בלתי אפשרי- פרק 30

נ.מ. איתמר

זהו אנחנו ביחד לנצח
היתה חופשה מ-ד-הי-מ-ה בפריז, ניצלנו כל שניה להיות ביחד בשקט שלנו כמובן הודענו להורים שלי ולאמא של ליהי וביקשנו מהם שעד שאבא של ליהי לא יודע שישמרו את זה בסוד
וכמובן שאנחנו רוצים שקט עד יום ראשון אז אנחנו עוד לא מדברים איתו על זה

חזרנו לארץ ועברנו דרך הבית של ההורים שלי
אמא קיבלה את ליהי בחיבוק, הם נפלו אחת על שניה מרוב התרגשות ואמא שלי לא גמרה לנשק אותה ולהתרגש איתה על זה שהתארסנו,
אמא הכינה לנו ארוחת ערב טעימה, אכלנו ורציתי להחזיר את ליהי הביתה שלה, לפני שאנחנו יוצאים אבא שלי עוצר אותנו
"איתמר וליהי רק דבר אחד שכחתם, לעשות בדיקות גנטיות, אולי כדאי שתעשו את זה לפני שאתם מודיעים לאבא של ליהי שלא יהיה לו שום תירוצים
איך שכחנו "דור ישרים" (למי שלא יודע מה זה יש בדיקות גנטיות שעושים לפני שנכנסים להריון כי יש מחלות שאם גם הגבר וגם האישה נשאים לגן שלהם הם מחלות קטלניות ואז הילדים שנולדים עם זה נולדים עם מחלות קשות ונוראיות, בציבור הדתי מקובל מאד לעשות את זה כבר לפני החתונה או במסגרת מקום שנקרא דור ישרים או במסגרת בית חולים)
"וואי אתה צודק אבא סתם כדאי לבדוק את זה בלי קשר, טוב מחר על הבוקר אני יקח אותך ליהי בסדר?" שאלתי אותה
"סבבה רעיון"
"מצוין אחרי שיגיעו התשובות אני כבר ידאג לדבר עם אבא שלך ותראי שיהיה בסדר" אבא שלי הרגיע את ליהי
"תודה אבא על הכל אתם מקסימים ותודה על הארוחת ערב, אני הולך לקחת אותה וחוזר אחרי זה הביתה" נפרדתי מאבא ואמא

למחרת בבוקר

"ליהי אשתי המתוקה שלי את מוכנה? אני בחוץ"
"כן אני יוצאת אליך" היא אמרה
"בובונת יפה מה שלומך? התגעגעתי"
"גם אני מתוק שלי" היא אמרה ונשקה לי על השפתיים
"איך ישנת?" היא שאלה
"ישנתי טוב, הייתי ממש עיף מהטיסה"
"גם אני, אתה יודע על מה חשבתי בלילה?" היא שאלה בחיוך קטן
"אתה תצחק עלי" היא אמרה
"אני אף פעם לא יצחק עליך ואת יודעת את זה" אמרתי לה
"אתה זוכר שבפעם הראשונה שנסענו לשבת דירנו על זה שאנחנו נשכב רק אחרי החתונה?"
"ברור אני יכול לשכוח??" אמרתי לה
"אז זהו, זה עוד מעט קורה את האמת אני מחכה לזה" היא חייכה והשפילה את העיניים
"גם אני מתוקונת מחכה לזה מאד" אמרתי לה תוך כדי שאני נותן לה נשיקות קטנטנות על השפתיים המהממות שלה
היא רק הולכת ומתייפה

"יאללה בואי נסיים את הבדיקות ומלך לאכול משהו" אמרתי לה
נכנסנו, עשינו בדיקות דם לצורך הבדיקות הגנטיות ושילמנו במזכירות על בדיקות דחופות שזה אומר שהם מחזירים תשובות במקום תוך שלושה שבועות תוך יום זה תוספת של איזה 1000 ש"ח אבל שווה אנחנו רוצים כבר להיות מאחורי כל הסיפור הזה עם אבא של ליהי דביר

"יאללה בוא איתמרי אני רעבה נלך לאכול משהו"משכה אותי ליהי
נכנסנו למסעדה אכלנו
חזרנו לבית של ליהי ונכנסנו לחדר שלה
ואז היא הראתה לי קופסה קטנה שמונחת לה במגירה היא פתחה אותה והיא היתה מלאה במלא מכתבים שאני כתבתי לה מהרגע שהפכנו את נקשר שלנו לרומנטי, זה היה מדהים להיזכר וגם לראות את הגדילה שלנו, מה כתבנו אחד לשני בגיל 17 ומה כתבנו בגיל 19, ממש מרגש
שיחזרנו ביחד את הקשר שלנו מהתחלה וצחקנו על מלא דברים תוך כדי שאנחנו מחובקים וכל שניה עושים נשיקה

זה היה שעות קסומות

"יאללה בובית אני חוזר הביתה, לכי לישון ונדבר מחר טוב?"
"מה אתה לא רוצה להישאר לישון אצלי??" היא התחננה
"אני מאאאאאאד רוצה אבל אני מפחד שאני לא יעמוד בזה וישכב איתך כבר עכשיו" צחקתי
"סתם האמת שההורים שלי רוצים אותי קצת אחרי שלא הייתי הרבה זמן בבית גם בצבא ואחרי זה בטיול אז נלך להשלים פערים ומבטיח להשלים לך את זה ביום אחר טוב?"
חיבקתי אותה חזק, היה לי קשה להיפרד ממנה היא מהממת
"טוב רק נשיקה אחרונה ודי"