באת ושינית את כל החוקים – פרק חמש-עשרה

אני רוצה להודות לכולכן על התגובות בפרק הקודם. ממש ריגשתן אותייי וחיממתן לי את הלב!
אוהבת ומעריכה בלי סוףףףףףףףף!
ואושר יש לי בעיה זה לא נכנס לי לאיימל!
אני אנסה עד שיכנס ליי.

ברית:

נועה…את נראית קצת שונה", הוא לפתע אמר והוריד את כל ההרגשה האילהית שהרגשתי בשנייה אחת בגלל שם של בחורה שהוא לא שלי.
"מי זו נועה?", שאלתי ודחפתי אותו מעליי טיפה אחורנית. הוא הביט בי מבולבל בדיוק כמו שאני הבטתי בו…מבולבלת וכל שנייה עומדת להקיא על פרצופו.
"סתם…עזבי את סתם דומה למישהי שאני מכיר", הוא אמר וקם מעליי והתיישב על הספה והעביר את שתיי ידיו על כל פניו.
"אתה רציני?", שאלתי והתיישבתי גם אני והרגשתי את הרצון לחבוט בו את הבקבוק הריק שלפני כמה רגעים סיימנו בלי רחמים.
"ברית…תלכי לחדר", הוא אמר בשקט מבלי להסתכל עליי.
"לא רוצה", אמרתי ושילבתי את ידיי בילדותיות, השיכרון השרה בי ביטחון מלא להחזיר לו ולמרוד בו.
"אני לא שואל אותך, קדימה, עדיף לך לא לעצבן אותי עכשיו", הוא אמר והפעם הביט בי במבט מאיים מאוד שהוריד את כל הביטחון שהרגשתי בשנייה אחת בגלל מבט אחד.
קמתי מהספה ומבלי להוסיף מילה הלכתי לחדר.

אידור:
"סעמק", מלמלתי לעצמי בשקט והבנתי את הטעות שעשיתי הרגע. לעזאזל, מה אני לא יכול לשלוט על עצמי?ממתי?הרגשתי כה מבולבל.
החלטתי לצאת קצת מהבית, להתאוורר מכל היום המזויין שעבר עלי היום.
לקחתי את המפתחות, ארנק והסיגריות שלי ויצאתי מהבית.
עליתי על הרכב, אני שיכור, אבל יודע לשלוט על ההגה גם במצבים כאלה.
חניתי על יד הפאב של דוברני ונכנסתי פנימה.
ראיתי את קובי, הוא ישב שם עם כמה חבר'ה. אימרי גם היה בינהם.
קובי קלט אותי וקם לחבק אותי.
"מה אחי מה הולך איתך?", הוא שאל והתיישבתי על ידו.
"וואלה הכל זורם אחי, מה איתך אה?לא רואים אותך", אמרתי בעודו מוזג לי כוס וודקה עם חמוציות.
"תודה אחי", אמרתי ולקחתי את הכוס מידו.
"כן אחי, עסוק קצת בזמן האחרון", הוא אמר והנהנתי בראשי פעם אחת. מבטי הוסט ישירות ואוטומטית לכיוון אימרי שנראה עצבני ומבט רצחני היה בעיניו. הבטתי בו במבט חסר הבעה ומבט שמשדר כמה שאני טעון עליו ומסוגל כל רגע להוציא עליו את האקדח ולירות בו בראש.
הבן זונה חצה איתי גבולות שלא היה צריך לחצות.
"אז מה אחי?מה חדש", הוא שאל. "רגיל אחי, אין חדש", אמרתי כשאני עדיין מביט באימרי עם אותו המבט.
"ראית חדשות בזמן האחרון?", הוא שאל ומבטי הופנה אליו.
"לא, למה?", שאלתי בהתעניינות.
"כי הרצח האחרון ביצעת הופיע בחדשות. אתה יודע…אין להם הוכחות אבל חשד יש. מה אילני לא עידכן אותך?", הוא שאל והביט בי במבט מסוקרן.
"לא…אבל תודה שהודעת לי", אני חייב לעשות את העבודה יותר נקייה, אבל זין. הוא שולח אותי לבד, איך הוא רוצה שאשתלט על הכל רק אני, לבד?
המבט של אימרי גרם לכל גופי לרעוד מעצבים, המבט שלו היה מתגרה ואני שונא שמביטים בי ככה, אני יכול להרוג בגלל מבטים כאלה. ועכשיו הרגשתי שגם את אימרי אני יכול להרוג.
קמתי מהכיסא והתקדמתי לשירותים, נעמדתי מול הכיור ופתחתי את הברז, הרטבתי את ידיי והעברתי אותן על פניי.
הדלת נפתחה בשנית ונסגרה. אימרי עמד מאחוריי הדלת הסגורה והביט בי.
יישרתי את גופי שהיה כפוף וסובבתי אותו אליו.
"אתה חייב לי הסברים", הוא אמר וגיחכתי מדבריו.
"אני לא חייב לך כלום, לא לך ולא לאף אחד", אמרתי, בטוח בעצמי והתקדמתי לעברו כמה צעדים. הוא נדרך והתקדם גם הוא לכיווני ונעמד ממש קרוב מולי.
"בטח שאתה חייב, במיוחד לי. אני הייתי חבר שלך, אבל אתה החלטת להרוס הכל בגלל הזונה הזאת", איגרפתי את ידיי, שונא שהוא מדבר על ברית ככה, היא לא זונה ובטח שלא שלו.
"אתה החלטת להרוס הכל אימרי…תפסיק לזיין בשכל ותעזוב את זה בצד. אני מטפל בה אז רד מזה", אמרתי והבטתי עמוק בתוך עיניו.
"מה אתה אומר…אני לא ארד מזה עד שאני אגלה מה הולך בינכם, אני לא מטומטם" "כנראה שאתה כן מטומטם אימרי…אם אתה חושב שיש ביני לבינה משהו אתה כן מטומטם", קטעתי את דבריו וכפי שאני מכיר אותו, הוא עכשיו רותח מעצבים. בדיוק כמוני.
הוא שלף את אקדחו במהירות וכיוון אותו על ראשי כשהוא טעון. לא זזתי סנטימטר ולא נבהלתי. עמדתי מולו רגוע וללא כל פחד.
"בן זונה, קדימה. תירה בי אם אתה גבר", התגרתי בו, למרות שידעתי שהוא מסוגל לזה.
"אל תתגרה בי", הוא איים ולא הראתי טיפה של פחד, לא מפחד מאיומים, ולא מאף אחד.
"נו י'בן זונה, תירה בי", צעקתי, הרגשתי איך העצבים שלי משתלטים על כל גופי.
הוא הביט בי שלוש שניות, שלוש שניות ולחץ על ההדק.