בית היתומים- פרק 1

-נקודת מבט מיה-
אני וגלי יצאנו מהבית שלנו, כששלוש מזוודות עומדות מאחורינו. המונית שהעובדת הסוציאלית שלנו, נויה, הזמינה לנו, הגיעה וחיכתה לנו בחוץ. הכנסנו את המזוודות ונכנסנו למונית. אני לא מאמינה שאנחנו עומדים לעזוב את הבית שלנו.
הרכבתי את האוזניות שלי והפעלתי את המוזיקה מהטלפון הנייד שלי. נשענתי אחורה והקשבתי.
לי לא היה כלכך קשה לעזוב את הבית. לא היו לי חברים שנורא התבאסתי לעזוב, וגם הבית הזה היה דיי סתמי מבחינה רגשית עבורי. ידעתי שלגלי היה הרבה יותר קשה. היא חושבת שאני לא יודעת על החרדות נטישה\דחייה שלה. אבל אני יודעת.
לבסוף אני חושבת שנרדמתי. אחרי ארבע שעות בערך הגענו לכמה בניינים גדולים בצבע שמנת. בחוץ חיכתה לנו נויה, לבושה באוברול ג'ינס מוזר ושיערה השטני היה אסוף בקוקו מרושל על עורפה. היא ראתה אותנו יוצאות מהמונית והחלה ללכת אלינו. נויה היא מהעובדות הסוציאליות הצעירות האלה, שנראות טוב ולא ברור למה הן בחרו במקצוע הזה. היא מאוד חברותית, אבל אני דיי מסתייגת ממנה. גלי דווקא חושבת שהיא ממש חמודה. היא גם מתלהבת בטירוף מכל דבר, ואוהבת להגזים.
"אתן מוכנות להתחיל חיים חדשים?" שאלה נויה בהתלהבות.
גלי הינהנה, ובפעם הראשונה נראלי בחיים שלי, החיוך הקבוע שיש לה על הפנים, נמחק. כנראה גם נויה שמה לב לזה.
"קרה משהו, גלי?" היא שאלה. גלי היא לא מהבנות האלה שמסתירות שכואב להן ורע להן, אני כן.
"אני לא בטוחה שאני מוכנה להתחיל חיים חדשים. אני יותר מדי קשורה לתל אביב, איך אני אתרגל לאילת? וגם מה אם לא יהיו לי חברים?" אמרה גלי.
נויה חייכה חיוך מעודד "אל תדאגי. בקרוב מאוד את תרגישי לגמרי שזה הבית שלך"
ואני גיחכתי "גלי את הבן אדם הכי חברותי שפגשתי. כאילו באמת. את התיידת עם הכלב העזוב שפוחד מכככככל דבר" הדגשתי את ה'כל'.
גלי חייכה למשמע דברי.
"טוב בואו בנות שלא תתייבשו לי כאן" אמרה נויה והובילה אותנו לתוך הבניין הראשון והגדול מכולם. ניחשתי שזה הקמפוס, והאחרים זה בינייני מגורים.
בתוך הבניין היה שקט, ויכולנו לשמוע מחשב מתקתק במרחק כמה מטרים מאיתנו. בכניסה היה שטיח גדול, ומאחוריו היה דלפק שמאחוריו ישבה מזכירה צעירה, ותיקתקה במחשב במרץ.
נעמדנו מול הדלפק ונויה כיחכחה בגרונה. המזכירה הרימה את ראשה אלינו, וצימצמה את עיניה. לאחר מכן עיניה התרחבו חזרה, וחיוך התלבש על פניה.
"שלום אני פז ואני הסגן מנהלת של בית הספר, ומנהלת הקמפוס" הציגה את עצמה. שיערה היה שחור ואסוף בגולגול הדוק, ועיניה היו ירוקות ומחייכות. היא לבשה חצאית ג'ינס קצרה מאוד, וגופיה סגולה.
"אני נויה, ואלו מיה וגלי אדרי" אמרה נויה והצביעה עלינו. פז חייכה.
"נדב תיכנס בבקשה" קראה פז ואז הסבירה לנו "נדב יעשה לכן סיור בקמפוס ויראה לכן את החדרים שלכן." היא חייכה ולחדר נכנס בחור גבוה עם שיער בלונדיני ארוך שהגיע קצת מעל כתפיו ועיניים כחולות. גלי פערה את פיה, ולאחר מכן מיד סגרה אותו והסמיקה כשהסתכל עליה.
"היי" אמר נדב בהיסוס והעביר יד בשיערו הבלונדיני.
"היי" ענתה גלי. ראיתי שהחיוך שלה חזר. היא נדלקה על הבחור.
"אני גלי, וזאת מיה" הוסיפה גלי.
"נדב" אמר. הוא לא נראה כלכך כמו טיפוס שיש לו הרבה חברים. אמנם אני מודה שהוא חתיך, אבל הוא לא נראה כזה חברותי.
"אוקיי," זירזה פז את העיניינים "נדי תראה להן את הקמפוס ואת החדרים. הנה המפתח" אמרה פז. נדב נאנח, ולקח את המפתחות מידה. הוא החל ללכת, ואנחנו הלכנו אחריו באי ברירה. נויה חייכה והלכה לדבר עם פז.
"אוקיי זה אחד מהחדרים" אמר נדב אחרי שיצאנו מהבניין הראשי ונכנסנו לקמפוס. הוא פתח את אחד החדרים והראה לנו.
