Butterfly
מקווה שאהבתם <3

בית היתומים- פרק 2 (סיפור חדשש תגיבוו)

Butterfly 06/01/2014 1260 צפיות תגובה אחת
מקווה שאהבתם <3

~נקודת מבט גלי~
וואו. הבית הזה פשוט עצום. והחדר בכלל. בחדר היו שתי מיטות קומותיים בצבע שמנת, אחת עם כיסוי ורוד פרוותי והמווון בובות פרווה, ולזאת שמעליה היה מדף עם ספרים, וכיסוי כחול.
הרמתי את המזוודה שלי ושמתי אותה על המיטה. פתחתי אותה והתחלתי להוציא בגדים ודברים ולשים במקומות שצריך. אחרי כמה דקות שהרמתי בגדים והלכתי לארון וחזרה, נתקעתי במיטת הקומותיים השניה, וזעקתי בכאב. שמטתי את הבגדים שהיו בידי והתיישבתי על הריצפה, לופטת את רגלי הכואבת.
"למה את עושה כלכך הרבה רעש?" שמעתי קול מהמיטה העליונה. נבהלתי וזזתי אחורה במהירות. על המיטה התיישבה ילדה אלוהית. היא הייתה יפה פשוט באופן מפחיד.
היא הייתה חיוורת ממש, והיה לה שיער שחור וגלי שהסתדר באופן מושלם, ונגד בטירוף את העובדה שהיא כרגע קמה. היו לה עיניים חומות ענקיות עם ריסים מושלמים, ושפתיים אדומות ועבות. תאמת שהיא קצת הזכירה לי את שלגיה. הבעת פניה הייתה משונה. כאילו מרוחקת, לא כאן.
"סליחה, פשוט נפלתי" התנצלתי. הרגשתי קצת לא נעים במצב המביך הזה. היא ירדה מהמיטה, ונוכחתי לגלות שהגזרה שלה פשוט מושלמת. היא הייתה גבוהה ורזה בדיוק כמו שצריך, עם מותניים צרים וחזה שופע. היא לבשה חולצה ארוכה שנפלה וחשפה את כתפה, ומכנסון קצר.
"אז פעם הבאה תעשי את זה בפחות רעש." היא אמרה בנוקשות וניגשה לחדר האמבטיה.
"וואו.." מילמלתי וקמתי מהריצפה. המשכתי לסדר את הבגדים, כשלחדר נכנסו שתי בנות ;
האחת הייתה שמנמנה ונמוכה, והיה לה שיער מתולתל בצבע חום. היה לה עיניים חומות ומשקפיים, וחיוך חמוד. השנייה הייתה בול ההפך ממנה; היה לה שיער בלונדיני -לכמה אנשים יש שיער בלונדיני בעולם?! ורק אני נדפקתי בלי- חלק מסודר בקארה ועיניים חומות. היא הייתה גבוהה ורזה ושטוחה לגמרי. שתיהן לבשו חולצה לבנה ועניבה כחולה, חצאית משובצת, ונעלו נעלי בובה שחורות עם גרבי ברך לבנות. וואי הבגד האחיד שיקי לגמרי. זה נחמד.
"היי!! את בטח החדשה!" אמרה הבלונדה בעיניים זורחות. היא נראתה ממש מתוקה, למרות שהגזרה שלה נראתה כמו גזרה של ילדה בכיתה ז'.
הינהנתי.
"אני נועה, וזו מיכל" הוסיפה הבלונדה. "גלי" עניתי בחיוך. באותו רגע יצאה מהאמבטיה הילדה המושלמת. היא נאנחה למראי, ויצאה החוצה במהירות.
"כנראה שכבר הכרת את ליה" אמרה מיכל, השמנמונת. הינהנתי.
"כן.. היא לא כלכך אוהבת אותי.." אמרתי בעצב. אני רגילה שכולם אוהבים אותי. וכמו שכבר אמרתי קודם, יש לי רגשות דחייה ממש קשים.
"אל תדאגי, היא לא אוהבת אף אחד. אפילו אותי ואת מיכל, שנמצאות איתה בחדר כבר חמש שנים, היא לא סובלת" ביטלה נועה את דברי.
"ומה יש לה בעיניים?" שאלתי. זה באמת היה מוזר. המבט שלה היה מרוחק וכאילו לא קשור לעולם כזה.
"היא עיוורת" אמרה מיכל. הסתכלתי עליה בהלם.
"מה?" אמרתי בקול מוזר. נועה הינהנה.
"גם אנחנו היינו מופתעות, אבל בגלל זה היא מרוחקת כלכך מכולם. ההורים שלה שנאו אותה וקראו לה מוגבלת ודברים כאלה ואז הם זרקו אותה מהבית. הם אמנם עדיין חיים, אבל היא נחשבת יתומה." הסבירה נועה.
"מאיפה את יודעת?" שאלתי. אין מצב שליה הזאת הייתה מספרת לה את מרצונה החופשי.
נועה משכה בכתפיה, "שנה שעברה עבדתי עם פז במזכירות, והצצתי קצת לכל תיק אישי של כל ילד בפנימיה.. אני יודעת כל סיפור וסיפור" היא אמרה ובסוף חייכה חיוך ערמומי.
צחקתי. כבר אהבתי אותן.
"אהה ומשהו שחשוב שתדעי.." התחילה מיכל וציחקקה, "לפז יש מאהב בשכבה שלנו. קוראים לו דניאל והוא מנסה להתחיל איתה בכל דרך שקיימת. אני חושבת שגם היא מאוהבת בו, אבל אני לא בטוחה. פז אמנם מנסה לנפנף אותו, אבל יש שמועה שהם התנשקו פעם.. בקיצור, אסור שאלונה תדע. לקח לה הרבה זמן להעסיק את פז, ואנחנו ממש אוהבים אותה. היא תפטר אותה עם היא תגלה על זה." אמרה מיכל.
