בסופו של דבר הכל מתחבר- פרקים 7+8+9(:

עשיתי שלוש פרקים כי העלתי את פרק 6 פעמיים, תהנו((:

הגעתי הביתה וסיפרתי לאמא שלי כל מה שקרה
"את מבינה אמא! איזה כלבה היא, איך עד עכשיו הייתי חברה שלה" אמרתי בכעס,כן אני מדברת עם אמא שלי על הכל, היא החברה הכי טובה שלי!
אמא:"כן אני מבינה , אבל עדן ? בגלל זה לריב מכות?"
אני:"כל כך כן! כאילו שאת היית נערה זה לא קרה לך"
אמא:"קרו לי דברים יותר נוראיים משלך.." פתאום טוהר נכנס הביתה לא רציתי לדבר איתו, הוא התיישב לידי בסלון וראה טלווזיה "טוב אני עולה לחדר אמא, תקראי לי מתי שהאוכל יהיה מוכן"
אמא:"שמנה" חייכה
אני:"את אוהבת אותי ככה" חייכתי אליה בחזרה
עליתי לחדר ונכנסתי לפייסבוק וראיתי על הקיר שלי כל מיני פרסומים כאלה:
"יצאת מלכה היום"
" כיסחת אותה אהובתי"
"יפה עשית היום" וכל השטויות למניהם, ואז קיבלתי הודעה מלירון שכנראה שכחתי למחוק אותה.
"אני שונאת אותך" כתבה
"אני יותר, תאמיני לי" כתבתי בחזרה
"אבל.. לפחות טוהר עמד לצידי" כתבה , ברגע הזה עלו לי כל הפיוזים לראש
"את יודעת מה? את והחבר שלך יכולים ללכת לעזעאזל, כי את כבר לא מזיזה לי, את ממש מגעילה אותי, אפילו יותר מדי, אני אפילו לא ירד לרמה כמו שלך את יודעת למה? כי אני לא כמוך, רודפת אחרי בנים, ומקללת או רבה עם כל אחד. ועוד משהו.. טוהר מנצל אותך, אז שיהיה לכם בהצלחה זוג שטנים." כתבתי לה וראיתי שזה שהיא לא ענתה זה אומר שהיא ממש כעסה, ואני נהנתי מזה.
שמעתי שטוהר עולה במדרגות ונצער ליד הדלת שלי ,הוא נכנס בלי שום התראה.
אני:"תעשה סיבוב פרסה כי אף אחד לא אמר לך להכנס."
טוהר:"מה יש לך? תרגעי ,רק באתי לקרוא לך לבוא לאכול."
אני:"אני יבוא ברגע שאתה תסיים לאכול."
טוהר:"איך שבא לך." הוא יצא מהדלת וטרקתי את הדלת .

מנקודת המבט של טוהר:
ידעתי פשוט ידעתי שזה מה שיגרום לה לקנאות, אבל לא יותר מדי ברמה של לשנוא אותי.
ירדתי למטה ואמה שלה "איפה היא ?" אמרתי לה:"היא לא רוצה לאכול עכשיו.." וידעתי בתוך תוכי שהתשובה האמיתית היא שהיא לא רוצה לראות אותי.
סיימתי לאכול ועליתי למעלה לחדר שלי ראיתי אותה יושבת על המיטה ושומעת שירים את השירים שהיא הכי אוהבת רוק, היא סגרה את את הדלת, ואני נכנסתי לחדר שלי והתחברתי לפייסבוק ורציתי להכנס אליה לקיר אבל לא מצאתי אותה בחברים, כנראה שהיא מחקה אותי מהפייסבוק, ואז קיבלתי הודעה מלירון :
לירון רחמים:
"נסיך שלי…"
טוהר וקנין:
"מאמי שלי.."
לירון רחמים:
"ראית איך כיסחתי את הזונה הזאת?"
טוהר וקנין:
"לירון חאלס זה לא יפה!!"
לירון רחמים:
"מה לא יפה? היא התחילה איתי, ולא ידעה לפרגן עלינו."
טוהר וקנין:
"אז בגלל זה לריב איתה מכות?"
לירון רחמים:
"אז בגלל זה לסיים מערכת יחסים?"
טוהר וקנין:
"כן, כי היא גרה איתי! ואני צריך לראות אותה ככה סובלת ונפגעת!"
לירון רחמים:
יופי עכשיו אני נפגעתי , ביי טוהר." סיימתי איתה את הצ'אט ויצאתי לחדר של עדן לבקש מימנה סליחה, דפקתי בדלת…
פרק 8:
דפקתי בדלת שלה ואז איתי פתח לי את הדלת ..
אני:"אה.. מה אתה עושה פה?"
איתי:"באתי לעודד אותה.." חייך
אני:"מה אתה אומר…"
איתי:"כן היא אמרה שהיא מאוכזבת מימך.."
אני:"כן אני יודע.."נאנחתי

