בין הגלים- פרק תשע עשרה: סיבה למסיבה

בין הגלים- פרק תשע עשרה: סיבה למסיבה

-מנק׳ המבט של בר
\'אני מאמינה שכל דבר קורה עם סיבה. אנשים משתנים כדי שתוכלי ללמוד לשחרר, דברים מתקלקלים כדי שתוכלי להעריך אותם בשעה שהם תקינים, את מאמינה לשקרים כדי שתלמדי בסופו של דבר לסמוך על איש מלבד עצמך, ולפעמים דברים טובים מתפרקים, כדי שדברים טובים יותר יוכלו לקום״- מרלין מונרו

״צריך טרמפ הביתה?״ אבי שאל וקם מין הדשא הירקרק, וניקה את מכנסו מהלכלוך. הבטתי בו, ובכל תנועה קטנה שהוא עושה. הוא בהחלט האיידול שלי. הנדתי את ראשי לשלישה, וציקצקתי בלשוני. אבי הנהן בהבנה, נשק לצמחי ופסע לכיוון מכוניתו. התקשרו אליו לפגישה עסקית, כך שהוא היה מוכרח ללכת. נשכבתי על הדשא הרך, והבטתי לכיוון השמיים. עצמתי את עיני, ומושב רוח רענן קירר את גופי. קמתי מהדשא, וניקיתי את בגדי מהלכלוך. הוצאתי את הטייפון מכיסי האחורי, ובדקתי את השעה. היה כבר שש בערב. איך הזמן טס… כיביתי את מסך האייפון, הכנסתי אותו לתוך כיסי והתחלתי לפסוע לכיוון הפנימייה. לאחר כמה דקות הגעתי, ונכנסתי לתוך הפנימייה. סרקתי אותה בעיניי, והתחלתי לפסוע לעבר הספות הלבנות ששם ישבו נופר, בלה, שביט, שי ותאיר. התיישבתי בספה הלבנה, ליד תאיר וחייכתי אליה.
״איך היה?״ היא שאלה בלחש ופזלה לכיווני. 
״אחלה.״ עניתי בקצרה וחייכתי חיוך קטנטן. 
״אז רגע,״ בלה קפצה בפתאומיות. ״אמרתם משהו על ערב קבוצתי?״ היא שאלה והיה לה חיוך ערמומי בפניה.
״על מה אתם מדברים?״ שאלתי ועיוותתי את פני מאט. 
״טל ולי רצו שנארגן משהו משותף שכולם ישתתפו בו.״ בלה הסבירה לי עדיין עם חיוך ערמומי על פניה.
״טוב, מה זה החיוך הזה?״ נופר שאלה וצחקקה טיפה. 
״חיוך.״ בלה ענתה בפשטות. 
״נו.״ שי הפציר בה בעצבים מדומים. 
״שקט.״ היא השתיקה אותו וזרקה לעברו כר, שפגע בול בפניו. מה שגרם לנו לצחקק.
״תמיד יש סיבה למסיבה.״ היא אמרה בפרצוף ערמומי והביטה בנו, אחד אחד. 
״והו.״ נופר צרחה בקול וקפצה על בלה בחיבוק.
״אני… מכיר אותה?״ שביט שאל והצביע לכיוון של נופר.
״אולי.״ עניתי בחיוך קטנטן ופלטתי גיחוך. 
״מתי ואיפה?״ תאיר שאלה והניחה על השולחן את רגליה. 
״מחר בסביבות שמונה.״ נופר ענתה בצחקוק והעיפה את רגליה של תאיר מהשולחן.
״חה.״ תאיר מלמלה והניחה שוב את הרגליים בשולחן, תוך כדי שהיא זורקת לעברנו חיוך ציני כאשר צחקנו. זרקתי את מבטי לעבר המדרגות, וראיתי את קרולוס יורד מדרגה מדרגה בהליכה מרושלת. הוא זרק את מבטו אלינו, ולאחר מכן השפיל את מבטו. הבטתי לעבר נופר, שמבטה היה מוסט לעבר קרולוס. היא השפילה את מבטה ולאחר כמה שניות הרימה, עם חיוך מזויף על פניה.
״טוב, נכין הזמנות?״ היא שאלה וניסתה להעביר נושא. בלה חייכה חיוך מצטער, וליטפה את גבה של נופר.
״תחייכי את החיוך הזה לאנשים אחרים לא לנו.״ שביט מלמל וחייך אליה חיוך מעודד.
