'במגע שלך יש אמונה' פרק שש עשרה

נקודת המבט של עמית:

וואו! סוף סוף הגענו, המטוס נחת והנוסעים ירדו, ״ירדן״ אמרתי ל ונתתי לה מכה קטנה בכתף, היא ישנה רוב הטיסה, היא התעוררה והסתכלה עלי, ואז סרקה את המטוס, ״מה כולם כבר הלכו?״ היא שאלה, ״כן״ עניתי, היא התעוררה ולקחה את התיק שלה שהיה מונח בתאים שמעל ראשנו, ירדנו מהמטוס, לאחר העברת הדרכון וכול מיני דברים אחרים יצאנו משדה התעופה, היו שם הרבה אנשים שהחזיקו שלטים עם שמות של אנשים, אני וירדן סרקנו את כול השלטים עד שהגענו לשלט אחד שהיה כתוב עליו את שמותינו, אותו החזיק גבר שנראה בשנות הארבעים לחייו התקדמנו לכיוונו, שנעמדנו מולו, הוא הצביע על השלט, ואז עלינו והסתכל עלינו במבט שואל, שתינו היינו עייפות מאוד אז רק הנהנו, הוא לקח את כול המזוודות והכניס לתא המטען, בינתיים אנחנו התיישבנו במושבים האחוריים.
כול הנסיעה עברה בשקט, הדלקתי את הפאלפון שלי, כי באמצע הטיסה הדיילת אמרה ברמקול שכדאי לכבות אותו, 4 שיחות שלא נענו ו5 הודעות, נכנסתי להודעות הראשונה הייתה מרז, 'שיהיה לך טיסה מהנה, שמעתי עכשיו על מה שקרה עם נאור, רק לידע כללי הוא לא רצה את זה, הוא לא נישק אותה אלא היא אותו, והוא אוהב אותך, תחשבי על זה״ החזרתי לו:״אני אחשוב על זה, בינתיים תתרכז באורי(שאוהבת אותך מאוד) נדבר:)״, השניה היתה מאורי, ״יפה שלי! תהני באיטליה אוהבת אותך הכי בעולם ואל תשכחי אותנו״ עניתי לה: ״בחיים לא, אוהבת!!:)״, ההבאה הייתה מנאור הוא כתב: ״שמעתי שאת טסה היום, טיסה נעימה, תדעי שאני אוהב אותך ואני באמת באמת מצטער״ גם לו עניתי אבל הודעה יותר קצרה, ״תודה, תהנה שם!״ החזרתי, והאחרונה הייתה מאבא, ״התקשרתי אליך ואל ירדן כמה פעמים כנראה כיסיתם פאלפונים, בגלל שאני עובד אז הזמנתי לכן מונית לשדה התעופה תעלו עליה והיא תביא אותכם למלון, בקבלה יגידו לכן את מספר החדר והשארתי לכם קצת כסף אצל הפקיד, תלכו לקנות לכן דברים אני יחזור בערב, נדבר״ הוא כתב, לא עניתי לו. והאחרונה הייתה ממיכל, עוד חברה מהשכבה.
נכנסתי לשיחות, אחת מנאור אחת מאורי ושניים מאבא שלי. לא התקשרתי לאף אחד מהם, בכול זאת החזרתי לשלושתם הודעה.

————

לאחר נסיעה של ארבעים או חמישים דקות בערך הגענו למלון, הנהג הוריד את התיקים, השעה הייתה 02:30 בישראל מה שאומר שכאן השעה 01:30 שעה קדימה, נכנסנו למלון אחרי שאמרנו לנהג תודה, הלכנו שתינו לקבלה, הפקיד בירך אותנו לשלום באיטלקית.
בגלל שירדן לא יודעת אנגלית טוב אני דיברתי״

*יש משהו שאני צריכה להגיד לכן מעכשיו, אני לא יודעת אם אתן יודעות אנגלית טוב, אז אני פשוט יכתוב בעברית ותדעו שהכול זה באנגלית חוץ מהשיחות של ירדן ועמית, עמית ועמוס, ועמית בפאלפון*

״היי אני עמית, הצבעתי עלי, וזאת ירדן, הצבעתי עליה, יש לנו כאן חדר ואבא שלי השאיר כאן כסף בשבילנו״ אמרתי לפקיד, הוא הושיט לי שני כרטיסים לחדר והסביר לי איפה הוא נמצא, והביא לי מספר שטרות של איטליה, ״תודה״ אמרתי לו, הלכנו למעלית, והפקיד ביקש מאחר העובדים לעלות לנו את המזוודות לחדר, לאחר כמה דקות הגענו לחדר, פתחתי עם החדר עם הכרטיס ונכנסנו לתוכו, היה שם ספה קטנה, מולה הייתה טלוויזיה, זה היה מעין סלון כזה, מול זה היה מטבח, שיש שעליו היוו מונחים כמה סוגי ספלים, ברז, ומקרר קטן, ליד הייתה דלת שקופה שכשפתחתי אותה התברר שזאת המקלחת, וממול שתי דלתות צמודות פתחתי אחת וזה היה החדר, מיטה גדולה, ארון די גדול, טלוויזיה מול המיטה, שולחן קטן ומנורת לילה לידו. נשכבתי על המיטה בעודי בוחנת את החדר, ״עמית בואי שניה״ ירדן צעקה לי, הלכתי לכיוון הסלון וראיתי אותה יושבת ומזפזפת בערוצים, ״מה?״ שאלתי, היא נעמדה מולי, ״בואי נצא קצת להכיר את המקום״ היא אמרה, ״אני יתקלח ויתלבש ואז״ אמרתי לה, ״טוב אני מחכה לך״ היא ענתה.

———–

לאחר שסיימתי להתקלח לבשתי שמלה בלי שרוולים בצבע שחור, היא היתה רחבה עם גומי מתחת לחזה ואז התרחבה שוב, לבשתי גברים שחורות ארוכות, עם מגפים בצבע חום כאמל עליהן, שמתי פס דק של איילינר, ושפתון שקוף, ויצאתי אל ירדן, ״יאלה בואי״ אמרת לה.

הסתובבנו במרכז הקניות של בארי (עיר באיטליה), ירדן קנתה גופיה כחולה כהה ושמלה ארוכה בשרוולים וארוכה ברגלים בצבע ורוד, אני קניתי רק כפכפים, כדי שיהיה לי כי שלי כבר נהרסו. חזרנו למלון בשעה 08:30 בערב והיינו שתינו עייפות מאוד, החלפתי לפיגמה, והסרתי את האיפור מפניי ונשכבתי לישון.

אוהבתת:)