במבט אחד – פרק 10

נקודת מבט של איזבל:
הסתכלתי עליו מופתעת.נדהמתי מה…מהעובדה שהוא מוכן להקריב את עצמו בשביל שאני אהיה מאושרת.הוא היה מוכן לראות אותי ואת אדם ביחד כל יום רק כדי לראות חיוך על פניי.
"אממ…אני עכשיו…הולך…"מלמל והסתובב.
"חכה!"קראתי והוא הסתובב אליי בחזרה.ידעתי שמה שאני עושה זה כנראה בגידה ושאם מישהו יראה אותנו אז כל הבצפר ידע על זה אבל באותם רגעים לא היה לי אכפת.ניגשתי אליו במהירות והצמדתי את שפתיי אל שפתיו, מתמכרת למגע המוכר והנעים.שון היה מופתע אך במהרה כרך את זרועותיו סביב גבי,מאמץ אותי אליו בתנועה רכה.הרגשתי שהגופות שלנו מתאימים באופן מושלם,כאילו הוא נועד בשבילי.הרגשתי שלבי מתמלא באהבה שסירבתי במשך חודש וחצי להאמין בה.הרגשתי,בפעם הראשונה בחיי,שמצאתי את מקומי.שיותר אני לא צריכה לחפש.וזו הייתה ההרגשה הכי טובה בעולם.
נקודת מבט של שון:
אני מאוהב.מעולם לא חשבתי שאני אודה בזה אבל…אני מאוהב.אני מאוהב בחברה הכי טובה שלי.במיוחד גיליתי שלהיות מאוהב זו ההרגשה הכי טובה בעולם.
התרחקתי ממנה מעט,חייב לראות את פניה המקסימות.קבוצת שערות קטנה גלשה והסתירה מעט את פניה.בתנועה עדינה העברתי אותה מאחורי לאוזנה והחלקתי את כף ידי לאורך צווארה.חיוך מבויש הציץ על פניה וגרם לה להראות חמודה מתמיד.
"אני מצטער שרבתי איתך…"מלמלתי,מחזק את אחיזתי בה.
"זה בסדר,כעסת עלי וזה היה נורמלי לחלוטין."אמרה ונישקה אותי קלות על שפתיי.
"אני אוהב אותך."לחשתי בקול רך מבין שפתיה.
"גם אני אוהבת אותך."התרחקה מעט ממני והישירה את מבטה התכול אליי.היא ליטפה בעדינות את פניי,גורמת לי צמרמורת נעימה בכל הגוף.
לפתע צלצל הפלאפון שלה וגרם לה לקפוץ לאחור בבהלה.היא פתחה במהירות את התיק הקטן והשחור שלה וענתה בבהילות:"הלו?"
נקודת מבט של איזבל:
"הלו?"שאלתי מבוהלת,רק עכשיו קולטת מה עשיתי.
"היי,ארנבונת."קולו המעצבן של אדם בקע מהמכשיר,גורם לי לרגשות אשמה נוראיים.בהיתי בשון המבולבל,זרועותיו עוד תלויות באוויר לקראתי.
"היי,אדם…"מלמלתי ודמעות נעמדו בעיניי.הבעתו של שון קפאה והוא הוריד את ידיו באיטיות.
"מה קורה?איך הולך עם שון?"שאל בשמחה.לפעמים הוא יכול להיות הבנאדם הכי מנותק בעולם.
"הכול…הכל בסדר,אנחנו מדברים."אמרתי בקול רועד מסמנת לשון להיות בשקט.
"אה,קול.ליוויתי את מיקי הביתה,זה בסדר שהתנשקנו?"פרץ שמחה עלה וגאה בתוכי.הוא נישק את מיקי!זה אומר שהיחסים בינינו רשמית הסתיימו!יש!
"כן,כן,ברור.למען האמת,אני נישקתי את שון."אמרתי וצחקתי בהתרגשות.שון היה יותר מבולבל מאשר מאושר.