״רגע,״ היא מלמלה והביטה לעבר שביט. ״אתה לא זה שאמרת שאתה לא מכיר אותי?״ היא חייכה אליו חיוך מגרה והוא צחקק.
״טוב, עכשיו אני כן.״ הוא צחקק ועטף את ידיו סביב גופה. 
״אני חושב שנעשה את המסיבה היום בעשר. להעלות לך את המצב-רוח.״ שי אמר וקרץ לעבר נופר, מה שגרם לה לצחקק.
״אוקיי.״ נופר אמרה ולקחה עט ודף שהיו מונחים על השולחן. היא התחילה לכתוב על הדף משהו ולאחר מכן הניחה את העט על השולחן והביטה בדף. 
״בלה ושי, אתם מחלקים את ההזמנות.״ 
״כן, המפקדת.״ בלה ושי הצדיעו וצחקקנו.
״אני ושביט מוודאים שכולם כולל כולם קיבלו הזמנות.״ היא מלמלה והביטה בשביט במבט מגרה. ״אתה חושב שתצליח לעשות את העבודה בלי שתשבור משהו על הדרך?״ שאלה וגרמה לכולנו להתפקע מצחוק. שביט הוא אחד הבנים הכי עצלנים פה בפנימייה. בגלל שהוא לא אוהב להתאמץ, הוא מתרץ כל יום חדש שיש לו נקע או שבר. 
״ברור,  סה מה.״ הוא גיחך בהכחשה. 
״ובר ותאיר? אתם דואגים למיקום, אוכל שתיה והכל.״ נופר אמרה וקרצה לי.
״אוקיי.״ אני ותאיר ענינו יחד והבטנו אחד בשנייה. כולם נאנחו והביטו בנו בצחקוק. 
״עוד סיפור אהבה מופרח.״ נופר מלמלה והביטה בנו בהתגרות. תאיר הסמיקה והסיטה את מבטה לכיוון אחר. לקחתי כר אחד אשר היה זרוק ברצפה וזרקתי לעבר נופר. היא הוציאה לי לשון כאשר זה לא פגע בה, ובמקום זה פגע בשביט.
״מה השעה?״ שאלתי והבטתי לעבר השעון. השעה הייתה כבר שש וחצי. ויש לנו עד עשר להרים מסיבה על מקום. 
״שיט, יאללה להזדרז.״ נופר אמרה בלחץ, תפסה בידו של שביט ומשכה אותו לעבר חדרה. אותו דבר בר ובלה ורק אני ותאיר נשארנו. 
״אוקיי, המקום הכי גדול פה בפנימייה?״ היא שאלה. 
״אולם ספורט.״ עניתי ורשמתי בדף שהיה זרוק על השולחן את המיקום. 
״סבבה…״ היא מלמלה. ״אני על השתייה והאוכל ואתה על הכלי תאורה וכל השאר?״ שאלה בהיסוס והביטה בי.
״בקשר לשתייה אל תדאגי, הכל כבר מוכן.״ קרצתי לעברה מה שגרם לה לצחקק. 
״טוב, יאללה תמהר אין זמן.״ היא מלמלה וקמה ממקומה, הלכה בהליכה מהירה לעבר דלת הכניסה. אך היא נעלצה לחזור כדי לקחת את כרטיס האשראי שנופר השאירה לה. צחקקתי והיא זרקה לעברי חיוך ציני כמו תמיד. 
״ביי,״ צעקתי לה רגע לפני שיצאה.
״ביוש.״ היא מלמלה וטרקה את דלת הכניסה. התחלתי לפסוע לכיוון מחסן הפנימייה, אשר היה בקומה בה הייתה כל החדרים, בסוף המסדרון. פתחתי את הדלת החומה אשר הייתה מלאה בהרבה אבק. הדלקתי את האור אשר גרם לי להסתנוור טיפה. מצאתי עגלה אפורה והתחלתי לשים את כל כלי התאורה שמצאתי. הורדתי בזהירות את העגלה והתחלתי ללכת איתה לכיוון האולם. פתחתי את הדלתות הכחולות והכנסתי את העגלה, ולאחר מכן נכנסתי גם אני. הדלקתי את האור והבטתי סביב האולם. יש הרבה לנקות עד עשר. התחלתי לשים את כלי התאורה במקומות המותאמים ולאחר מכן התחלתי לנקות את כל האולם. למרות שהייתי עייף, מי יגיד לא למסיבה?