בסופו של דבר הכל מתחבר-פרק6(: תגיבו

סיימתי את השיחה והגעתי לפארק שם ראיתי את איתי יושב, לא הבנתי למה הוא קרא לי ,הוא לא צריך עידוד…
—————
אני:"איתי?" חייכתי אליו ונתתי לו חיבוק.
איתי:"איזה כיף שבאת.." חייך
אני:"אז..מה רצית?"
איתי:"רציתי להגיד לך שאני מתחיל להרגיש אליך משהו, ובלי שום קשר למה שקרה עם שיר.."
אני:"מה?!"
איתי:"כן עדן! אני תמיד אהבתי ותמיד יאהב אותך! " צעק וחייך
אני:"אב..אבל.. מה עם שי ושיר?"
איתי:"אני דאגתי לזה כבר! אל תדאגי עוד מחר נהיה ביחד."חייך
לא רציתי לשמוע אותו יותר אז רצתי משם… ואז הוא שלח לי הודעה:"מחר את תהי שלי ואני שלך, אני יודע שזה מה שאת רוצה!(-:" שלחתי לו בחזרה:"קודם נראה איך יסתיים היום ואז נדבר על מחר!(-:"
אחרי שסיימתי בפארק הלכתי לבית של שי.. אמו פתחה לי את הדלת ואמרה לי שהוא בחדר שלו…
עליתי לחדר שלו דפקתי על הדלת והוא פתח לי נישק אותי ואז ישבנו במיטה שלו…
שי:"תקשיבי אני…"
אני:"אני שומעת…" חייכתי.
שי:"אני … אני רוצה.. לגמור את זה."
אני:"למה?"הדמעות זלגו מעצמם.
שי:"כי..אני רואה איך איתי וטוהר אוהבים אותך, ואני לא מוכן להלחם עליך ובסוף להפסיד בקרב."
אני:"יש לי דבר אחד להגיד לך…אתה פ-ח-ד-ן" צעקתי עליו
הוא תפס לי את היד ושיחררתי אותה ורצתי מהבית הזה הכי מהר שאני יכולה… הגעתי הביתה בסערה כולי בוכה, טוהר ראה אותי וישר רצתי לחדר שלי נעלתי את הדלת ושמתי שירים על הגובה הכי חזק! טוהר דפק בדלת ודפק שוב ושוב, בסוף פתחתי לו אותה
טוהר:"מה קרה?!"
אני:"ה..הו..הוא.. נפרד מימני…"בכיתי, הוא התקרב אלי ובלי שום הסבר מיוחד חיבק אותי ,חיבוק חזק שבאמת הייתי צריכה עכשיו…
טוהר:"הוא מטומטם עדן..מטומטם! את צריכה מישהו יותר טוב מימנו!"
אני:"כמו מי?" ניגבתי את הדמעות..
טוהר:"כמו… כמו.. איתי! " ציפיתי שהוא יגיד כמוהו אבל זה לא יצא..
אני:"הוא באמת דיבר איתי על זה.. אבל אני לא רוצה חבר עכשיו, מספיק נתתי לגברים סליחה תינוקות לפגוע בי, עכשיו אני צריכה להיות לבד.."
טוהר:"שתדעי שאני תמיד פה שבשבילך יותר נכון… חדר לידך , אז כל מה שתרצי אני פה.."חייך ויצא מהדלת ,המשכתי עוד קצת לבכות כדי לפרוק כעסים ..
=למחרת=
יצאתי לבית ספר בלי טוהר כי רציתי ללכת לבד והוא הבין את זה, שי שלח לי 10 הודעות מאתמול שאפילו לא טרחתי לקרוא אותם, רק מחקתי אותם. כשהגעתי לבית ספר ראיתי את שיר יושבת בכתה ניגשתי אליה…
אני:"בוקר טוב" חייכתי ונתתי לה חיבוק
שיר:"בוקר לא משהו במיוחד"
"גם בשבילי, את לא לבד" אמרתי והרגשתי שאני רוצה לבכות.
שיר:"למה מה קרה לך?" קפצה ממקומה.
אני:"אני ושי נפרדנו,ועכשיו איתי מציק לי! ואני לא רוצה אותו פשוט לא!"
שיר:"מה את אומרת, טוב כאלה הם בנים.."
אני:"כן מגעילים וצבועים."