"אה,מזל טוב!"קולו בקע מהמכשיר ושון שמע אותו.הבעה לא מובנת התפרשה על פניו והן נשארו חתומות.לא שמחה,לא הלם,לא בלבול הופיעו על פניו.פשוט…אדישות.
"אוקיי,אז זה אומר שאנחנו…"
"כן,כן,ברור.זה נגמר."
"אוקיי,סבבה.היית אחלה חבר,אדם."
"גם את,למרות שזה היה רק תרגיל מטופש."
"צודק."
"היה נעים להיות החבר שלך."
"היה נעים להיות החברה שלך."צחקתי בטיפשות וניתקתי.שון עדיין עמד עם הבעת האדישות של פניו.התקרבתי אליו מעט,מבקשת קצת מחומו הנעים שעד לפני כמה רגעים חלקנו באהבה משותפת.
להפתעתי הוא הלך אחורה,מתרחק ממני.בצעדים מהירים הוא הסתובב ופנה אל מכוניתו השחורה.הלכתי אחריו,מדדה על נעלי העקב הכחולות שלי,לא מבינה מה קרה לו.
"שון!שון,חכה!"צעקתי אחריו.הוא לא עצר אלא המשיך ללכת,מתעלם ממני לחלוטין.
"כנסי."הוא אמר בקול קר והצביע על המכונית.נכנסתי מבולבלת לחלוטין לתוך המכונית המחוממת.הוא נכנס אחרי,טורק אחריו את הדלת בחזקה שלא ידעתי שיש לו.
"שון,מה קרה?"שאלתי מודאגת.
"כלום,למה שיקרה משהו?"שאל מעוצבן ופנה בחדות.נפלתי עליו מעט,מחזיקה בידו החסונה.הרגשתי את שריריו תופחים תחת ידי.הוא נלחץ ממגע ידי בזרועו והיה אפשר לראות את זה עליו.
"נו,באמת!מה כבר קרה בכמה דקות האלו?!"שאלתי לחוצה.
"זה הכול היה תרגיל,נכון?"צחק מעט בלחץ.
"על מה אתה מדבר?"
"את ואדם.זה היה תרגיל."
"אה…באיזשהו שלב זה הפך להיות יחסים למען הציבור."
"למען הציבור?!אני סבלתי בזמן שהתנשקת והתחבקת איתו ואת אומרת לי שזה היה למען הציבור?!"
"אבל אז לא ידעתי שאתה אוהב אותי!הייתי חברה שלו כדי שאתה תקנא!"
"אז עשית את העבודה טוב מאוד."
"די.די כבר.נפרדתי ממנו,אנחנו כבר לא ביחד."
שון שתק.במשך כל הנסיעה הוא שתק.לבסוף,כשהגיע לביתי,הוא עצר בחריקה וחיכה שאני אצא.למרות שתיקתו וחוסר שיתוף הפעולה שלו איתי נישקתי אותו בעדינות בלחיו.הוא נרעד מעט אך לא התרחק ממני.הוא נשאר יושב כאבן,מחכה שאצא מהמכונית.
עוד לפני שהגעתי לשביל הגישה הוא כבר נעלם מעיניי מאחורי הפינה.הצטערתי איך שהתגלגל הערב.אבל לא הצטערתי על זה שנישקתי אותו.על זה שהפגנתי בפניו את אהבתי.הצטערתי על כך שרימיתי אותו.כן,רימיתי אותו.גרמתי לו להאמין שיש לי מישהו אחר.ורק על זה אני מצטערת.הלוואי שהייתה לי מכונת זמן.הלוואי שהייתי מתחילה הכול מחדש. הלוואי שהייתי אומרת לו במבט הראשון שחלקנו שאני אוהבת אותו.הלוואי והלוואי,אבל מה ההלוואי הזה יעזור לי?איבדתי אותו.עכשיו לעולם לא אזכה באומנו בחזרה.