מנקודת המבט של עדן:
-מה שקרה לפני שטוהר דפק בדלת-
התקשרתי לאיתי ואמרתי לו שיבוא אלי, אני צריכה לדבר איתו וגם צריכה עידוד. כשהוא הגיע קפצתי עליו בחיבוקים כי הרגשתי שהוא ושיר היחידים שנשארו לי עכשיו, טוהר מאכזב אותי ,שי לא רוצה אותי אז אין לנו על מה לדבר, לירון ואני רבנו , ורק איתי ושיר נשארו לי כחברים…
אני:"תודה תודה שבאת.." חייכתי אליו תוך כדי שאני מחבקת.
איתי:"בשבילך הכל…"חייך אלי
אני:"אתה לא מבין כמה שחשבתי שהיא חברה שלי,שהיא רוצה באמת לטובתי שכיף לה לראות אותי שמחה, אבל כנראה שלא.. היא רק רצתה לעשות לי רע ,טעיתי איתי.. טעיתי, וחברות אחרות תמיד הזהירו אותי לגביה אבל אני? המשכתי עם הראש בקיר, כדי לחכות שתפגע בי. כדי שנאבד את החברות." אמרתי ודמעות זלגו מעיניי לא בגלל לירון בגלל האמון שרחשתי מאנשים ואז הם יורקים לי בפנים.
איתי:"אל תדאגי ,את האמון שלי את קנית ממזמן ,ואני בחיים לא יעזוב אותך!"חייך וחיבק אותי חזק.
הוא התקרב אלי ואני התקרבתי אליו , ואז דפקו בדלת:"אל תפתח.."אמרתי.. אבל המשיכו לדפוק, איתי פתח את הדלת זה היה טוהר. מה הסיפור של הבן אדם הזה?!

