בלתי אפשרי- פרק 32

נ.מ. ליהי

יאו איזה הרגשה מהממת
ללכת לישון עם טבעת על האצבע…
איתמר שלי, הוא באמת שלי

אוף רק דבר אחד הורס לי את השמחה המושלמת הזאת
אבא
הוא בטוח יכעס שלא סיפרתי לו קודם
אין לי מושג איך הוא יגיב
ואם הוא יגיד שנבטל את החתונה?!?!
לא! אין מצב! אני אוהבת אותו, חולה עליו, אבל עד לוותר על איתמר,
מבחינתי לנתק איתו את הקשר

ואוו אני גאה בעצמי שאני כל כך החלטית, זה מראה לי שאיתמר אצלי לפני הכל!
איזה הרגשה טובה זו
אם איתמר איתי אנחנו יכולים לנצח הכל

נכנסתי להתקלח בזריזות
הורדתי את האיפור
השארתי את הטבעת על היד שגם אם אני יתעורר באמצע הלילה ויחשוב שזה חלום היא תזכיר לי :)
דפיקות על הדלת
"כן אמא את יכולה להיכנס"
הדלת נפתחה
"איתמממממממממממממממר?"
צעקתי בהתרגשות
"התחרטת? באת לישון איתי?" קפצתי עליו
"בואי מתוקה שלי" הוא הרים אותי עליו ושם אותי עליו כשאנחנו יושבים על המיטה שלי
"איתמר, אתה לא בכית נכון? העיניים שלך אדומות" הסתכלתי עליו, הוא יצא מפה שמח וחזר לא בדיוק אותו דבר….

"ליהי, קטנטונת שלי
התקשרו מהמחלקה לבדיקות גנטיות בדור ישרים"
הוא אמר בקול שלו שזה היה נשמע שהוא עוד רגע מתפוצץ……
"את רוצה לשמוע את התוצאות?" הוא שאל
"ברור" מה כבר יכול להיות ב99 אחוז אומרים שזה תקין
הוא החזיק לי את היד כמעט כיווץ לי אותה
"ליהי הבדיקות שלנו יצאו שליליות"
שקט
פצצה
"מה זה אומר?" שאלתי, בטוחה שהוא יגיד לי שהשלילי של בדיקת דם זה החיובי כמו שתמיד אנחנו לא מבינים
"זה אומר ש91 אחוז מהמקרים הם שהילדים שלנו חס וחלילה יצאו חולים במחלה קשה מאד שהסיכויי תמותה שלה גבוהים מאד"……
הוא הסתכל לתוך העיניים שלי
"בובונת את איתי?"

שתקתי

לא הגיוני

שמישהו יעיר אותי מהחלום הזה

די

די

די

לא רוצה לשמוע

לא רוצה להבין

רוצה ליסוע עם איתמר לפריז ולהישאר שם לנצח

לא לספר לאבא ולא לעשות בדיקות

אני לא רוצה כלום

"איתמרי תחבק אותי וזהו" שמתי את הראש שלי על הכתף שלו, השיער נפל על הפנים שלי ובכיתי, לא התפרצתי, לא השתוללתי כמו שהוא ציפה רק בכיתי
הרגשתי את הדמעות שלו נופלות על הלחי שלי