בלתי אפשרי- פרק 27

נ.מ. ליהי

הסתיים לנו הלימודים איזה כיף
אתמול בגרות אחרונה לשנה
יאללה הגיעה הזמן לחגוג עם בריכה
נסענו שלוש חברות ביחד על הבוקר, לבשתי חצאית ליקרה שחורה ארוכה , חולצה לבנה עם כיתוב כסוף ומתחת הבגד ים הכסוף שלי, מעל זה שמתי סווטצ'ר שחור, החולצה היתה מידי שקופה, קוקו גבוה נעלי ספורט ויצאתי

היה ממש התפרקות, נהננו ממש
חזרתי הביתה מפורקת באחת וחצי
מהכניסה לבית אני שומעת את אמא ורפי רבים, ממש צעקות אני לא מצליחה לשמוע מה אבל ממש צעקות,
אמאלה, בחיים לא שמעתי מריבה בין הורים אפילו ההורים שלי שהתגרשו הם נפרדו ממש יפה כי הם הבינו שאין להם אופציה להסתדר ביחד וזהו, ונפרדו, אבל בחיים הם לא רבו לפנינו
וואי וואי איזה צעקות אני לא מאמינה
דפקתי על הדלת של החדר שלהם
"אמא ורפי בבקשה יותר בשקט שומעים אותכם עד לבחוץ"
יואו איזה לא נעים בטח אמא ממש מתבישת אבל מה אני יעשה היא יותר תתביש ששכנים ישמעו אותה
הדלת נפתחת אמא יוצאת ראשונה אדומה כולה, "ליהי מתוקה איך היה בבריכה?"
"היה ממש כיף אמא" לא היה לי נעים אפילו להסתכל לה בעיניים
"אל תדאגי מתוקה הכל בסדר איתנו, סתם משהו טיפשי"
שניה אחרי זה רפי יוצא מהחדר,
"תקשיבי טוב אני ראיתי שאת הוצאת מהחשבון עוד 200 ש"ח אתמול למה זה היה? ותעני לי הרגע"
יואו יואו יואו אני לא מאמינה, זה הסגנון?
"רפי תקשיב טוב אין לי בעיה שתריבו עד מחר אבל יש צורה שגם כשכועסים מדברים בה, בבית שלנו לא היה מעולם צעקות וגם לא יהיה, בבית שלנו מדברים בכבוד נקודה!! ואם אתה לא תדבר בכבוד אתה לא תהיה בבית שלנו הבנת?"
אני לא מאמינה שאני אמרתי את זה
"ליהי זה בסדר מתוקה את יכולה להיכנס למטבח הכנתי ארוחת צהריים" אמא אמרה והוזיזה אותי
"את תגידי לי עכשיו איפה הכסף הבנת?" רפי צעק על אמא שלי שוב
"רפי אני ביקשתי ממך בצורה מכובדת תכבד גם אותי בבקשה ובעיקר את הבת זוג שזה אמא שלי במקרה" ניגשתי מהמטבח
"ליהי אני יכולה להסתדר לבד" אמרה לי אמא בפנים עצובות
"זה לא נראה"
אני לא ילאה אתכם בדברים הם רבו רצוף עד שש בערב ניסיתי להתקשר לאיתמר כמה פעמים אני חשבתי שאני מתחרפנת והוא לא ענה לי, מה יש לו? עכשיו אני דואגת גם לו, למה הוא לא שולח לי לפחות SMS משהו? אוף איזה מרגיז
כל שניה הייתי צריכה להרגיע את רפי ואת אמא
בחיים לא נתקלתי בכזה דבר וזה היה מחריד ולא נעים בכלל
היה שלב שהרגשתי שעוד שניה הוא מתחיל לנהוג באלימות מילולית
התקשרתי לבן שלו ואמרתי לו "תקשיב טוב או שאתה בא לקחת את אבא שלך או שאני מתקשרת למשטרה"
אחרי 20 דק' הבן שלו היה אצלינו בבית ולקח את אבא שלו
"אני מתנצל" הוא אמר לי לפני שהוא יצא מהבית הבן שלו
לא לחינם חלק מהילדים לא בקשר איתו
אמא נכנסה לחדר והסתגרה ואני נפלתי שדודה על המיטה בחדר, התחלתי לבכות לא יכולתי להירגע
הפלאפון מצלצל
-איתמרוש-