בחזרה לנקודת המבט של טוהר:
איתי:"שב תדבר איתה ..זה יעזור לכם."חייך
אני:"כן אולי באמת.." חייכתי גם אני
איתי:"עדן אני הולך כי יש לי אימון כדורגל… אני יתקשר מאוחר יותר."
עדן:"טוב איתיוש" חייכה את החיוך היפה שלה.
איתי הלך , ואני נשארתי לעמוד ליד הדלת מסתכל עליה והיא עלי.
עדן:"נו מה אתה רוצה?"
אני:"לבקש סליחה."
עדן:"על.."
אני:"על זה שהייתי מטומטם מספיק כדי לאבד אותך, על זה שהייתי מספיק אידיוט על זה שוויתרתי עליך ולא נלחמתי כדי לקבל את הלב שלך,כדי להיות חבר של לירון, כדי לא לעמוד לצידך שרבת איתה!על זה שממזמן לא אמרתי לך את השלושה מילים האלה, שלושה מילים שיכולות לבנות לנו את כל העולם! עדן… אני אוהב אותך!!!"
מנקודת המבט של עדן:
וואו הייתי בשוק שהוא אמר את זה, לא ידעתי באמת איך הוא מרגיש.. עכשיו שהוא אמר את זה זה מרגיש לי אמיתי . כאילו שהוא התכוון לזה..
אני:"גם אני…"חייכתי
טוהר:,את גם מה?"
אני:"אוהבת אותך…"אמרתי והרגשתי הקלה גדולה מימני.
טוהר:"איזה כיף לשמוע!!!" חייך וחיבק אותי, לאט לאט הוא התקרב אלי ונישק אותי, הרגשתי שכל השנים שהייתי מאוהבת בו התאחדו לי בנשיקה אחת. הרגשתי קצת לא נעים בגלל איתי כי הוא סתם פיתח לגבי רעיונות וחלומות.. אבל מצד שני אני מאושרת!(:
=בבוקר=
קמתי בבוקר עם תחושה מדהימה ,ואני יודעת שגם טוהר, התלבשתי מהר מה שלא המון זמן עשיתי, ויצאתי עם טוהר לבית ספר בדרך ראינו את שיר
אני:"בוקר מצוין(:" חייכתי לשיר
שיר:"בוקר מדהים" חיבקה אותי אז את טוהר. אני וטוהר החלטנו שנשמור עלינו בסוד ביינתים.
הגענו לבית ספר ופתאום לירון רצה אלינו ואז חזרה אחורה כי נזכרה שהיא לא מדברת איתנו, פ'ח טיפשה.נכנסנו לכיתה ראינו את שי ואיתי,שיר באה לתת חיבוק לשי כי היא לא מדברת עם איתי..
אני אמרתי שלום לאיתי ולשי רק חייכתי חיוך קטן…
אני:"בוקר טוב"חייכתי אליהם – אל איתי ושי
איתי:"בוקר טוב ליפה בנשים!" , טוהר שמע את זה ועוד שניה התעצבן עליו..
בהפסקה אני וטוהר דיברנו והחלטנו שנספר להם שאנחנו ביחד,כדי לא לגרום לאחרים לפתח תקוות עלי…
אני:"טוב…יש לי ולטוהר משהו לספר לכם…" ראיתי כבר את האכזבה על פניו של איתי.
"אני וטוהר .. ביחד!!!" חייכתי אליהם , שיר חיבקה אותנו וגם שי .. איתי הלך בלי לומר מילה , רצתי אליו בלי שאף אחד ישים לב.
אני:"איתייי..איתיי.."צעקתי לעברו
איתי:"אני לא רוצה לדבר איתך בכלל!"צעק בחזרה, עוד פעם אותו סיפור!
אני:"באמת שלא התכוונתי שזה יצא ככה..אוקיי?!"
איתי:"אבל זה יצא ככה!!"
אני:"מה אתה רוצה?! שאני יהיה חברה שלך בידיוק אחרי שנפרדתה מחברה הכי טובה שלי?!!?"
איתי:"סתם שתדעי שהכל בסדר איתי ועם שיר והחלטנו שאנחנו מדברים למרות כל מה שהיה.."
אני:"איתי תקשיב,אתה הידיד הכי הכי טוב שלי,ואני בחיים לא ירצה לפגוע בך..לא התכוונתי באמת שזה יצא ככה אבל אני באמת אוהבת אותך,אבל הרגש והאהבה שלי כלפי טוהר יותר חזקה…"
איתי:"בסדר…שיהיה לכם המון בהצלחה ביחד..תדעי שתמיד אני כאן בשבילך" חייך וחיבק אותי
חזרנו לחבר'ה וסתם ישבנו ודיברנו.

מנקודת המבט של שי:
אני:"אני כבר לא יודע מה אני מרגיש,אני אוהב את עדן, אבל מצד שני אני אוהב את שיר!"
איתי:"עדן לא תיתן לך עוד הזדמנות, לך על שיר.."חייך אלי
אני:"וואלה צודק אחי.." התקרבתי לשיר וקראתי לה לבוא החוצה היא יצאה החוצה
אני:"אני צריך להגיד לך משהו…"
שיר:"גם אני צריכה להגיד לך משהו.." חייכה
אני :" אז נגיד ביחד?" חייכתי
שיר:"שלוש ארבע ו.."
"אני אוהב/ת אותך!" אמרנו ביחד… הייתי מאושר.
אני:"אני תמיד אהבתי אותך!" חייכתי והתקרבתי אליה..ואז התנשקנו, זה היה מדהים
שיר:"אני אוהבת אותך !!"

