בין הגלים- פרק עשרים ושניים: סיבות

בין הגלים- פרק עשרים ושניים: סיבות

-מנק׳ המבט של שביט
'תשכח את כל הסיבות למה זה לא יעבוד ותאמין בסיבה אחת לכך שזה יהיה'

״תגידו, מה עם קרול?״ בלה שאלה בלחש, אחרי שהביטה בו יורד במדרגות בהליכה מרושלת.
״שום דבר מיוחד,״ נופר אמרה באדישות. ״בגד בי, נפרדנו סוף הסיפור.״ הנחתי את ידי סביב כתפיה, ועטפתי אותה בחיבוק קטנטן.
״והכל בסדר?״ שי שאל וזרק במבה לעבר בלה. היא לא שמה לב לזה והבמבה היה עדיין על שערה, מה שגרם לכולנו להתפקע מצחוק.
״מה? מה מצחיק?״ בלה שאלה בתמימות.
״בל, יש לך במבה על השיער.״ שי אמר בהתגרות וקרץ לעברה. היא הייתה קצת בהלם והתחילה לבלגן את שערה שהבמבה ירד, אך הוא לא ירד. שי השליח את ידו לעבר שיערה, והוריד את הבמבה.
״טה-דה.״ הוא אמר בצחקוק וזרק את הבמבה באוויר.
״אתה חרא של ילד.״ בלה קבעה עובדה והדגישה כל מילה ומילה.
״תודה,״ הוא קרץ לה וצחק.
״שונאת אותך.״ היא רקעה ברגליה בעצבים מדוד ים ושילבה את ידיה על חזהה.
״זה כל כך הדדי.״ הוא מלמל בחיוך.
״תגידו,״ תאיר פתאום התפרצה וקטעה את הריב בין שי לבלה. ״אתן זוכרים את תום ויעל? עם התספורת אימו?״
״מה איתן?״ בר שישב לידה שאל ונשכב על ברכיה.
״הרבה זמן לא ראינו אותן.״ היא מלמלה בחשד וליטפה את שיערו של בר בעדינות. זה מגעיל עד כמה שהם חמודים יחד והם אפילו לא זוג.
״כי הן עזבו.״ עניתי בקלילות וכל אחד הביט בי בהלם.
״מה? למה?״ נופר שאלה בהלם.
״כי… גילו שהן באו לפה כדי לתכנן להוריד את הפנימייה הזו כדי שהפנימייה של אביהן ינצח והם יהיו מין מקום ראשון שכולם פונים אליהם במקום אלינו.״ הסברתי באדישות והבטתי בכל אחד ואחד. כולם היו בהלם. גילגלתי את עיניי קלות וגיחכתי.
״לך, לך לישון קרציה שלא תירדם לי.״ תאיר הפצירה בבר וניסתה להקים אותו מברכיה. הוא הרים את כתפו.
״אבל נעים לי.״ הוא מלמל בצחקוק והחזיר את ראשו לברכיה, מה שגרם לכולנו לצחקק. היא החטיפה לו כאפה קטנה וחלשה לפרצופו ולאחר מכן ליטפה את הלחי בה היא החטיפה לו.
״אתם לא זוג?״ שאלתי בפתאומיות והבטתי בהם במבט תחמני. תאיר הרימה את מסטה אליי, והסמיקה.
״או,״ כולם פלטו מפיהם והביטו בהם בחיוך.
״לא, אנחנו לא.״ בר ותאיר אמרו באותו זמן
״תזהר, זאת אחותי, כן?״ שי אמר בצחקוק ופרא את שיערה של תאיר.
״זאתי חיית פרא, ברור אני אזהר .״ בר התבדח והעיף כאפה קטנה וחלשה על הלחי שלה.
״שונאת אותך.״ היא אמרה בעצבים מדומים ושיחקה אותה נעלבת.
״הדדי.״ הוא קרץ לה בצחקוק.
״לא נכון,״ אמרתי כברור מאליו והצמדתי את נופר לחזהי.
״אתם מתים אחד על השנייה.״ השלמתי את המשפט ופרעתי את שיערה של נופר.
״שביט,״ היא מלמלה בצחקוק. ״זבל.״ מלמלה ודחפה אותי קלות.
״מה זה זה?״ שאלתי טיפה בהלם.
״זה מה שזה.״ היא התחכמה ושילבה את ידיה על חזהה.
״חכי חכי.״ אמרתי בעצבים מדומים.
״מחכה.״ היא מלמלה ושיחקה את עצמה עצובה. ״שום דבר לא קורא.״
״אני שונא אותך.״ אמרתי בחיוך ציני.
״הדדי.״ היא ענתה והוציאה את לשונה.
״לא נכון.״ בר ותאיר פסלו את דברינו. ״אתם מתים אחד על השנייה.״ הם חיקו אותנו והביטו אחד על השני בחיוך.
״חה.״ עניתי בציניות וגילגלתי את עיניי בצחקוק.
״איפה בלה?״ שאלתי בפתאומית כאשר קלטתי שהיא לא איתנו.
״באים לבחוץ? יש משחק של השכבה.״ שמענו את קולה וראינו אותה מאחורי שי, מה שגרם לו להיבהל ולנו להתפקע מצחוק.
״תיחנקו אמן,״ הוא מלמל בעצבים. ״במיוחד את.״ הוא הפנה אצבע לכיוון של בלה. היא משכה בכתפיה בתמימות וצחקה.
״נו,״ בלה זירזה את תשובתינו. ״אתם באים?״
״נראה לי אני הולך לישון, אני עייף מת.״ בר מלמל בפיהוק וקם מברכיה של תאיר.
״סבבה.״ תאיר חייכה לעברו חיוך קטנטן. הוא חייך חזרה, קפץ ממיטתו והתחיל לפסוע לעבר חדרו.
״מה?״ תאיר מלמלה בתמימות כאשר קלטה שכולם מביטים בה עם חיוך מפורס על הפרצוף.
״כלום,״ נופר מלמלה בחיוך מתגרה מה שגרם לי לצחקק טיפה.
״יאללה בואו.״ בלה זירזה אותנו והתחלנו לפסוע לעבר מגרש הכדורגל. היום השכבה שלנו, כיתה י׳, יש משחק כדורגל בין כיתות יא׳. והזמינו מנהל אחד, ממכבי נתניה להביט בכל משך המשחק בלי ששאר השחקים ידעו, ולבסוף לבחור את הקבוצה המנצחת ואת הנער מאותה קבוצה ששיחק הכי טוב להיות חלק מקבוצה. התיישבתי ליד נופר, ומצידי השני ישב שי. התחלנו להביט במשחק ולהריע לשכבה שלנו.