אני לא מסוגלת לענות לו אני יחכה שאני ירגע
ושוב הפלאפון מצלצל, בפעם השניה הרמתי
"ליהי מתוקה מה שלומך?"
"איתמר הכל בסדר אני ידבר איתך מחר אין לי כוח לדבר עכשיו"
"ליהי, מה קרה???????? את בוכה???" הוא כמעט צעק
"איתמרוש זה לא קשור אליך מבטיחה אני ירגע ויתקשר"
"אין כזה דבר שעה וחצי אני אצלך אני הולך לבקש להשתחרר ללילה"
"תודה איתמרי אני ממש מחכה לך" לחשתי באפיסת כוחות

לא יכולתי לקום מהמיטה שכבתי ובכיתי ובכיתי
הדלת נפתחת, אני לא מאמינה שעבר שעה וחצי
איתמר בפתח עם מדים
איזה יפה לו, עוד לא ראיתי אותו עם מדים,
הוא התיישב על ברכיו ליד המיטה שלו ורק ליטף את הראש שלי , "ליהי בואי אנחנו הולכים" הוא אמר לי
לא עניתי לו המשכתי לבכות
הוא תפס אותי במתניים והושיב אותי על המיטה "תסדרי את השיער ואנחנו הולכים"
אמאלה לא שמתי לב שעוד לא התקלחתי מהבריכה מהבוקר, עוד לא הורדתי את הבגד ים
קמתי סידרתי את הקוקו איתמר חיבק אותי מאחורה ונישק אותי בלחי
יצאנו לאוטו שלו, התחלנו ליסוע
"בובה תספרי לי מהתחלה מה קרה?"
איך שפתחתי את הפה להתחיל בכיתי יותר, לא הייתי מסוגלת לדבר הייתי תחת הטראומה
לא האמנתי שזה קרה לנו, למשפחה השלווה שלנו כזה סיפור
הוא אמר לי
"די עכשיו את לא מדברת, בטוח לא אכלת כלום"
איך הוא יודע?! הנהנתי עם הראש
"תקשיבי עכשיו את בשקט עד שאני אומר לך הבנת מתוקה שלי? אני איתך עכשיו לא עוזב אותך לשניה"
השענתי את הראש על המושב איתמר נתן לי יד וכל שניה נישק אותי
הדמעות לא הפסיקו לרדת לי
הוא עצר באיזה מקום קנה לי אוכל
אכלתי באוטו, רק אז שמתי לב כמה הייתי רעבה
לאט לאט נרגעתי
הגענו לחוף ים הוא עצר יצאנו מהאוטו
התיישבנו על הדשא הוא חיבק אותי חזק ואמר לי "עכשיו מתוקה שלי תספרי לי בדיוק מה קרה"
התחלתי לספר לו מהתחלה, אמנם ירדו לי דמעות מהעינים אבל לא היה את הבכי המטורף הזה בלי שליטה, הוא כל הזמן ניגב לי את הדמעות
כשסיימתי לספר לו הוא לקח אותי וחיבק אותי כזה חזק ורק לחש לי באוזן
"מסכנה שלי מה עבר עליך היום
אני איתך עכשיו
לא עוזב אותך עד שלא יהיה לך טוב
אני אוהב אותך
לא יכול לשמוע שמישהו ככה התעלל בך
תירגעי תבכי כמה שאת רוצה ואני ישמור עליך קטנטונת שלי"
ובאמת ככה היה נתתי לעצמי להישען עליו
התמכרתי לביטחון הזה שהוא העניק לי בחיבוק שלו
באיזשהו שלב הוא אמר לי "חכי פה"
הוא רץ לאוטו והוציא שמיכה הביא לדשא נשכבנו עליה ונרדמנו מחובקים
הוא העיר אותי שכבר היה ארבע לפנות בוקר "בואי מתוקה אני יקח אותך הביתה"
נסענו הביתה שלי
נכנסנו למיטה שלי כמו שאנחנו מסריחים מכל היום הזה ונרדמנו ביחד
עם הרגשה מדהימה שהביחד שלנו מחזק אותנו מול כל דבר בעולם!!!