בלתי אפשרי- פרק 33

נ.מ. איתמר

אוף איך אני משחרר את הבחורה הזאת?
אין מצב בעולם…
לא אכפת לי שלא יהיה לנו ילדים אף פעם העיקר להיות עם הבובה הזאת…
נישאר ככה שתינו בחדר מחובקים לנצח ודי ושמישהו לא ישכח להכניס לנו מהחלון לחם ומים מידי פעם, שלא נמות מרעב, כן?!
"ליהי מתוקה תספרי לי מה את מרגישה?" שאלתי אותה
היא ישבה עלי ושמה את הראש על הכתף
העיניים שלנו ירדו דמעות והתערבבו זו בזו
השיער כיסה את הפנים היפות שלה,
הוזזתי את השיער שלה הצידה
היא סגרה עיניים, כאילו היא מפחדת שאם היא תפתח זה יהיה אמיתי
"בריחה" קוראים לזה
"איתמר אני לא חושבת כלום, אני פשוט נהנת מהרגעים שאני איתך ודי"
"אז למה את בוכה?" התגריתי בה
היא שתקה… "כי אני רוצה לעשות שאני לא חושבת כלום ואני לא מצליחה"
"אז תספרי לי מה את כן חושבת?, ליהי אנחנו לא נוכל לברוח ממחשבות וממעשים,
תדברי איתי, אני איתך פה עכשיו" שידלתי אותה
"את האמת שאני מפחדת, איתמר, אני מפחדת לאבד אותך, אני מפחדת שזה בלתי נמנע שאנחנו ניפרד, זאת אומרת אני יודעת שבשלב כל שהוא נצטרך להיפרד ואני לא מסוגלת לחשוב מטר קדימה איך אני זזה בלעדיך" היא הפכה להיסטרית
"את האמת איתמר שכשעמדנו על הגשר המהמם הזה בפריז והצעת לי נישואים חשבתי לעצמי איך זה הגיוני שיש לי אותך? אתה מידי טוב מלהיות אמיתי, אהבה שלנו מידי מושלמת, הפעם הראשונה שאני זוכרת את עצמי כועסת עליך היתה כשבאת לקחת אותי מהמבחן ביום של הטיסה בבוקר במקום בערב, וגם אז מצאתי את עצמי מתחרטת בלב שכעסתי עליך כי זה היה לטובתי, תמיד התגמשת אלי, תמיד כיבדת אותי, תמיד תמכת בי, זה היה טוב מידי, לא האמנתי שיש כאלה אהבות עד שהכרתי אותך וראיתי שיש כזו מציאות, ועכשיו אני מבינה שכנראה לא יכול להיות כאלה אהבות…."
"ליהי בובה תקשיבי, אל תמהרי כל כך לא להאמין באהבה, וגם אני עדיין כאן איתך אני לא הולך לשום מקום, אנחנו נעבור את זה ביחד, אני לא יתן לך ליפול, אני מבטיח לך, אני תמיד יהיה כאן לצידך, ישמור עליך, עד שתרגישי שאת יכולה להמשיך בלעדי, אבל…."
"דדדי אל תגיד בלעדי, אני לא יכולה לשמוע את זה" היא צעקה
"טוב ששש ליהי בובה בואי אני מוריד בגדים נלך לישון נקום מחר בבוקר לאור, מקווה שנמצא גם את האור שלנו" הרגעתי אותה
התפשטתי, לבשתי את הפיג'מה שיש לי בארון שלה תמיד, נכנסנו למיטה
זה היה לילה קשה, עם המון דמעות ודיבורים שקטים מתחת לשמיכה, וחיבוקים שצריכים לתת כוח לשנים הבאות.
זה היה לילה שחור

