיפה שתרצו למרות שאני ממש רציתי ללכת לנייטמאר.. " אמרתי שתקווה לשנות את דעתו… "טוב לכי תתקלחי ונראה כבר מה נעשה…" אמר וחייך
"אבל אני לא מבטיח לך כלום!"
"אווווךךך טוב.. אני במקלחת… תגידו לי אחרי זה מה נסגר…" אמרתי ונכנסתי לאמבטיה…
אם אני אשאיר אותו, ותהיה לי בליטה, מה אני אעשה, שיגלו על זה…. יהרגו אותי, אבל אני לא רוצה להרוג את התינוק הזה, הוא כבר חלק ממני…
טוב, החלטתי אני אשאיר אותו ושכל העולם יקפוץ לי!!! אני עושה מה שטוב בשבילי ולא מה שטוב לאחרים!!!
נכנסתי להתקלח ואז פתאום הדלת נפתחה… וזאת הייתה שיר…
"תקשיבי אני החלטתי אני נראה לי משאירה אותו… אבל אני צריכה את התמיכה ששלך בעניין הזה.." אמרתי וחייכתי אליה..
"ברור שאני תומכת בך… אבל רציתי להגיד לך, שאני יודעת שההחלטה הזאת קשה, ושעד עכשיו היו לך חיים קשים, אז מה שתרצי ושיהיה לך טוב אני אהיה איתך יחד ואתמוך בך בקשר לזה…. ואני רצינית בקשר לזה שאם את שומרת עליו וההורים לא יסכימו לקבל אותך איתו, את עוברת אלי! אני לא שואלת אני אומרת!" וחיבקתי אותה… "טוב אבל עכשיו אני אתן לך להתקלח בשקט, אנחנו מחכים לך בחוץ… העדפנו ללכת לנייטמאר ואם יהיה רשום שם שאסור לנשים בהריון להיכנס, אז אנחנו לא נכנסים בלי וויכוח, או שאפילו נתקשר לברר בקשר לזה… אנחחנונ דואגים לך!" היא חייכה ויצאה..
אחרי 5 דקות יצאתי גם אני וראיתי את שלושתם ישנים כמו ילדים קטנים…. לקחתי את המפתח של שיר והלכתי לחדר שלהם… לא היה מקום על המיטה לעוד מישהו אז לא רציתי להפריע להם והלכתי לישון לבד…
כתבתי להם בהודעה שאני אצל שיר בחדר בשביל לא להעיר אותם..
שקמתי ראיתי את דניאל יושב לידי ומלטף לי את השיער….
"בוקר טוב!" אמרתי וחייכתי כשאני מתמתחת…
"הייי יפה שלי, בוקר טוב…. איך ישנת?" הוא אמר וחייך, למרות שהבנתי שהוא התאכזב מזה שלא ישנתי איתו והלכתי לישון לבד…
"את האמת שהיית חסר לי מאוד, היה לי ריק בלעדיך :(" אמרתי עם פרצוף עצוב… "אבל את האמת רציתי לספר לך קודם, אבל לפני זה אני רוצה לשאול אותך משהו…. מה תגיד אם אני אחלליט להשאיר את התינוק?"
"אמרתי לך, אני אתמוך בך בכל מצב, ואני תמיד אשאר איתך לא משנה איך! ואני אשמח גם אם נעשה הפלה וגם אם נשאיר אותו אני נשבע לך!" הוא אמר עם חיוך גדול שידעתי שהוא אמיתי ושהוא שמח…
"אז אני מקווה שלא תכעס, לבנתיים אני חושבת להשאיר אותו, ויש לנו עוד זמןן להחליט, זאת ההחלטה שלי בנתיים, זה בסדר מבחינתך?? ואתה מבתיך שתישאר איתי דני?? אתה לא תעזוב אותי בגלל זה?" אמרתי בתקווה שיגיד, 'אני לא אעזוב אותך בחיים, מצידי להתחתן איתך עכשיו'..
"אני לא יכול לכעוס עלייך בחיים שלי! אני נשבע לך!
אם החלטת ויגידו לנו שאנחנו לא יודעים מה יהיה עוד חצי שנה עם נשאר ביחד, אני אגיד להם שבשביל להוכיח את זה אנחנו נתחתן!" הוא אמר וקפצתי עליו בנשיקות "ידעתי!" והוא לא הבין…
"אתה תתחתן איתי? אבל רק בגלל זה???
לא היית חושב על זה בכללי גם אם זה לא היה קורה??" אמרתי עם דמעות בעיניים..
"מה את משוגעת??? בחיים אל תחשבי ככה!
אני אוהב אותך וזה לא קשור להריון… אנחנו תמיד נישאר ביחד, גם אם תהייה לך בליטת הריון, את תמיד תהיי בשבילי הכי יפה בעולם, וזאת שתמיד אני אוהב!"