פרק 9:
בחזרה לנקודת במבט של עדן:
=כעבור 3 חודשים=
עוד שבועיים בערך מסיימים בית ספר, באמת שהגיע הזמן… טוהר וליאור אחותו חזרו לבית שלהם כי לימאי ודניאל חזרו לארץ, ואולי הם יטוסו שוב. שיר ושי ביחד מאושרים מתמיד,איתי? הרווק המבוקש שלא רוצה להשתחרר מימני,אבל הוא שומר את זה כדי לא לפגוע בי…
בבוקר שקמתי שטפתי פנים, שמתי ג'ינס וחולצה לבנה של בית ספר אכלתי שתיתי ויצאתי לבית ספר, טוהר חיכה לי מחוץ לבית אז הלכנו ביחד.
טוהר:"בוקר טוב חיים שלי" חייך ונתן לי נשיקה.
אני:"בוקר מדהים אהובי." חייכתי
טוהר:"שומעת…ההורים שלי טסים שוב לארצות הברית"
אני:"אז אתה וליאור תגורו אצלנו?" שאלתי
טוהר:"לא.." נאנח
אני:"מה? אז איפה?" נלחצתי
טוהר:"אנחנו טסים איתם." פניו נהיו עצובות
אני:"מה?אתה לא רציני!"
טוהר:"הלוואי…"
אני:"מה? מה אני יעשה בלעדיך!! ובכלל לכמה זמן זה?!"
טוהר:"עד לתחילת שנה הבאה…" נהיה אדום יותר ויותר.
אני:"מה אתה אומר..אז, מה יהיה איתנו?"
טוהר:"כדי שנסגור את הסיפור עד שאני יחזור, לא ככה?"
אני:"ככה.." נאנחתי..אני לא מאמינה, עד שמה שרציתי התגשם,גם זה נהרס!
טוהר:"תאמיני לי עדן אני לא רוצה לגמור את זה.. אבל אני לא רוצה שתפגעי אחר כך."
אני:"להפגע ממה? מזה שאתה נוסע? אני לא נפגעת, זה אחריותך שתחזור אני כבר לא יהיה שלך."
טוהר:"כן אני יודע."
אני:"זה מרגיש כאילו רצית שנפרד." הרגשתי קצת מוזר
טוהר:"ממש אבל ממש לא."
הגענו לבית ספר בתחושה קצת מוזרה, כאילו עכשיו אני וטוהר נתרחק.קפצתי על איתי, והוא לא הבין כל כך מה יש לי עד שסיפרתי לו, ראיתי את האושר על הפנים שלו, סיפרתי גם לשיר ושי והם לא שמחו במיוחד כי הם יודעים כמה אני וטוהר אהבנו אחד את השני.לאיתי זה היה ככה טוב כי הוא יודע שהוא יכול להתחיל לכבוש אותי למרות שאני לא רוצה לצאת יותר מדי זריזה בקטע הזה..
בשיעור טוהר יצא לשירותים, וגם אני יצאתי, ראיתי שהוא לא נכנס לשירותים והוא ממשיך לחצר ,אז ירדתי אחריו ואני לא האמנתי למה שראיתי ואז הבנתי הכל הכל הכל… ראיתי אותו עם לירון, מתנשק איתה כל כך כאב לי וצבט לי בלב שדמעות החלו לזלוג מימני
אני:"טס לחו"ל אה.." רצתי משם הכי מהר שיכולתי והוא רץ אחרי..
חזרתי לכתה ניגבתי את הדמעות ובשיעורה לא היה לי כוח לכלום ישבתי בכסא שלי עם אוזניות ושמעתי שירים עצובים. אני לא מאמינה שהוא עשה את זה. טוהר כל השיעור שלח לי הודעות בוואצאפ ואני התעלמתי…בהפסקה הוא בא לדבר איתי ואני עשיתי את עצמי לא שומעת וחיבקתי את שי..ראיתי שהוא הלך ואז צעקתי לו:"תלך תלך לפרחה שלך.. שתבוא איתך גם לחו"ל" הוא עשה כזה פרצוף עצוב והמשיך בשלו.
שיר:"מה טס לחו"ל?"
אני:"מה הוא לא סיפר לכם?שהוא טס לחו"ל?" אמרתי בציניות.
איתי:"לאן הוא טס?"
אני:"למיאמי.."
שי:"למה?"
אני"סבתא שלו חולה.."
בסיום היום חזרתי הביתה וסיפרתי לאמא שלי כל מה שקרה :"לא נורא עדנוש,כנראה הוא לא האחד בשבילך.. יש טובים יותר מימנו ,ויש גרועים יותר מימנו, אבל יש דבר אחד שלא יעלם לו, זה שהוא איבד אותך!"המילים של אמא נכנסו לי ללב,והחלטתי שאני עם טוהר גמרתי, פתאום כל הרגשות שהיו לי לטוהר נעלמו בבת אחת,ואז הייתה לנו דפיקה על הדלת של הבית פתחתי וזה היה…