נ.מ. ליהי

דפיקות בדלת של החדר שלי
"ליהי השעה 10.30 את צריכה לקום חמודה" יואו זה אמא, אני לא מאמינה, עוד לא סיפרתי לה בכלל…. וואי
"איתמר תקשיב לי שניה" אוף הוא ישן מסכן
"מה את רוצה מתוקה?" הוא נדרך, מסכן הוא דואג לי לשתינו, הוא לוקח את כל העול על הכתפיים הצעירות שלו
"תקשיב אמא שלי עוד לא יודעת את זה אנחנו חייבים לשתף אותה, היא בכלל לא יודעת שאתה ישן פה, היא לא יודעת מכלום" אמרתי לו בשקט
"את צוןדקת בובה בואי נקום ונדבר איתה"
התמתחנו על המיטה, איתמר חיבק אותי אליו בשקט בלי מילים רק חיבק 5 דק' רצוף כאילו הוא לא רוצה לעזוב אותי
אני קמתי ראשונה נכנסתי לשרותים צחצחתי שיניים ועשיתי קוקו גבוה ואיתמר קם אחרי
יצאנו מהחדר עוד עם פיג'מות כמו שתי ישנונים
אמא היתה במטבח
"הי איתמרי מה העניינים? לא ידעתי שישנת פה, איזה טבעת הבאת לליהי, אהבתי את הבחירה" היא אמרה ושמחה לראותו
"תודה, אנחנו צריכים לדבר איתך" הוא אמר בקול רציני, אני לא יכולתי לפתוח את הפה
"מה? לגבי דביר? ההורים שלך אמרו שהם ידברו איתו"
"לא לא משהו אחר" הוא אמר
"תקשיבי את יודעת ששכחנו לעשות בדיקות גנטיות" הוא רמז לה
"אוי נכון, איך שכחתי מזה?! אז תלכו לעשות עכשיו" היא הצעה
אני ישר התחילו לרדת לי דמעות, אבל היא אפילו לא שמה לב.
"זהו שעשינו אתמול, וקיבלנו תשובות בערב" הוא אמר לה
"איך כל כך מוקדם?…. ליהי את בוכה?" פתאום היא שמה לב
"שילמנו כסף כדי שזה יהיה תשובות בערב, וקיבלנו תשובות שליליות" הוא הפיל עליה את הידיעה
"מה זה אומר שלילי" היא ניסתה להבין
"זה אומר ש91% סיכויים שאם ליהי תיכנס להריון ממני זה יהיה ילדים לא בריאים"

שקט

שונאת את השקט הזה

אמא התישבה לידי מחבקת אותי
היא לא דיברה
היא רק בכתה יחד איתי
"וואי אני צריכה לעכל אני לא מאמינה" היא קמה
איתמר החזיק אותי במותניים, מצמיד אותי קרוב אליו
"תראו חמודים שלי אני לא יודעת מה להגיד לכם, אתם צריכים לשקול את הצעדים שלכם, קחו כמה ימים לעכל לפני הכל, תתמכו אחד בשני" היא אמרה
"זה בסדר אני שומר עליה" חייך איתמר והרגיע אותה, תוך כדי שהוא מצמיד לי נשיקה ללחי
"תשמור עליה היא באמת צריכה אותך גבר" היא אמרה לו

הטלפון של איתמר מצלצל
"אבא שלי" הוא אומר לי
"בוקר טוב אבא"
"כן ישנתי אצל ליהי"
"בסדר, אנחנו מתמודדים ביחד"
"טוב אני ישאל אותה אם היא רוצה" הוא אמר וניתק את הטלפון

"אבא שלי שואל אם אנחנו רוצים לבוא אליהם, הוא רוצה לדבר איתנו…."
הוא שאל אותי "את רוצה לבוא?"
"אני יבוא" אולי הוא יגיד שאפשר להתחתן גם ככה? השליתי את עצמי
"טוב לכי להתארגן ונצא"

נכנסתי לחדר לא היה לי חשק מידי להתלבש,
שמתי חצאית ג'ינס קצרה, חולצה ורודה עם אותיות ג'ינס ונעלי ספורט שטוחות כמו שאני אוהבת, הכי נוח שיש, שמתי רק מייק אפ, סומק, עיפרון ורימל, עשיתי קוקו גבוה
"איך את יפה גם ככה" איתמר הפתיע אותי שנכנס לחדר
"אני אוהב אותך, אני לא עוזב אותך, אל תדאגי" הוא חיבק אותי
העיניים שלי לא הפסיקו לדמוע כאילו יש בעיה באינסטלציה
אוףף די שמישהו יעיר אותי ויגיד לי שאני בחלום רע שניגמר

"די בובונת, בואי אני פה אני לא הולך, בואי נצא" הוא ניגב לי את הדמעות ונתן לי יד
"בי אמא" אמרתי לו
"בי מתוקה שלי תהיי חזקה" היא חיבקה אותי

נסענו להורים של איתמר, החזקנו ידיים כל הזמן הזה, כאילו מפחדים שמישהו יבוא ויקרע אותנו אחד מהשני

"שלום מתוקים שלי" אמא של איתמר קפצה עלינו, ראיתי שהיא עם עיניים אדומות
"ליהי שלי בובה גם אני דואגת לך"… היא חיבקה אותי
"תודה, את אישה מיוחדת" לחשתי לה כשהיא ניסה להעביר לי את הכוחות שלה דרך החיבוק

"בואו שבו" אבא של איתמר אמר
"מה שלומך ליהי, איך את מרגישה?" הוא שאל אותי בעדינות
"בסדר, יכול להיות יותר טוב…." אמרתי מתוך הדמעות
"אני מבין, זה מטורף, אני לא חשבתי לשניה שזה ייגמר ככה, אני הייתי המום,
תראו אני יודע שאני הולך להגיד לכם מילים קשות, אתם תבחרו איך ומתי להתמודד איתם,
אתם מבינים לבד שזה כמעט בלתי אפשר שתתחתנו, להישאר במצב סטטי אתם תמיד יכולים, אבל אם אתם בונים תוכנית של חתונה וילדים אז ברור לכולנו שזה לא יכול לקרות, כי 91% זה הרבה, זה לא ספק אלא זה כמעט ודאי שהילדים שלכם לא יצאו בריאים,
אני לא רוצה להגיד את המילים האלה אבל אני חייב, באיזשהו שלב אתם תצטרכו להיפרד, ובשבילכם כדאי שזה יהיה כמה שיותר מהר כי אתם רק הולכים וצומחים עם האהבה שלכם, לא זכור לי שראיתי אי פעם זוג דביק ואוהב כמוכם, אתם מקסימים ביחד, אבל כנראה שזה לא מה שייעדו לכם בתור הזיווג, הייתם צריכים לעבור את הביחד הזה זה היה טוב לשתיכם, אבל אתם תצטרכו להפסיק אותו מתי שהוא,
שלא תחשבו שאני מלחיץ אותכם, יותר אתם לא תשמעו ממני את המילים האלה, ואם תחליטו להישאר ביחד למרות הכל אני יכבד את החלטתכם
רק הרגשתי צורך לשים את הדברים על השולחן שתבינו את המשמעות שלהם"

"תודה, אני מעריכה את זה מאד שקראת לנו ודיברת איתנו על זה בפתיחות, ואנחנו נתמודד זה ברור, יהיה בסדר, אנחנו רק צריכים להרים את עצמינו ולהיות חזקים" מאיפה הכוחות נפש בכלל לדבר אחרי כאלה מילים קשות אין לי מושג?!?!?!
"אני שמח לשמוע את זה ממך ליהי, את בחורה חזקה" הוא הוסיף

"בואי, רוצה לעלות לחדר שלי?" שאל איתמר
"כן" נתתי לו את היד, הוא משך אותי מהכיסא ועלינו ביחד לחדר שלו למעלה,
שמה התפרקתי, נשכבתי על המיטה ובכיתי לא יכולתי להפסיק,
עד עכשיו הייתי שעונה על הגב של איתמר, כמעט ולא התמודדתי לבד, התחלתי לעכל את זה שיהיו רגעים שאני יצטרך לחזק את עצמי, אני לא יוכל יותר להישען כל הזמן על הגב של איתמר,
"בובה אני איתך, אני לא עוזב אותך" איתמר לחש לי
כמה אהבתי שהוא קרה לי בובה, מי יקרא לי עכשיו ככה???

"איתמר, אל תדאג אני יהיה חזקה, אתה תראה, אתה תהיה גאה בי, אני צריכה רק להתפרק עוד קצת ואז אני יאסוף את עצמי ויתמודד"
אלוקים תן לי כוח, אני צריכה את הכוחות האלה עכשיו יותר מתמיד
הוא נשכב לידי במיטה, שם עלי יד והסתכל לי בעיניים,
"איזה עיניים יפות ישלך, איך נפרדים מהמם, איך???? ואיך נפרדים מהגוף המהמם הזה? איך נפרדים מהחלום להזדקן ביחד?"
הוא ליטף אותי בגב,

"איתמר אנחנו נתמודד, אסור לנו להישבר, אנחנו צעירים, שתינו יכולים עוד להספיק הרבה, חמש שנים האלה היו משמעותיות, בנינו את עצמינו, לימדנו את עצמינו מזה אהבה, אנחנו צריכים להעניק אותה עכשיו למישהו אחר, שלא תחשוב, לנצח אתה תישאר חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, גם אם תרצה וגם אם לא תרצה"
הורדתי את הטבעת מהיד שלי
"איתמר קח, תן את זה למישהי אחרת שייעדו לך אותה, היא מחכה לך"
התישבתי על המיטה
איתמר קם וחיבק אותי
"ליהי אני גאה בך, איזה כוחות יש לך, תיקחי אותם בשתי ידיים ותרימי את עצמך למעלה, את לעולם תישארי בלב שלי, תמיד אני יזכור את האהבה הראשונה והמדהימה שלי, אני לא בטוח שאני יוכל להפסיק להתקשר אליך ולשמוע אותך ולדבר איתך, אבל אני סומך עלייך שאת תתחזקי ותהיי חזקה כמו שאת יודעת"
הוא חיבק אותי חזק

"בוא ניסע הביתה שלי, טוב איתמר?"
זהו אני צריכה לסיים את זה
אם אני לא יחתוך את זה זה לא יגמר אף פעם

"בואי, אני יקח אותך…"
נפרדתי במבטי מהחדר של איתמר, ידעתי שפעם הבאה שבחורה תישן שם זה כנראה לא יהיה אני
ירדנו למטה חיבקתי חזק את אמא של איתמר
"תהיי חזקה" היא אמרה לי
"תודה אתם אנשים מיוחדים" אמרתי להורים שלו
נסענו ביחד כל הדרך החזקנו ידיים, מבינים טוב שזה די הפעמים האחרונות שזה יקרה