"כולם בשיעורים עכשיו, אז אתן יכולות להתמקם בשקט" אמר נדב. זה בטח מסביר את השקט המטורף שהיה בלובי.
גלי נכנסה לחדר עם שתי המזוודות שלה והתיישבה על המיטה. היא קפצה על המיטה קצת ואז צחקה.
"אז נדב, למה אתה פה?" היא שאלה. וואי הבחורה ממש נדלקה עליו.
"אה.." גימגם נדב והעביר את ידו בשיערו הארוך במבוכה.
"אתה לא חייב לענות עם לא באלך" הוספתי במהירות. לגלי יש נטייה להיות ממש חסרת טקט לפעמים.
"אהה כן.. אני.. בואי אני יראה לך את החדר שלך.." אמר נדב במהירות ויצא מהחדר.
"גלי!" קראתי.
"מה?" היא שאלה בתמימות. נאנחתי ויצאתי מהחדר.
"לאחותי יש נטייה להיו תקצת חסרת טקט לפעמים.." אמרתי לו.
"כן שמתי לב.." הוא מילמל, "אבל זה בסדר" הוא הוסיף וחייך חיוך מאולץ. לא היה נראה שנוח לו בקרבתי.
הוא הוביל אותי לחדר אחר, ונתן לי את המפתח.
"הבנות בחדר שלך ממש חמודות, הן יכירו לך את כולם" הוא אמר והסמיק. כנראה יש לו משהו עם אחת הבנות בחדר. הינהנתי והוא יצא במהירות, מובך. שמתי את המזוודה שלי על הריצפה והתיישבתי על המיטה הקרובה ביותר לדלת.
פתחתי את המזוודה והתחלתי להוציא את הבגדים ולשים אותם בארון. אחרי כמה דקות כשכמעט סיימתי, שמעתי קולות מתקרבים ולבסוף נפתחה הדלת. מחוץ לדלת עמדו שלוש בנות.
הראשונה הייתה ממש גבוהה, והיה לה שיער ג'ינג'י גלי וארוך. היא הייתה ממש בהירה, ורזה ממש. היא לבשה חולצה לבנה עם עניבה כחולה, וחצאית משובצת, וכך גם שאר הבנות. הן נעלו נעלי בובה שחורות וגרביים לבנות עד הברך.
השניה הייתה בגובה ממוצע, והיה לה שיער חום חלק וארוך מאוד. היו לה עיניים חומות והיא דיי מפותחת.
לשלישית היה שיער בלונדיני מתולתל מאוד מסודר באפרו. היה לה עיניים כחולות יפות והיא בגובה ממוצע.
"היי, את בטח החדשה בחדר" אמרה הג'ינג'ית בחיוך. הינהנתי.
"אני אלה" אמרה החומה, "ואלו ג'וליאן," הצביעה על הבלונדינית "ובר" הג'ינג'ית.
"מיה" אמרתי.
"וואו השיער שלך מושלם!" אמרה ג'וליאן והתקרבה אליי. "שלי כלכך נפוח ומתולתל, ושלך כזה חלק ומושלם" אמרה ועיקמה את אפה. חייכתי.
"ג'ול השיער שלך ממש יפה!" אמרה אלה. "שלי כזה משעמם.. סתם חום כזה" היא ממש הזכירה לי את גלי ברגעים האלו, לפני שהיא עלתה על זה שאפשר לצבוע את השיער. היא הייתה מתלוננת נון-סטופ על כמה השיער שלה משעמם וחסר צורה, ושלי יפה כלכך ומעוצב.
"את יודעת, את ממש מזכירה לי את אחותי. היא התלוננה כל הזמן על כמה השיער שלה משעמם, ואז היא החליטה לעשות בו פסים. יש לה שלושה" אמרתי. בר חשבה על זה רגע ואז אמרה "וואי זה גאוני! לא חשבתי על זה" היא אמרה ושקעה במחשבות.
אלה צחקה.
"אוקיי אני יסביר לך עלינו, אני המשוגעת, אלה החכמה, ובר היפה" אמרה ג'וליאן. צחקתי גם אני.
"היי!" קראה בר "אני לא רק יפה! אני גם חכמה! זה לא יפה שרק אלה החכמה" אמרה בזעף ושילבה את ידיה על חזה הלא מפותח במיוחד.
"קודם תוציאי את תשעים עם אלמוג, ואז נדבר" גיחכה אלה. בר תקעה בה מבט מעוצבן וג'וליאן צחקה.
חייכתי. הן נראו ממש חמודות. אני מקווה שגלי תסתדר עם החברות לחדר שלה.
"שמעתי שנדב עשה לכן סיור" אמרה ג'וליאן בהקנטה והסתכלה על בר. בר הסמיקה. אוי. בר מהממת. אין סיכוי שגלי תצליח להתעלות על מה שאולי יש ביניהם.
"יש ביניכם משהו?" שאלתי.
"הייתה מתה שיהיה" אמרה אלה בגיחוך ובר הרביצה לה בכתף.
"לא," אמרה בר "אבל הוא חמוד.." הוסיפה והסמיקה. אלה וג'וליאן צחקו.
אוי, גלי נדלקה על גבר תפוס. לא טוב.
"אתם ביחד?" שאלתי שוב.
"לא.. למרות שאני רוצה.." בר אמרה. טוב היא ישרה. הינהנתי.
"תעזרו לי עם הבגדים?" שאלתי, ושלושתן הינהנו בשמחה.