-מנק׳ המבט של קרולוס
הבטתי מחוץ לחלון חדרי, ומשב רוח רענן פגע בעורי החשוף וצמרר אותי. יומיים, שלושה, ארבע אפילו עברו מאז שאני ונופר נפרדנו. וזה נראה כמו נצח. אני מודה. אני מודה שאני מתגעגע אליה. ועשיתי טעות ענקית. אני… אני רק צריך אותה פה, לידי שתעטוף אותי בחיבוק חם ולא תספיק להגיד לי שהיא אוהבת אותי. אבל זהו. עד כמה שיצאתי טמבל, שבכוונה גרמתי לפרידה שלנו אני רוצה סך הכל שהיא תהיה מאושרת. ואם היא מאושרת עם שביט? אז אני מרפה מימנה, ומפנה להם את הדרך. דלת החדר נפתחה, ובר עמד שם. אני והוא חולקים את אותו חדר, אז כנראה שהוא יצטרך לסבול אותי. ריב אחד עם נופר גורם לי לריב עם כל העולם ואישתו. גם עם החבר הכי טוב שלי. הוא הביט בי במבט קריר, ונכנס לתוך החדר. הוא נשכב על מיטתו, הוציא את האייפון מכיסו והתחיל לשחק בו.
״בר,״ מלמלתי מנסה לגנוב את תשומת ליבו. הוא לא ענה.
״בר,״ מלמלתי שוב רק ביותר קול. אומנם זה מגיע לי שהוא לא ידבר איתי אבל אני שונא שמתעלמים מימני עד שזה כבר לא בשליטתי.
״נו כוראבק, מה אתה רוצה?״ הוא שאל באדישות.
״אני רוצה להסביר,״ אמרתי ברוגע, למרות שמפנים? פשוט בערתי.
״אין פה מה להסביר.״ הוא קטע את דברי. ״אתה בגדת בנופר, אתם נפרדתם סוף הסיפור.״
״אני רוצה להסביר למה בגדתי בה.״ אמרתי בחצי צעקה והוא גלגל את עיניו.
״אין סיבה לבגידה.״ הוא קטע את דברי ואמר בקול שקט. ״פשוט בוגדים.״
״אסור לי להיות עם נופר, בסדר.״ התפרצתי. הרגשתי כאילו אניהר געש, והלבה פשוט התפרצה. הרגשתי את גופי חלש, והרגשתי שאני הולך להתמוטט.