בין הגלים- פרק שניים עשר: הברזה

בין הגלים- פרק שניים עשר: הברזה
התחלתי ללכת אחרי תאיר. היא נעצרה בפתאומיות, ובגלל שלא שמתי לב, התנגשתי בה.
״אאוץ׳?״ היא אמרה במין שאלה כזו והביטה בי בשוק.
״אשמתך שנעצרת.״ עניתי, לקחתי צעד אחורה והרמתי את ידי כחף מפשע. היא חייכה חיוך ציני, והביטה בעיניה איפה להתיישב. לבסוף היא הצביעה על פינה בסוף החדר ורצה לשם להתיישב. גיחכתי בקטנה ופסעתי לעבר המקום בו היה קרולוס.
״אחי, אפשר לשבת ליד תאיר?״ שאלתי ותפחתי על כתפו.
״מה הסתדר?״ הוא שאל וקרץ כאשר חיוך מתפרס על פניו. ציקצקתי בלשוני ונענתי את ראשי ללא. הוא ישר הוריד את החיוך והביט בי בשאלה.
״עוד מעט.״ אמרת והבטתי לכיוון הדלת. בדקתי שהמורה לא באה. ״אפשר? אחי מתחנן.״ אמרתי בהתחננות.
״לך, לך קרציה.״ הוא אמר וסימן בידו לאיזה כיוון. הבטתי לאותו כיוון וראיתי את קרולוס קורא לשי.
״תסתדרו, ביי.״ אמרת במהירות, הנחתי את הכתיפיה של התיק על כתפי והתיישבתי ליד תאיר.

-מנק׳ המבט של תאיר
״הא?״ שאלתי בקול והבטתי בבר במוזרות. הוא לא אמור להתיישב ליד קרולוס? הבטתי לכיוון השולחן של קרול, וראיתי את שי מתיישב.
״באתי לארח לך חברה.״ הוא ענה בגיחוך, והרים את זוג רגלים על השולחן.
״נתחיל בזה שתעיף את הרגליים מהשולחן. אתה לא בחוף ים.״ אמרתי בטיפה צחקוק והעפתי את הרגליים של בר מהשולחן. הוא הביט סביב הכיתה וסרק אותה.
״מה?״ שאלתי במוזרות.
״דווקא אפשר לעשות פה אחלה מטאפורה של ים.״ ענה בגאווה. גילגלתי את עיניי ודחפתי אותו קלות מהחזה.
״אח, למה זה?״ הוא שאל ושיחק אותה עצבני.
״כי אתה סתום.״ אמרתי והוצאתי לו לשון. הוא הוציא גם הוא וצחקקנו בשקט.
״שלום, תלמידים.״ שמענו את קולה הקשוח של המורה. קמנו מהכיסא בחוסר כוח, ובירכנו אותה.
״תשבו,״ היא ביקשה עם חיוך קטנטן. סביר להניח שהיא מורה נחמדה. נראה לי(?) היא הוציאה טוש מחיק שחור, והתחילה לכתוב על הלוח הלבן והנקי. נאנחתי בקול והנחתי את ראשי בקול על השולחן.
״יש בעיות שם, מאחורה?״ היא שאלה בקולניות והרמתי את ראשי במהרה.
״מה? לא מה פתאום.״ עניתי בחיוך מזויף דבוק לפני. היא חייכה גם היא וסובבה את מבטה חזרה ללוח, המשיכה לכתוב את התרגילים. נאנחתי להקלה, והרגשתי מכה קטנה על כתפי.
״אח,״ מלמלתי קלות והבטתי לכיוון שי.
״זה על זה שדחפת אותי.״ הוא לחש לי בקולו הצרוד, מה שגרם לי לצמרמורת וזרק לעברי קריצה קטנה. גילגלתי את עיניי בחיוך והשפלתי את מבטי. הוצאתי מקלמרי הסגלגל עיפרון, פתחתי את המחברת הירוקה שלי, ששייכת לשיעור מתמתיקה, והתחלתי לקשקש על הדף הראשון. הבטתי לעבר בר, שמבטו היה שקוע מבחברת שלי ומעבודת אומנות שלי. גיחכתי כאשר ראיתי אותו מביט בי ומחייך חיוך קטנטן. השפלתי את מבטי שוב למחברת, והמשכתי לקשקש. לאחר כמה זמן, שהספקתי לקשקש על שני דפים שלמים, הצלצול הגיע והחריש את אוזני.
״פאק,״ מלמלתי וסתמתי את אוזני. למה הצלצול פה כל כך חזק, לעזאזל?! הבטתי לעבר בר, שצחקק בקול וכמעט נחנק.
״תיחנק כבר.״ הזעפתי את פני בעצבים והבטתי בו במבט עצבני.
״איתך,״ הוא קרץ. ״אחרייך.״ תיקן את עצמו. חייכתי חיוך קטנטן, והרגשתי את לחיי מאדימות.
״יפה לך אדום, תאי.״ הוא קרץ וקם ממקומו.
״בן זונה.״ סיננתי והכנסתי את הדברים לתוך התיק. הנחתי את התיק על כתפי ופסעתי עם בר מחוץ לכיתה. הסטתי את מבטי לכיוונו, וסרקתי את פניו. עיניים שחורות כמו הלילה ושיער חום כהה בתספורת מארינס.
"מה?" שאל במעט מבוכה.
״כלום.״ צחקקתי בשקט והמשכתי לשוטט במסדרונות המלאות עם בר.
״לאיפה הולכים בכלל?״ שאלתי במוזרות ונעצרתי. בר נעצר מיד אחרי, ועמדנו אחד מול השני.
״אין לי מושג.״ בר ענה במין תשובה שאלה.
"דביל." מלמלתי בקול מצחקק.
"את." הואאמר בטיפה של התגוננות בקולו. גיחכתי לעצמי. והמשכתי לפסוע איתו כל עורך המסדרון. בר נעצר בפתאומיות, ונעלצתי לעצר גם אני.
"מה דעתך שנבריז?" הוא שאל במבט מגרה בעיניו.
"מה?" שאלתי בטיפת שוק בקולי. אני? להבריז? אומנם אני לא ידעת אם אי פעם הברזתי בחיי, אין סיכוי שאני אעשה את זה.
"כן, כן. להבריז." בר חזר על דבריו, "זה לא שלא עשית את זה אף פעם."
"זה לא שאני זוכרת." אמרתי באנחה קלה והבטתי בו בחיוך ציני. הוא גיחך.
"נו פעם ראשונה ואחרונה. מבטיח" אמר בקול מתחנן.
"נו בסדר," מלמלתי באנחת יאוש, תפסתי בידו והרמתי אותו מהרצפה. הוא אפילו כרע ברך, מה שניסיתי להוציא אותו מהמבוכה.
"בואי." הוא אמר ומשך בידי לעבר חצר הפנימייה. אני לא מאמינה שאני מבריזה