וואי הפנימיה הזאת יותר מסובכת ממה שחשבתי.
"בואי נכיר לך את הבנים" אמרה נועה וציחקקה. הינהנתי בחיוך.
יצאנו שלושתנו מהחדר והתקדמנו לחדר הכי קרוב.
"אוקיי כאן גרים חתיכים, אבל רובם תפוסים." הכינה אותי מיכל. הינהנתי. היא דפקה בדלת, וצעקה של 'פתוח' נשמעה מהחדר.
מיכל חייכה ופתחה את הדלת. בפנים ישבו שני בנים ששיחקו פלייסטיישן והיו בלי חולצה, אחד שקרא ספר, ואחד היה כנראה במקלחת, כי שמעתי קול מים זורמים ולא ראיתי את הרביעי.
הבנים ששיחקו בפלייסטיישן עצרו את המשחק והורידו את השלטים. הם חייכו ואחד קם ולקח את ידי ונשק לה. צחקתי.
"ומי את?" הוא שאל וחייך חיוך פלרטטני. הוא היה חמוד, אבל לא השתווה לחמוד הראשון שפגשתי.
"תזכור את החברה שלך" ציחקק חבר שלו מאחוריו.
הבחור שהיה לידי הזדעף וענה, "מותר לי לפלרטט עם אנשים" צחקתי שוב. "אני גלי" אמרתי.
"סיימון" הוא אמר וחייך וחשף שיניים לבנות.
הוא עזב אותי וחיבק את נועה ומיכל. באותו רגע יצא מן המקלחת החתיך הבלונדיני עם השיער הארוך שליווה אותי ואת מיה מקודם. מגבת הייתה קשורה למותניו ופלג גופו העליון היה חשוף. הנשימות שלי נהיו קצובות. ולא הצלחתי להוריד את העיניים ממנו. הוא קלט את המבט שלי, וכנראה זכר אותי ממקודם, מפני שהוא עשה לי תנועה קטנה עם היד ואז הסתובב לעבר החברים שלו.
"מאמי, אל תבני עליו, הוא תפוס" לחשה לי מיכל, שכנראה קלטה את המבט שתקעתי בו. הסמקתי. אני יחקור אותה אחר כך לגבי החברה שלו.
"אוקיי אני יעשה לך קיצור בעניין הזה כי זה נראה לא מתקדם," אמר סיימון. "זה מתן -ההוא שקורא ספר-, ליאב -החמוד השני ששיחק בפלייסטיישן- ונדב -החתיך המושלם שיצא מהמקלחת וליווה אותי ואת מיה-". הינהנתי בתודה וחייכתי.
"טוב סיימנו פה" אמרה נועה ושלחה להם נשיקה באוויר. יצאנו החוצה והמשכנו ללכת.
"מי זאת החברה שלו?" שאלתי. לא יכולתי לחכות עד שנחזור לחדר.
"נדלקת עליו חזק הא?" צחקה נועה. הסמקתי, אבל המשכתי לרטון "נו מי זאת?"
"קוראים לה בר. הם לא בדיוק ביחד, אבל כולם יודעים שיש ביניהם משהו. הוא מאוהב בה והיא בו." אמרה מיכל.
"בר גם בין הבחורות היפות בקמפוס, ואמנם נדב חתיך על, אבל הוא דיי חנון. כאילו הוא חכם סנוב כזה" הוסיפה נועה. מה אכפת לי? עם איך שהוא נראה שיהיה סנוב כמה שבאלו.
רטנתי שוב, וגרמתי לנועה ולמיכל לצחוק. "מה אתן רוצות? אוף הוא ממש חמוד" אמרתי בזעף.
"בואי נכנס לחדר הבא, פה הרוב פנויים" אמרה מיכל וחייכה חיוך ממזרי לנועה, ופתחה את הדלת.
בפנים ישבו שלושה בנים ששיחקו פוקר, ואחד ישן. שלושתם הרימו את ראשם והביטו אלינו. הם חייכו מיד וקמו מהמשחק.
אחד מהם ניגש לנועה וחיבק את מותניה והצמיד אותה אליו.
"היי דניאל" היא ציחקקה ושמה את ידיה על עורפו. הוא חייך ונישק את שפתיה בלהט.
"תמצאו לכם חדר" קרא אחד הבנים.
"זה דניאל -ההוא שמצרפת את נועה בלהט-, לוטם -שיער שטני בהיר וקצר ועיניים ירוקות, חתיך-, ירין -שיער שחור ארוך מאוד וחלק ועיניים חומות, לא משהו-, וליאור -חתיך מהמם עם שיער חום קצוץ ולא ראיתי את העיניים שלו-" הסבירה מיכל. הינהנתי ויצאנו החוצה. את נועה השארנו שם.
"תראי זאת בר" אמרה לפתע מיכל ושלפה אייפון מכיסה. היא נכנסה להודעות ואז לתמונות הפרופיל.
היא הושיטה לי את האייפון והסתכלתי בו. על המסך הופיעה תמונה של ילדה עם שיער ג'ינג'י גלי וארוך, היא הייתה בהירה ממש ועיניה היו ירוקות. וואי היא באמת יפה.
טוב אני לא באמת עומדת לוותר על החמוד הזה. ואני תמיד משיגה מה שאני רוצה. אני ישיג אותו. מבטיחה.


תגובות (1)

אהבתיי תמשיכי

06/01/2014 11:09
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך