בלי סודות- פרק 2

פרק 2:
"רום" שמעתי ודלת החדר נפתחה, ראיתי את טום היא הייתה כולה בוכה, היא נכנסה לחדר שלי והתחילה לבכות.
"מה קרה?" שאלתי אותה והתיישבתי לידה על המיטה, רוח חזקה נשפה ודלת המרפסת נפתחה.
"דניאל ואני נפרדנו" היא מלמלה והתחילה לבכות חזק יותר עוצמתי יותר, דניאל והיא נפרדו?, הם היו הזוג, הם כבר שנה וחצי ביחד, והם לא נפרדו כל הזמן הזה.
"יש לו מישהי אחרת" היא המשיכה ומשכה בשיערה כך שאפילו הוציא כמה שערות.
"חכי כאן" אמרתי, לקחתי את הקסדה שהייתה על השידה ונסעתי לדניאל הביתה. כשהגעתי הוא ישב בחוץ עם עוד מישהו הוא היה נראה מעוצבן, הסתכלתי על הרצפה ובקבוק וודקה היה על יד הספסל
"דניאל!" צעקתי והתקדמתי עליו, ישב לידו עוד איזה מישהו שאני לא מכירה, ניסה להרגיע אותו.
"לכי מכאן" דניאל צעק עליי, והוראה עם ידו לכיוון האופנוע. הוא לקח עוד שלוק מבקבוק הוודקה ושבר אותו.
"בואי שנייה" אמר חבר שלו, ומשך בידיי לצד, הוא לקח אותי לפינה. זה הזכיר לי, הזכיר לי את הפעם הארורה הזאת שבגללה השתנתי איך הכל קרה, הטראומה הכי גדולה שלי.
"תעזוב אותי" צעקתי, והשתחררתי מידו רצתי לכיוון דניאל, הדמעות התחילו לרדת, נזכרתי ביום הנורא הזה. דניאל קם מהספסל וחיבק אותי.
"מה קרה?" החבר שלו שאל. והסתכל עליי ועל דניאל מופתע, דניאל הראה לו סימן של הכל בסדר, והחבר שלו התיישב. נרגעתי והתיישבתי גם כן על הספסל
"בן תכיר זאת רום, רום זה בן" דניאל אמר, ובן שלח את ידיו לחיבוק, התרחקתי ממנו וחיבקתי את דניאל. בן הסתכל מופתע, צחק והוציא סיגריה.
"למה נפרדתם?" שאלתי את דניאל והסתכלתי עליו, הוא בלע רוק והסתכל על נעליו.
"זוכרת את שני?" הוא שאל והתחיל לעשן, הנהנתי, שני ודניאל היו הזוג, שני הייתה אחת מהחברות הכי טובות שלי, היא עזבה לאמריקה והשאירה את דניאל עם לב שבור.
"היא חזרה?" צעקתי בשמחה, שחכתי לרגע שיש לי בבית אחות שבורת לב שחבר שלה נפרד ממנה.
"היא חזרה, ראינו אחד את השני, והתנשקנו" הוא סיפר והוציא עוד סיגריה והתחיל לעשן, בן צחק והנהנן בראשו ללא.
"אחי אתה גומר את עצמך בגלל בחורה" בן אמר והתחיל לצחוק, ערס מפגר כמו כולם, הוא גומר את עצמו בשביל אחותי והחברה הכי טובה שלי.
"כי הוא יודע מה זה אהבה" עניתי, וחיבקתי את דניאל, בן כיבה את הסיגריה וקם מהספסל.
"אחי, איפה הכבוד שלך?" בן אמר ונכנס לבית של דניאל, הסתכלתי על דניאל ודניאל היה מעוצבן, עיינו היו אדומות. הוא שיחק עם המצית שלו.
"מי זה?" שאלתי מתכוונת לבן, בן כל כך שונה מדניאל, דניאל גם ערס, אבל לדניאל יש עקרונות, הוא רגיש ומיוחד, ממש לא כמו בן.
"חבר שלי, חדש כאן בשכונה" אמר, הסתכלתי על הכביש ומכונית אדומה נעצרה ליד הבית של דניאל, מישהי חומת שיער עיניים בצבע תכלת יצאה מהמכונית.
"שני" צרחתי, ורצתי לחבק אותה, קפצתי עלייה והתחלתי לנשק אותה כמו משוגעת ממש.
"רומי" היא צעקה וחיבקה אותי, הסתכלתי אחורה וראיתי שדניאל הלך. והספסל נהיה ריק בשביל שתינו.
"נו איך היה באמריקה?" שאלתי בהתלהבות כמו ילדה קטנה, וישבתי ישיבה מזרחית, ככה שאני יושבת עם הפנים אליה והיא אליי.
"הכרתי שם מישהו, תומס, היינו שנה והוא הציע לי נישואים, לא הסכמתי, והוא אמר שיחכה לי כמה זמן שצריך, שבוע אחר כך הוא נפטר בתאונת דרכים" היא סיפרה ודמעה ירדה מעייניה, היא כבר איבדה בן אדם שהיה קרוב אליה אז עוד פעם לאבד.
"מה אצלך?" היא המשיכה