בין הגלים- פרק חמש עשרה: שתיקה מסכמת הכל.

בין הגלים- פרק חמש עשרה: שתיקה מסכמת הכל.
-חזרה להווה-
'אתה לא יכול לחסוך זמן. אתה יכול רק לבזבז אותו. אתה יכול לבזבז אותו בחוכמה או בטיפשות. אין לנו למעשה זמן בכלל, כיוון שאנחנו עסוקים מדי בביזבוזו במטרה לחסוך אותו, ותוך כדי ניסיון לחסוך כל רגע נתון. הוא מבוזבז.'- פו הדב.

שלושה ימים. שלושה ימים עברו מאז שקרולוס בגד בי. יום עבר מאז המבחן. התוצאות מגיעות רק מחר. אני כבר בטוחה שאני אקבל נכשל. כל המבחן, לא הייתי מרוכזת. למרות ששבוע שלם פשוט חרשתי על החומר, התמונה שקרולוס מתנשק עם אותה נערה, ומחבק אותה, לא יוצא לי מהראש לשנייה. לילות שלמים, אני בוכה ולא מפסיקה לייבב. בלה, שהייתה איתי בחדר לא הפסיקה לנחם אותי לרגע, ולחבק ולהרגיע. עד שנעלצה לעזוב את חדרי זמנית, עקב זה שרציתי להיות קצת לבד, והיא עברה לחדר של תאיר. היום, תיכננתי לשים לזה סוף. אני לא מסוגלת להמשיך את זה יותר. והוא ממשיך את זה יותר… 

