בארון נעים, לא רוצה לצאת ממנו פרק 3

לבי נדם.
הג'ינג'ית שמה לב והרימה את ראשה, הולמת בי בעיניים ירוקות בהירות.
היא מגניבה מבט אל הנערה ומחייכת יחוך מבויש. "אם את בעד נוכל להזמין אותה להצטרף," הציעה בחיוך מהסס ומרוגש.
ידה העדינה חיבקה את מותני.
הכרחתי את עיניי לעזוב את עיניה השחורות ולהביט בפנים הנאות שמולי.
חייכתי גם אני וליטפתי את לחייה הרכה. "אני חושבת שתהיה לך מספיק עבודה איתי גם בלעדיה." אמרתי בקריצה ונישקתי את שפתיה, נושכת את השפה התחתונה ומתענגת על החום והרכות. חשתי אותה מתמוססת תחת מגעי וידיה נכרכו סביב צווארי בכוח, כתחינה אילמת לכך שאמשיך. אני תפסתי פיקוד והצמדתי אותה לקיר, מרגישה את ידיה מתגנבות תחת הגופייה, בהתחלה בהיסוס ואז בביטחון ולהט גוברים.
היא ליטפה את בטני וצמרמורות נעימות חלפו בי.
**מעכשיו עד לסיום הסיפור הוא ייכתב בנקודת מבט של הווה ומהדמות** אני מכריחה את עצמי לנתק ממנה את שפתיי ולהביט בעיניה המתכהות מתשוקה.
"יש לך מקום?" אני לוחשת בצרידות פתאומית.
היא מהנהנת ואנחנו יוצאות מהפינה.
אני מסמנת לה לחכות שנייה ותרה במבטי אחר מישהו מהחבורה. הנה, בפינה, יגאל נשען על קיר כשבחור נאה מצדו האחד ובחורה יפה מצדו השני. כנראה מתכנן לילה פרוע. אני ניגשת אליו בצעדחם בוטחים, מודעת לגמרי למבטי התאווה של כמה מהאנשים סביבי.
"מצאתי מישהי, אני אתקשר אליכם בבוקר או בצהריים." אני לוחשת. הוא מצחקק. "תיהני." מאחל בשילוב קריצה. אני חוזרת אליה ותופסת בידה. אני נוץנת לה להוביל אותי אל מחוץ למועדון ולרכב קטן. אנחנו נוסעות בשתיקה מלאה מתח מיני והיא עוצרת ליד בניין דירות. גם במעלית השתיקה הרועמת ממלאת את אוזניי בשאון. כשאנחנו יוצאות מהמעלית נער עם שיער שחור, נאה למדי, מביט בנו בחיוך יהיר. "היי אופל. את מתכוונת להציג אותי לפני החברה שלך?" אני יורה בו מבט קריר ומניחה לה לגרור אותי אל עבר דלת. ברגע שבו הדלת נטרקת ומפתח נועל, היא נצמדת אליי ולחישתה החושנית באוזני גורמת לפעימות בין רגליי.
"את בקטע של צעצועים?" היא לוחשת.
אני מנענעת בראשי לשלילה.
ידה חולפת על צווארי ונעצרת על כתפיית הגופיה. לאט, באיטיות מייסרת, היא מורידה את כתפיות הגופייה ומשליכה אותה הצידה.
עיניה בוחנות את החזייה ואני מניחה לנשימתי להתרפות ולשדיי לצנוח, לחשוף את גודלם האמיתי. אני בתורי פותחת את הריץ'-רץ' של שמלתה ומניחה לה לצנוח. היא בועטת בבד הרחק. מבטי בוחן את החזייה הכחולה שלה ואת תחתוניה השחורות. היא בטח מבוגרת ממני בשנים מעטות. היא מחייכת חיוך קטן ורומז ומנידה בראשה אל עבר הסלון הקטן.
"הספה מאוד נוחה," לוחשת בפיתוי. אני מניחה לחיוך תחמן משלי לעלות על שפתיי.
"אני לא יודעת, האי נראה מזמין מאוד."
היא מגחכת ותופסת בשתי ידיי הולכת איתי אל אי המטבח. במאמץ לא לנפץ את הכוס הבודדה שנחה עליו אני מזיזה אותה לשיש.
ואז אני דוחפת אותה והיא מתיישבת על האי בצייתנות. ידיי נשלחות אל כתפיה ואני כופה עליהן לא לגלוש ישר אל שדיה המזמינים.
אני מנשקת אותה בעדינות וידה משוטטת על עור גבי התחתון.
פתאום נקישה חדה על הדלת מפרה את השקט האירוטי שבו נמצאנו.
"היי, אופל? אפשר אבקת קפה?"
זה הקול של הנער ממקודם. אני חושקת את שיניי.
"נגמר לי!" היא צועקת.
"אפשר להיכנס שנייה?"
עיניי שתינו מתרחבות.
"סליחה, לא!" היא צועקת. "אופל את בסדר?" הוא שואל. קולה רועד בכעס. "כן!"
קרקוש מפתח נשמע והוא פותח אותה בתנופה, כמצפה לראות אותי עם אקדח צמוד לראשה.
הוא נאלם דום כשעיניו מעכלות את המתרחש.
גם אני קופאת ולא מסוגלת לזוז.
"אפשר להצטרף?" הוא שואל לבסוף.
אני זזה בעצבים ומתייצבת מולו.
"תתחפף!!" אני צורחת וטורקת את הדלת, הפעם נועלת אותה בעזרת בריח. אני נשענת על הדלת במבוכה ומביטה בה.
כעבור כמה שניות מוחי מבין שאישה יפהפייה יושבת על אי מטבח בתחתונים וחזייה ורגליי פועלות מעצמן כשאני ניגשת אליה ולוקחת את ידי בידה.
"אולי נלך לחדר שלך? שיהיה קצת שקט?" אני שואלת. היא מהנהנת מובילה אותי אל החדר הגדול ביותר. היא סוגרת את הדלת ונועלת אותה. אני מזנקת עליה בזרם תשוקה ומצמידה אותה לקיר, ידיי נחות על חזה ושפתיי מוצמדות בלהט לשפתיה, לשוני חודרת לפיה בתוקפנות כמעט.
ידיה פותחות את סוגר חזייתי ומניחות לה ליפול. היא מנתקת את שפתינו ונושכת את פטמתי.
הלילה עובר ללא מנוחה, צרחות ואנקות רבות נבלעות בקירי החדר.