תעלומות היער- פרק 2: שבו דברים משונים מתגלים, וחברויות מתחילות

הצלצול של סוף הלימודים נשמע. דני, שלא כהרגלו, לא מיהר לצאת, אלא התעכב מעט. הוא חיכה לדייזי. כשהיא סוף סוף קמה, הוא ניגש אליה. ״איפה את גרה?״ הוא שאל בחביבות. לא היה לו מושג למה היא שונאת אותו, והוא גם ידע שבקרוב זה ישתנה. ״לא עניינך.״ היא יצאה במהירות מהכיתה. דני רץ אחריה. היא התחילה לרוץ גם היא. הם כבר יצאו משטח חטיבת הביניים והגיעו לרחוב הראשי של העיירה. היא הייתה יפהפיה בזמן שהיא רצה. בגדי התלבושת האחידה התאימו לה באופן מושלם, והתנופפו ביחד עם שערה ברוח. נדמה שהמגפיים השחורות שלה לא נגעו באדמה – היא כמעט ריחפה. ׳לא, לא ריחפה,׳ חשב דני, ׳עפה.׳ עפה. גבוהה, יפה ובלתי מושגת. אבל דני היה אלוף בריצה. דני השיג אותה. כשהוא הגיע אליה, מתנשף, היא עצרה. היא צחקה. ״כמה משלמים לך אוון וג׳ורג׳ ופרנק וכל הטמבלים האלה?״ היא המשיכה לצחוק. הצחוק שלה היה יפהפה. דני לא הבין. ״על מה את מדברת?״
״אף אחד לא רוצה להתקרב אליי. אני הדחויה. בטח שילמו לך שתעשה את זה. התערבות, או דברים כאלה.״ היא ענתה לו. דני היה המום. ״למה שמישהו ישלם לי על להיות נחמד אלייך? ראיתי אותך, כל היום היית לבד, וחשבתי שאולי תצטרכי חברים. חוץ מזה, ראיתי אותך מהחלון של החדר שלי יוצאת לבית ספר. את יודעת, אני גר בבית לידך. אולי נעשה היכרות מחדש? נעים מאוד, אני דניאל בייקר. אני בן 12 וקצת. אני אוהב לשחק כדורגל. יש לי 2 אחים קטנים.״ הוא אמר והושיט את ידו ללחיצת יד. דייזי חייכה. ״אני דייזי גולדמן. אני בת 12 ושלושה ימים. אני אוהבת להיות בטבע. יש לי 3 אחים גדולים. אתה יודע משהו, דניאל בייקר? אין הרבה אנשים מסוגך. אתה ואני נהיה חברים טובים.״ דני חייך. ״הי, בא לך לבוא אליי הביתה?״שאלה דייזי. דני הנהן, ובליבו חש שהוא מלך העולם.