בלאד : השקרים של לוס – פרק 11

עיניי נפקחו במהירות .
יכולתי ליראות בברור איפה אני נמצאת ועל מה אני שוכבת , זה היה חדר קטן ומוכר , חדר שלא
ראיתי כבר שנים על גבי שנים . ראיתי את החדר הזה בילדותי , כשהייתי עוד משחקת איתו והוא
עדיין לא איבד את החיוך אבל החיוך עבד ומה שאני עושה זה בשביל להחזיר אותו .
התיישבתי במהירות והסתכלתי לכיוון הבטן שלי , החור שהיה לפני זה נסגר והכוח שזרם לי
בוורידים נהיה חזק יותר , ככול שאני מאבדת דם ככה הכוח מתחזק יותר ויותר .
מצמצתי בעיניי וכאב ראש תקף אותי , כנראה מרוב שקפצתי מהמיטה והתיישבתי זה גרם לי לסחרחורת מידית . מצאתי את עצמי נופלת לצד שמאל במהירות אבל גוף מסוים בלם את הנפילה שלי . כשהרמתי את עיניי והסתכלתי על הגוף ראיתי את עיניו של אלי נועצות מבט בעיניים שלי ואפילו לא חיכיתי שנייה בשביל לצרוח ולקפוץ לצד השני של החדר כמה שיותר רחוק ממנו , הוא הפחיד אותי והמבט בפניו היה הרבה יותר מפחיד מהמצופה . הוא נשאר לצידי עד שאני התעורר , וזה מצחיק כי בשביל מה לו לעשות את זה .
הסדרתי את הנישמות שלי וניסיתי שלא להביט בו במבט של ' אני עומדת להרוג אותך עכשיו.'
"חשבתי שאת אמורה להיות מהירה." הוא לחש בטון קול קר .
"הממלכודת סימנה אותי עוד לפני שהספקתי לרוץ לכיוונה , היא תפסה אותי לא מוכנה אז לא יכולתי לבלום ולעצור." התיישבתי על הרצפה ונשענתי על הקיר , מביטה מעבר למיטה על אלי שישב על כיסא לצד המיטה "צעקתי בשביל שתעצור את המלכודת אבל לא עצרת , אתה יודע לא
שחקת בצורה הוגן . אם כבר רצית להרוג אותי אז תהרוג אותי במו ידיך." אמרתי בציניות .
" לא שמעתי מה צעקת לי , אני מצטער שלא עצרתי את המלכודת." גיחכתי רק להתנצלות לו , עד כמה שהיא נשמעת מזוייפת עדיף לו לא להתנצל במקום להתנצל בהתנצלות מזוייפות שאני יכולה לשמוע בטון הקול שלו.
"תסלח לי אם אני לא אוכלת את כול הבולשיט שאתה מוכר לי." התרוממתי מהרצפה והלכתי לארון החום של אלי , פותחת לרווחה ומתפלא עד כמה הוא מסודר , אני זוכרת שהוא תמיד היה מסודר בעבר וכול החולצות הכופתרות שלו היו בצד שמאל . וצדקתי , כי לקחתי לו חולצה מכופתרת אחת .
"מה את עושה?" הוא שאל ונעמד מאחורי , יכולתי לשים לב איך שהוא קם ונעמד מאחורי כך שלא נבהלתי מהתזוזות שלו .
"כול החולצה השחורה שלי מלאה בדם , אז אני לוקחת לך חולצה אחת . מקווה שאתה לא מתנגד וגם אם כן זאת בעיה שלך." אמרתי והורדתי את מעיל העור השחור שהגיע עד כפות הרגליים ונשארתי עם הגופייה השחורה . מסתכלת במראה על כתמי הדם שעל הפנים שלי ועל הצוואר והזרועות שלי , רואה עד כמה המצב היה חמור אם לא הייתי דמפרית של דם .
"איך את יודעת איפה החולצות שלי?"
"אולי אתה לא זוכר , אבל אני לא נמצאת פה בפעם הראשונה," הסתובבתי אליו בחדות כשאני פושטת את הגופיה השחורה שלי מגופי "ועדיף לך גם לא לשאול." כי ברגע שהוא מחק לעצמו את הזיכרון זה לא יבוא לו בטוב , ולגרום לו להתשגע זה הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו .
אלי הניח את כף על פיו וניסה להסתיר את רוב הפנים שלי , הייתי מופתעת ולא הבנתי על מה הוא מסתכל אבל ברגע שהבנתי שאני עומדת מולו רק עם חזייה גלגלתי את עיניי וזרקתי את הגופייה על הרצפה , מצביעה עליו .
"בכול זאת זה באשמתך." חייכתי חצי חיוך והלכתי למקלחת , פותחת את המים ומורידה את החזייה בשביל לשטוף את פלג גופי העליון . אני יודעת שאני רואה כול יום דם בחיים שלי אבל זה לראות את הדם שלי על עצמי זה מביא אותי למקומות שאני לא הצליח להישאר בהם שפויה .
כמו שלדעת שרק לפני כמה זמן נכנסתי במכונה עם חור ענק בתוך הבטן .
"אני מחזיר את המלכודת הזאת למחסן , נשים שם מלכודת אחרת." הוא נעמד ליד הדלת הפתוחה אבל לא נכנס , פשוט נשען על הקיר בתקרה .
