בלי סודות- פרק 5

"לכו תזדיינו" טום צעקה ומשכה אותי, קמנו מהשולחן ונכנסו לחדר שלי, נעלתי את הדלת, אני חיבקתי את טום וטום חיבקה אותי, הדמעות זלגו מעצמם, הוא הבטיח שלא יהיו לו ילדים אחרים חוץ מאתנו, שלא תהייה לו אישה אחרת, הוא הבטיח!
פרק 5:
אחרי ארוחת השישי שנהרסה החלטנו שאנחנו הולכות לעשות סיבוב, השעה הייתה עשר אילנה ישנה אצלנו ולא ממש רצינו לחזור הביתה.
"רום" נשמעה צעקה שאני מכירה טוב מאוד, זאת הייתה שני. היא לא הייתה לבד מאחוריה היו דניאל ובן, הסתכלתי על דניאל הוא היה מובך, לא ידעתי מה לעשות, אחותי מאחוריי, אני יודעת עד כמה היא פגועה.
"שני" צעקתי בחזרה ורצתי לחבק אותה, טום עמדה מאחורה והייתה באיפון שלה. שני עזבה אותי מהחיבוק והתקדמה לעבר טום.
"טום אנחנו צריכות לדבר!" קבעה ומשכה את טום לפינה חשוכה, יופי טום ושני! נשארתי עם שני בנים, הוצאתי סיגריה והתחלתי לעשן.
"איכס בנות שמעשנות" בן אמר, והסתכל לכיווני, הוא התיישב בספסל שהיה קרוב והוציא גם הוא סיגריה.
"אז למה אתה מעשן?" שאלתי בהתחכמות וכיביתי את הסיגריה, נזכרתי שגם אותי הגעילה הסיגריה כשהייתי בת שתיים עשרה-שלוש עשרה.
"אני בכלל לא מבין אותך…" הוא אמר והטלפון שלו צלצל, הוא התחיל לדבר. אני לא יודעת מה הוא לא מבין, אני לא יודעת מה הוא רוצה ממני, אני לא יודעת למה הוא נטפל אליי, מדבר איתי, הוא סיים את השיחה והוציא עוד סיגריה.
"לא ביקשתי שתבין" אמרתי, ככל הנראה הוא שכח מהאמירה שלו והסתכל עליי כלא מבין, הוא מעצבן אותי.
"אני הולך לבדוק איפה הבנות" דניאל אמר והלך, נשארנו רק אני ובן, בן ואני. הוא הסתכל עליי ואני עליו. מעניין אותי מה עובר לו בראש.
~נקודת מבט של בן~
נשארתי רק אני וזאתי, החברה הטובה של דניאל, היא מעניינת אותי תאמת אני רוצה לגלות מה יש מאחוריי הלבוש השחור, הקעקועים והסיגריות. מכיר בנות כאלה משחקות את עצמם קרות בלי רגש אבל תאכלס הכי פגיעות ורגישות.
"מה אתה מסתכל?" היא שאלה אותי בנימה מגעילה, ודפקה לי מבט פרחי ביותר..
"רוצה ומסתכל" אמרתי, לא הסתכלתי עלייה אבל אני מודה רציתי לעצבן אותה בכל הזדמנות אפשרית, להראות לה מי זה בן פרנקו, ולהגיד לה בכל מובן שלא תתעסק איתי.
"רצון זה דבר טוב" היא אמרה וחייכה חיוך חושף שינים, קמתי מן הספסל והתקדמתי לכיוונה.
"וכל מה שאני רוצה אני מקבל" לחשתי באוזנה והמשכתי ללכת.
~נקודת המבט של רום~
"וכל מה שאני רוצה אני מקבל" הוא לחש באוזניי והלך נשארתי פעורת פה, הסתובבתי ואף אחד לא היה מאחוריי, נשארתי לבד פחדתי מהמצב שיקרה לי מה שקרה.
"בן" צעקתי, והוא הסתובב. אני יצא עכשיו אני נואשת אני יודעת!, אבל מה לא עושים כדי שזה לא יקרה שוב.
"אפשר לבוא אתך?" שאלתי אותו, והוא הסתכל עליי במבט מופתע, אני יודעת שהוא הולך לבנות ולדניאל אז זה בסדר ללכת איתו ניראלי..
"אני הולך לחבורה אחרת" אמר, הטלפון שלי התקשר ועל הצג הופיע השם טומי כתומי אחותי הכוסה.
-הלו-
-תקשיבי אני יודעת שאת עם בן, יש מצב את הולכת הביתה פשוט אני התעלפתי ואני עכשיו עם שני ודניאל-
-מה התעלפת, אני באה אלייך-
-אם תבואי אני לא ידבר אתך-
היא אמרה וניתקה, בן עדיין עמד והסתכל עליי. לא ידעתי מה לעשות, הבית שלי רחוק מכאן ואני לא ילך לבד בחושך כזה.
"אפשר ללכת אתך?" שאלתי, הוא הסתכל והנהנן, רצתי אליו והלכתי לידו.
"não se desespere" הוא קרא את מה שהיה רשום לי על היד.
"אתה יודע ספרדית?" שאלתי מופתעת, בהחלט זו הייתה הפתעה שערס כמוהו יודע ספרדית כל כך טוב.
"si" הוא אמר, צחקתי, הגענו למקום שהוא ישב עם החברים שלו התקרבה אליו זונה אחת ונישקה אותו, היה ספסל פנוי התיישבתי והוצאתי סיגריה והתחלתי לעשן הוצאתי את האיפון והייתי שקועה בו.
"אפשר?" מישהו שאל אותי הרמתי את עייני וראיתי בחור יפה בלורית בצבע חום עיניים ירוקות הוא היה בגופייה שהבליטה את גופו, הנהנתי להסכמה.
"שון" הוא אמר והוציא סיגריה, מה קשור שון הסתכלתי לשני הכיוונים ולא ראיתי אף אחד חוץ משתי חבורות. אהה השם שלו, טיפשה אני..
"רום" אמרתי וצחקתי, הוא הסתכל עליי וגם צחק.
"צחוק יפה, שם יפה כמו הבחורה" אמר וחייך, ואוו איזה מחמאה מה להגיד לו?
"בואי" בן משך אותי והלכנו.
"אנחנו הולכים כל כך מוקדם?" שאלתי והוא הנהן, הוא היה עצבני מתמיד.
"אל תתקרבי אליו" הוא אמר, שונאת שאומרים לי מה לעשות ועוד אנשים כמוהו.
"אל תגיד לי מה לעשות" צעקתי עליו והוצאתי את הצבעת המורה שלי.
"הוא יפגע בך" אמר.
"מה אתה מבין בכלל?"