אהבה עם הצרות- פרק 7

יצאתי מהחדר בבכי לא רציתי להסתכל עליו עכשי… רציתי להירגע קצת עם עצמי ולחזור בשביל לדבר איתו… אחרי שעה חזרתי וראיתי שהוא כבר עסוק לא האמנתי למה שראיתי.. ספר ודניאל ביחד מתנשקים ועוד שוכבים במיטה שלי!!! הם לא ראו אותי אז פשוט יצאתי.. לא האמנתי שהם יעשו לי את זה ודווקא ביומיים האלו, בחודשיים שלנו, וביום הולדת שלי, ועוד שני האנשים היקרים לי הכי בעולם…
לא חזרתי לחדר, לא יכולתי להיכנס לשם ולראות אותם מולי!
זה קשה מידי.
בבוקר דניאל שלח לי הודעה מהממת, אבל ידעתי כבר מה קרה אז הוא לא היה צריך להעמיד פנים יותר. התחלתי לבכות לא האמנתי שהוא עוד עושה את זה, הוא פשוט פגע בי ובמקום לבוא ולהגיד לי מה קרה הוא מתנהג כאילו כלום לא קרה…
אחרי כמה דקות נרגעתי והתקשרתי אליו : "יפה שלי, אני לא מאמין שאת בת 17 היום.." הוא לא סיים את המשפט והתחלתי לצעוק
"אתה לא יכול לעשות לי יום הולדת מושלמת, כבר הרסת לי הכל!
תמסור לחברה החדשה שלך שזה נגמר בייני לביינך ואני לא וצה לראות אותך יותר בחיים! אני לא רוצה לשמוע!
להריח! להסתכל ולדבר אליך!
פגעת בי כמו שבחיים לו פגעו בי! אני אהבתי אותך
כמו שלא אהבתי אף אחד בחיים שלי! אז לך @$!$%^&$ ואיתי אל תדבר יותר" צעקתי לו וניתקתי את הטלפון..
הוא המשיך להתקשר לא ידע מאיפה זה בא לו…
לא עניתי לו ושמתי את הטלפון על שקט והלכתי להתקלח לפני השיחות היום, להתאפר ושיחשבו שלא קרה כלום היום…_
אבל כמו תממיד התכניות שלי היו חייבות להשתנות!
_________________________________________________________________________

התעוררתי במקום לבן, כולו ואני הייתי עם פיג'מה מוזרה כזאת, שרשום עליהה 'תל השומר'?? מה אני עושה פה?
למה אני חיה מי הציל אותי?
ולמה הוא עשה את זה??? מה מנסים לעשות פה??
הסתכלת הצידה וראיתי את דניאל וספיר ישנים אחד ליד השני שספיר מניחה את ראשה על דניאל… למה הם חייבים לעשות לי את זה… התחלתי לבכות ואז פתאום התחיל לכאוב לי! וצרחתי "אחות!! אחות!! בקשה תעזרו לה היאא לא נושמת, והיא מדממת, בבקשה מהר!!" דניאל התחיל לצרוח..
ספיר קמה בהלם ואני לא זכרתי כלום יותר… פשוט ראיתי חושך ואז אור לבן… ואחרי כמה שניות חזרתי שום פעם אל החושך
"הצלנו אותה, היא חזרה אלינו!" הרופאים קראו באושר לדניאל וספיר, ולהורים שלי שעומדים שם בשוק! לא מאמינים למה שהלך שם..
_________________________________________________________________________

התעוררתי בשעה 22:00 בלילה.. ואז ראיתי את דניאל מולי עם דמעות נפוחות בעיניים, ושאמא ואבא שלי ישננים לידי..
"למה עשית לנו את זה? קורל למה רצית למות??? אני לא מוכן לאבד אותך!! גם אם אנחנו לא ביחד עכשיו אני אהיה איתך תמיד!! ואני לא מוכן שתלכי לי!" דניאל צרח מעלי..
"תגיד ללי מי אתה????! מה אתה רוצה מהחיים שלי!
אתה לא קולט מה הולך פה? הרסת לי את החיים ואתה עוד רוצה להיות חבר טוב שלי ולהיות לצידי??
איפה אתה חושב שאתה חיי? אני לא רוצה לראות אותך… אתה הצלת אותי נכון? אתה הצלת אותי שעוד שניה מתתי, עם הבקבוק בבטן! למה עשית את זה???! ראית שאני רוצה את זה… אני עשיתי את זה לעצמי אז למה היית חייב לעשות את זה??" אמרתי לו בעצבים..
הוא עמד בשוק ולא ידע מה לעשות עם עצמו ואז אמר: "גם אם לא נחזור להיות ביחד וגם אם את תשנאי אותי, אני תמיד אהיה שם בצל שלך, ותמיד אגן עליך מלהיפגע… פגעתי בך בצורה הכי כואבת, אבל זה לא יקרה בחיים!
זאת הייתה מעידה! מה אני יכול לעשות בשביל שתסלחי לי??" אמר עם דמעות בעיניים שהתחילו לנזול ולא להפסיק…
לא ידעתי מה לעשות
אני רואה אותו מולי בוכה, את הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם הזה, הבנאדם שאני הכי סמכתי עליו
שהציל אותי כמה פעמים..
שהיה איתי בטוב וברע..
אבל פגע בי כל כך הרבה פעמים..
פשוט נישקתי אותו… למרות שאמרתי שאני אשנא את עצמי ושאני מפגרת
אבל לא יכולתי..
אהבתי אותו יותר מידי
ואני לא מצטערת על כלום..! בחיים אני לא אשכח את מה שהוא עשה לי, ואני אחזיר לו על זה! אבל לא בצורה הזאת..
"אני לא יודעת מה יהיה איתנו… אני פשוט יודעת שאני אוהבת אותך יותר מידי ואני לא יכולה לאבד אותך! למרות שאני באותה צורה שאוהבת אותך גם שונאת אותך אבל עדין.
אני אצא מטומטמת ממה שאני אומר לך…
אני אוהבת אותך אסלח לך נראה לי, אני לא יודעת מה יהיה יותר מאוחר, שאני אשתחרר אבל בנתיים אני רוצה שתהיה לידי, שתאהב אותי ותחזיק לי את היד…
תעזור לי לעבור את זה, ולנסות לשכוח ממה שקרה!"
אמרתי לו בוכה ושהוא לא מפסיק לבכות.. חיים שלי!
תנסו להבין אותי, איך אפשר לכעוס על בנאדם שאת כל כך אוהבת, למרות שהוא פגע בך, אתת תמיד תמצאי את הפינה הזאת בלב שתעזור לך לסלוח לו..