"מה?" יצאתי מהמקלחת במהירות ונעמדתי מולו "אתה אומר לי שנפגעתי סתם בלי שבכלל תשתמשו במלכודת?" פערתי את עיניי לרווחה והתנשתי בכבדות , כולי נוטפת מים מהשיער עד הרגליים , כול השורט השחור שלבשתי היה ספוג מים וידעתי שאני פשוט הצטרך לבקש מקיילה וליאה להביא לי בגדים מהמתחם של הציידים .
אלי הסתובב לכיוון הקיר ונשענן לכיוונו "למען השם את יכולה לשים בגדים."
צחקתי ונצמדתי אליו "מה קרה גרין? קצת ערום מדליק אותך?" המשכתי לצחוק וזרקתי עלי את החולצה המוכפתרת שלו , הורדתי את השורט השחור וקשרתי סביב מותניי את המעיל עור השחור שנראה כמו חצאית . את הגופייה , החזייה והשורט זרקתי לתוך שקית פלסטיק לבנה וחזרתי להתיישב על המיטה.
"ליאה אני צריכה בגדים לחדר של אלי , כולי מלאה בדם ." שלחתי לה הודעה .
"אם המלכודת לא פועלת כמו שצריך עדיף שתחזור למחסן במקום לפגוע באנשים אחרים." יצא אלי מהסדרון בין חדר השינה למקלחת .
" כן אז אל תפעילו אותם , אבל זה יכול להיות גורם הפתעה לערפדים שבאים . למעשה עדיף לעשות ככה את רוב המלכודות ." אמרתי .
"אם כבר לבשת את החולצה אז תכפתרי אותה." הצבעתי לו שאני עסוקה בזמן שאני מסמסת לליאה וקיילה שהכול בסדר איתי ושאני חיה , אני רק צריכה להחליף בגדים ואין לי מה להחליף כאן . אפילו רוי שלח לי הודעה והייתי צריכה לכתוב לו שילך להתקלח ואם אני ימצא אותו עדיין קצת שתוי בערב אני יהרוג אותו .
"תרימי ידיים." הרמתי את הפלאפון מעל ראשו של אלי ברגע שהוא כרע ברך לפני וכפתר לי את החולצה , לבן אדם הזה יש בעיות אני נשבעת .
"אני מרגישה כמו ילדה קטנה." מלמלתי .
"אז תפסיקי להתנהג ככה." הוא אמר , משכתי בכתפיי ואלי הלך לכיוון המטבח בעודו מוריד מעצמו את כול חליפת הלחימה שהוא לבש , מניח את הנשק בצד , מוריד את הכפפות מהאצבעות ואת המעיל העור השחור מגופו ונשאר עם המכנסיים השחורות הצבאיות וגופייה השחורה שהבליטה את כול הגוף שלו והיה לו חתיכת גוף . אבל משהו הטריד אותי , אני לא בטוחה מה אבל לקח לי מספר דקות להקל זאת בראשי .
"אלי?"שאלתי, הוא לא הסתובב אלי אבל יכולתי לראות שהוא מקשיב לי "למה אתה בתול?"
"מ..ה?" הוא קפא על מקומו , וידעתי שנגעתי בנקודה מסוימת.
"לא , אני מבינה שעברת הרבה אימונים והרבה קרבות , הקדשת את החיים שלך בלנסות להרוג אותי אבל לא יכולת למצוא לך איזה טיפוס חד פעמי?" הוא לא ענה לי , אבל הייתה לי הרגשה שהוא חשב על איך הבנתי את זה .
"עכשיו הכול מובן למה אתה נרתע ממני , ולא בגלל שאני זאת אני אלא בגלל שהייתי ערומה לא ככה?" צחקתי ושלבתי את רגלי אחת על השניה . לפני שהספקתי לעשות משהו מצאתי את אלי מצמיד את כף ידו אל בטני ודוחף אותי כף שאני אפול על המיטה , כף ידו השנייה סגרה עלי מצד הראש וגופו נשען על רגליי שעמדו שלובות על המיטה . הוא הביט בי בעיניים הירוקות שלי ואני ניסיתי שלא לחייך אליו , הנחתי את כף ידי על לחיו והרמתי את ראשי כך ששפתיי היו קרובות לשפתיו אבל לא נגעו , אולי סנטימטר אחד הפריד בנינו .
"אתה יכול להיות חמוד כשמגלים את הנקודות שלך."
זה הפתיע אותי.
כאלי נישק אותי בלי שאני יספיק לקחת נשימה , לא ידעתי אם זה בשביל להעסיק לעצמו את המחשבות או בשביל למצוא את נקודות החולשה שלי . לא ידעתי מה אני אמורה לעשות כשנאי נמצאת במצב הזה , בתנוחה הזאת כשהוא מנשק אותי , והשאלה הגדולה שאם לעולם לא היה לו אף חברה האם אני הייתי זאת שנישקה אותו בפעם הראשונה ? לחיי התחילו להתלהט במחשבה שאני הייתי הנשיקה הראשונה שלו , הוא היה כול כך עסוק באימונים ובקרבות שהוא אפילו לא חשב על להיות עם מישהי בשביל ההנאה.
"עד כמה שאני שונא אותך ומאחל לך שתמותי , אלוהים את מושכת אותי ועדיף באמת שתתרחקי ממני כי ההרגשה שאני מרגיש , בפעם הראשונה ," הוא הביט בי במבט שלא הצלחתי להבין "אני לא חושב שאני הצליח להשתלט עליה." הוא קם ויצא מהחדר שלו , משאיר אותי שוכבת ומבולבלת מעצם המחשבה שהוא מרגיש משהו .