במציאות האמיתית מצאתי אהבה- פרק ראשון

״אביב.״ צעקתי ברחבי הבית, לא נשמעה תשובה, ״אביב.״ צעקתי שוב וקללה עסיסית הוחזרה אלי במהרה.
הלכתי לכיוון הרעש וראיתי את אביב במטבח, החזקת את פי, מתאפקת לא לצחוק.
״מה אתה עושה?״ שאלתי בצעקה קטנה וצחקתי בקול,
״חביתה.״ הוא אמר וקילל שנית,
״לך, אני יכין לך.״ אמרתי והחזקתי את בטני, שכאבה מצחוק.
״תסתמי, מפגרת.״ הוא אמר ושטף את ידיו בכיור.
״אל תכנס למטבח.״ אמרתי ועוד צחקוק נפלט מפי, ״לעולם!״

—

״בוקר טוב.״ מלמלתי אל נהוראי, שהתרווח ליד שולחננו בכיתה.
״בוקר טוב, סאנשיין.״ הוא אמר בגיחוך ופינה לי את מקומי,
״אביב ניסה לבשל אתמול.״ פלטתי במהירות ונהוראי צחק בקול,
״לבשל במטבח?״ הוא שאל בין צחוק לצחוק, ״מטבח אמיתי?״
״אמיתי, אמיתי.״ אמרתי וצחקנו בקול,
״מה השמחה הבוקר?״ ליאור אמרה והתיישבה לידנו בחיוך,
״אביב,״ נהוראי התחיל להגיד בצחוק, ״אביב ניסה לבשל אתמול.״ הוא אמר וליאור צחקה גם היא בקול.
״אתם צוחקים עלי?״ היא אמרה בקול,
״שקט.״ המורה נכנסה לכיתה, חמורת סבר, כמו תמיד.
״כמו שאתם יודעים.״ היא פתחה, ״יש משלחת מארצות הברית.״ היא המשיכה ולחשושים התפזרו בין תלמדי הכיתה.
״אתם, כיתה יא', אחריים על הפרוייקט הזה.״ היא אמרה וחייכתי, מדמיינת בראשי את התלמידי התמימים שיבואו ואנחנו נצטרך לעזור להם.
״יום שלישי הבא תהיה מסיבת פתיחה,״ היא אמרה בסבר פנים חמור וכולם הסתכלו עליה בשקט.
״אני צריכה מתנדבים לשתי דברים,״ היא אמרה והסתובבה בין התלמידים,
״אחד,״ היא אמרה וספרה בעזרת אצבעותיה, ״סידור המסיבה.״ היא אמרה,
״ושתיים,״ היא המשיכה וחיוך קטן התנוסס על שפתיה, ״לאמץ את אחד הילדים.״ היא אמרה ובכך סיימה את השיחה, לא כי רצינו, או שהיא רצתה. אלא כי היה צלצול.
״אמא,״ צעקתי כשנכנסתי הביתה, ״אמא.״ אמרתי שוב ועליתי במדרגות לכיוון הגלריה שלה.
״היי מאמי.״ היא אמרה והניחה את המכחול לצידה, ״איך היה היום?״ היא שאלה בחיוך ונשקה למצחי,
״בסדר.״ אמרתי והתיישבתי לידה, היא התיישבה לצידי והמשיכה לצייר. נהגנו לעשות זאת כמעט בכול יום, אני ואימי מדברות בצורה פתוחה למדיי.
״יש פרוייקט בלימודים,״ פתחתי והסתכלתי על הציורים היפים שהיא ציירה במהלך היום, ״באים תלמידים מארצות הברית, פרויקט התחברות ליהדות.״ אמרתי לה והיא הקשיבה בהתעניינות, ״או משהו.״ אמרתי בצחקוק והיא פלטה גיחוך גם.
״בכול מקרה, שאלו אם מישהו יכול, או יכולה, לאמץ אחד מהם.״ אמרתי לה בשטף, ״או אחת,״ היא השלימה אותי בחיוך והנהנתי במהירות.
״בטח,״ היא אמרה, ״תביאי, ברוך הבא.״ אמא אמרה והמשיכה בציור,
״תודה!״ אמרתי לה וחיבקתי אותה בחוזקה,
״אויש הרסת לי עוד ציור.״ היא מלמלה, ציחקקתי בחטף ויצאתי במהירות מחדר הציור.