-מנק׳ המבט של תאיר
יום עבר מאז הנשיקה קלי ושל בר. אני והוא? בקושי נפגשים. וגם ממש אין לי כוח להפגש איתו. אני לא יודעת מה אני בדיוק רוצה. אבל מה שאני בטוחה, שאני לא מחפשת ברגעי אלה אהבה. למרות שאני חושבת שיש לי רגש קטנטן לבר, אבל אני לא הולכת להראות אותו עד שאני לא אגלה באמת מי אני. רצתי בריצה קלה לעבר חדרי, כאשר מגש אוכל בידי. סיימתי את ארוחת הערב, וביקשו מימני להביא לנופר, שלא הגיעה, אוכל. דפקתי בחדרה דפיקות עדינות וקטנות, אך לא היה שום מענה. הצמדתי את אוזני לאוזן, ויכולתי לשמוע רק יבבות קטנות של בכי.
״נופר?״ שאלתי בקול ודפקתי שוב בדלת בחוזקה. לאחר כמה דקות, הדלת נפתחה. נופר עמדה לידה. לבושה בפיג׳מה ארוכה וחמימה, שיערה היה מבולגן ונפוח ועיניה היו אדומות. נכנסתי לתוך חדרה, וסגרתי את הדלת במהירות. משב רוח רענן וקריר פגע בעורי, וגרם לי לצמרור קל. נופר קרסה לתוך זרועותיי, וחיבקה אותי חזקה.
״נופי.״ מלמלתי בדאגה והושבתו אותה על מיטתה. היא הצמידה את רגליה לחזה, ואת ראשה על רגליה, ויבבה בקול. ליטפתי את שיערה הרך, וניסיתי לגרום לה להירגע. לאחר כמה דקות, היא נרגעה טיפה, אך המשיכה לבכות. 
התיישבתי על הרצפה, והבטתי בה בשאלה. 
״הו…א בגד בי.״ היא גימגמה, וזרם הדמעות רק הלכו והתחזקו. נשכתי את שפתי. די, קרולוס פאקינג בגד בה? 
״מה?״ צווחתי בקול וקמתי מהרצפה בהלם. ״שלשום לא הייתם שנה יחד?״ 
״ונחשי מה קיבלתי מתנה?״ נופר אמרה בחיוך מזויף בפניה, ומחתה את הדמעות היבשות שהיו על פניה, אבל הזרם רק התחזק והתחזק. ״אותו מתנשק עם נערה אחרת.״ 
״נופי…״ מלמלתי והתיישבתי לידה. חיבקתי אותה חיבוק צדדי, ומשרתי את קודקוד ראשה. ״אתם עדיין זוג?״ 
״כן. אני כל כך מטומטמת. אני פאקינג רציתי למשוך את זה, כי חשבתי שהוא יספר לי. שלושה ימים שלמים עברו מאז הנשיקה, והוא לא מצייץ לי שום דבר עליה.״ היא אמרה בקול חלש, כאשר דמעות יורדות בלחייה. דפיקה רועשת נשמעה ברחבי החדר. פסעתי לכיוון הדלת, והצצתי בעינית. בר עמד שם, ודפק שוב בדלת החדר.
״פאק,״ מלמלתי קלות ורצתי לעבר נופר. מה הוא עושה פה? שלושה ימים אני מנסה להתחמק מימנו. ״זה בר.״ אמרתי לה והיא הנהנה בראשה, סימנה לי שאני יכולה לפתוח. פסעתי הליכות קטנטנות לעבר הדלת, ועצמתי את עיני. סגרתי את עיני, ולאחר כמה שניות פתחתי שוב כאשר שמעתי שוב פעם דפיקה. פתחתי את הדלת ופלטתי אנחה קטנה. בר הביט בי בהפתעה, שראה אותי בפתח הדלת.
״תאיר,״ הוא מלמל וחייך חיוך קטנטן.
״בר,״ אמרתי באותו טון וחייכתי חיוך ביישני. פתחתי את הדלת עוד יותר, ונתתי לו להכנס. בר התיישב על הרצפה, ונופר התפרקה על כתפו. פסעתי לכיוונם והתיישבתי על מיטתה של נופר, לידה. הנחתי את ידי על גבה, וליטפתי אנו הלוך ושוב. בר הביט בי בשאלה, ואני הבטתי בנופר. ונופר? כבר התחילה לספר את סיפורה. שחזרתי את סיפורה בראשי, הלוך ושוב. שביום השנה, קרולוס התנשק עם נערה אחרת שהיא לא נופר. אתמול, הוא התחבק עם אותה נערה. ואני הכי לא מבינה את שני הצדדים. נופר? הייתה צריכה לעשות צעד ראשון ולהיפרד מימנו, לא לחכות שהוא יספר לה. הוא יכול לספר לה אפילו עוד שנה. וקרולוס? לא היה צריך לבגוד בה. ואם הוא כבר בגד? הוא היה צריך לבוא ולומר לה את זה. 
טריקת דלת חזקה, קטעה את מחשבותי. הבטתי סביב החדר, ובר לא היה שם. 
״בבקשה, תעצרי אותו.״ נופר יבבה בקול בחוסר אונים. הנהנתי בראשי, קמתי ממקומי ורצתי אחרי בר.

-מנק׳ המבט של בר
״בר,״ שמעתי קריאה מאחורי. לא יחסתי לזה חשיבות, והמשכתי לצעוד לעבר המחששה. נכנסתי לתוכה. ראיתי את קרולוס, ולידו ישבה נערה לא מוכרת. מיד איך שנכנסתי, קרולוס התרחק מאותה נערה במהירות. 
״תצאי.״ סימנתי לאותה נערה, במבט מתנצל לצאת. היא הנהנה בראשה, ויצאה מהמחששה.
״הא אחי?״ קרולוס שאל ודרך ברגלו על הסיגריה המודחקת שזרק. 
״תענה לי דוגרי,״ אמרתי שגופי רותח. ידי אוגרפה, אך עדיין שמרתי על זה שאני לא אעיף לו מכה או שניים. 
״דבר.״ הוא אמר וסימן לי בידו להתחיל לדבר.
״אתה בגדת בנופר?״ שאלתי לאחר כמה שניות. שתיקה השתררה במחששה. הבטתי בו, פניו התחילו להחוויר, ורגלו רעדה. 
״איך אומרים?״ שאלתי בקול לא מאמין. ככה אני מכירה אותו? ״שתיקה מסכמת הכל?״