במציאות האמיתית מצאתי אהבה- פרק שני

״המורה.״ פניתי אל המורה בבוקר שאחרי,
״כן, אוראל?״ היא שאלה לאחר שהסתובבה אלי,
״את יכולה להביא לי פרטים, על האימוץ של המשלחת?״ שאלתי אותה בחיוך, היא הנהנה והסתובבה, מסמנת לי לבוא אחריה.
היא סימנה לי לשבת והתחיל לדבר,
״האימוץ הוא לשנה, ילד או ילדה בגיל שבע עשרה. הם באים כדי להתחבר לשורשים שלהם, מה שאומר שכול פעם שהם ירצו ללכת, לדוגמא, לכותל, את צריכה להתחייב ללכת איתם.״ היא אמרה, ״האימוץ הוא בהתנדבות, את לא מקבלת על זה כסף, והמשלחת לא משלמת על זה כסף.״ היא המשיכה והנהנתי, היא הושיטה לי דף שמשני צדדיו היה מעוטר כתוביות,
״זה דף מידע להורים, תרא להם את זה. אם הם יאשרו, שיחתמו למטה ותחזירי לי את זה. ואת פרטיו של המאומץ נברר לאחר מכן.״ היא אמרה, לקחתי מידה את הדף בחיוך.
״אני אבוא מחר.״ אמרתי ויצאתי מחדרה, מאושרת במיוחד.

—

״איפה היית?״ נהוראי שאל, מיד שחזרתי לכיתה.
״אתה זוכר שהמורה אמרה אתמול, על האימוץ וכול זה.״ אמרתי לו ויצאנו מכיתתנו, לכיוון הלוקרים.
״נו,״ הוא שאל בהתעניינות וסימן לי בעזרת ידו להמשיך,
״אז אמא שלי הרשתה.״ אמרתי בחיוך והראתי לו את הדף.
״אז את מאמצת אחד?״ הוא שאל ופתח את הלוקר שלו, שהיה צמוד לשלי.
״אחת.״ תיקנתי אותו ופתחתי את הלוקר שלי, מוציאה את הספרים לשיעור הבא.
״שתהיה יפה.״ הוא אמר וקרץ בחיוך, הכיתי אותו בעדינות בכתפו.
״תפסיק לפלרטט.״ ציוותי עליו בצחוק ושנינו התחלנו לחזור לכיתה.
״אם אדם לא היה מפלרטט עם חוה, לא היית חיה.״ הוא אמר ופתח את דלת הכיתה, מסמן ל להיכנס,
״מסכימה,״ אמרתי, ״אבל אתה לא אדם.״ אמרתי ורצתי למקומי, כשניה לפני שהמורה נכנסה לכיתה.

—

״כלבה!״ ליאור צרחה באוזני כשהיא נכנסה לקפיטריה, כמעט עשרים זוגות עיניים הסתובבו אליה. היא גיחכה והתיישבה לצידי.
״את כלבה, כלבה, כלבה.״ היא אמרה, ״זה מה שאת.״
״תודה.״ אמרתי בחיוך ולקחתי ביס מהכריך השומני שהיה בידי.
״איך אמא שלך מרשה?״ היא שאלה והסתכלה עלי בעיניים פעורות, ״אמא שלי לא מפסיקה לחפור על כמה שזה מסוכן, ושהתלמידים הבריטים הם גסי רוח ושכולם שם על סמים.״ היא אמרה וגלגלה את עיניה,
״אבל הם יהודים.״ אמרתי ולגמתי מבקבוק המים של נהוראי, ״הם מדברים עברית, הם התחנכו בבתי ספר יהודיים.״ אמרתי לה והיא הנהנה.
״אי אפשר לשכנע אותה.״ היא צעקה ביאוש, ״היא בונקר!״
״מה את צועקת?״ נהוראי שאל בעצבים, ״מעצבנת, החרשת אותי באוזן שמאל.״
״אתה מעצבן.״ היא אמרה והתעסקה בפאלפונה,
״את.״ הוא אמר לה בתגרה,
״תשתקו תינוקות.״ מלמלתי וקמתי, מפנה את מגש האוכל שלי וחוזרת לכיתה.

—

״אוראל.״ אביב צעק לי בסוף היום, כשיצאתי מהשער. הוא רץ אחריי והתנשם כשנעצר לידי.
״מה זה האימוץ הזה?״ הוא שאל והתחלנו להתקדם לכיוון ביתנו,
״אתה לא זוכר את המשלחת?״ שאלתי אותו, ״היה לך את זה שנה שעברה.״
״של הבריטים?״ הוא שאל ולגם מבקבוק המים שהבאתי לו. הנהנתי והוא הושיט לי את בקבוק המים בחזרה.
״בן או בת?״ הוא שאל כשנכנסו בשער הבית.
״בת.״ אמרתי וחיוך ממזרי התפשט על פניו.
״יפה?״ הוא שאל ונכנס בדלת, ואני מיד אחריו.
״שהיא תבוא, אתה תראה.״ אמרתי ועליתי לחדרי,
״מתי היא באה?״ הוא צעק מאחוריי,
״שבוע.״ עניתי לו וטרקתי את דלת חדרי, מורידה את נעליי ונופלת לשינה נטולת חלומות.