מנקודת המבט של שי:
קמתי בבוקר ישר לפאלפון לראות עם היא קראה את ההודעות ששלחתי לה, והיא לא קראה אף אחת מהן, אולי עשיתי טעות, הייתי פזיז? אבל אני עדיין אוהב אותה ומרגיש שהיא הייתה משלימה לי את הלב.
יצאתי לבית ספר וכשהגעתי לכתה ראיתי אותה ואת שיר יושבות ומדברות,רציתי כל כך להגיד להן שלום או לתת להן חיבוק אבל אז נזכרתי שהן יכולות להעיף אותי בשניה.. יצאתי מהכתה וראיתי את איתי התחלתי לדבר איתו על מה שקרה לי אתמול והייתה לי קצת תחושה מוזרה לגביו כאילו הוא כבר ידע את כל זה..ואז ראינו את טוהר ואת לירון ליד השער מתנשקים.. והייתי די מופתע כי חשבתי שהוא אוהב את עדן, הרי בגלל זה נפרדתי מימנה .

מנקודת המבט של טוהר:
אני:"כדי להשיג את עדן, צריך לעשות משהו , אני לא מנצל את לירון אבל אני מרגיש אליה איזה משהו, אבל לעדן יותר… וחשבתי שעם אני יצא עם החברה הכי טובה שלה זה יתן לה חומר למחשבה , כנראה שטעיתי, היא עכשיו בכלל לא רוצה לדבר איתי, זה יותר גרוע. אבל עם לירון היא מדברת , אחרי היא זאת שרצתה שאני יצא עם לירון, אז עכשיו היא כועסת עלי? טוב שמעו אני לא מבין בנות." צחקתי
איתי:"אין מה להבין בנות , הם פשוט חושבות את עצמם!"

מנקודת המבט של שיר:
אני:"בנים הם מגעילים ,אגואיסטים !!"

מנקודת המבט של שי:
אני:"כל כך קשה להבין אותן גם עם אני יקרא מיליון ספרים אני בחיים לא יבין בנות!"

מנקודת המבט של עדן:
אני:"כן הם ממש כאלה, חושבים על דברים שבחיים בנות לא יתנו להם!"

מנקודת המבט של איתי:
אני:"מה שלא תעשה אחי בחיים לא תצליח להבין בנות."
מנקודת המבט של עדן:
ואז לירון נכנסה לכתה מאושרת מתמיד ובאה לנו עם "חדשות טובות" כשאני ושיר מדוכאות!
לירון:"אז ככה… אני וטוהר.. ביחד!" חייכה מאושר
אני ושיר היינו די בשוק כי שתינו ידענו שהוא אוהב אותי ובחיים לא יסתכל על לירון, גם עם היא יפה.
אני:"וואי, לירי מזל טוב אהובתי" חייכתי חיוך מזויף מאוד.
שיר:"מזל טוב לך, לפחות את מאושרת מבין שלושתנו." נאנחה
לירון:"למה מה קרה לכן?" התיישבה על הכסא שהיה מונח לידה
אני:"אני ושי נפרדנו, ושיר ואיתי נפרדו.." נאנחתי גם אני.
לירון:"טוב פעם ראשונה שמישהו רוצה אותי ולא אותכן.. תשמחו בשבילי קצת לא יזיק."
בקטע הזה קצת התעצבנתי עליה.
אני:"לירון את שאלת מה קרה זה לא שאני שאלתי ועניתי לעצמי ! וחוץ מזה פירגנתי לך אז סתמי!" צעקתי, ופתאום כל הכתה והבנים (איתי,שי וטוהר) הסתכלו עלינו מוזר.
לירון:"קודם תרגעי חמודה , זה שטוהר לא רוצה אותך ופתאום הוא רוצה אותי ,זה אומר שמשהו מפגר אצלך …" חייכה חיוך כזה של "הנה החזרתי לך"
אני:"כדי לך לסתום את הפה שלך לפני שאני יפתח את שלי וזה יגמר רע !" צעקתי עליה
שיר:"תרגעו קצת .."
לירון:"לא אני לא ירגע , היא צריכה לפרגן שחברה שלה מצאה אהבה סוף סוף בלי העזרה שלה!"
אני:"קודם כל , עם אני לא הייתי מדברת עם טוהר הוא בחיים לא היה מסתכל על מכוערת כמוך!"
לירון:"אני אולי מכוערת אבל לפחות אני לא משחקת בבנים כל שני וחמישי" צעקה גם היא
אני:"אני לא מחליפה אותם, זה ככה נראה מהצד של מישהי שמקנאה שבנים אוהבים אותי."
לירון:"כולם אוהבים אותך בגלל שאת ז**ה אוקי?"
ברגע הזה לא יכולתי יותר והתנפלתי עליה במכות וקללות זרמו שם, חצי מהילדים עמדו והסתכלו, וחצי מהם ניסו להפריד.
אני:"יכלבה אחת אני חשבתי שאת חברה!" צעקתי ברגע ששיר ,איתי ושי תפסו אותי
לירון:"הייתי עד עכשיו!" צעקה וטוהר עמד לידה, כל כך רציתי להרוג את טוהר שהוא לא היה לצידי ברגע הזה, גם עם היא חברה שלו , אני מכירה אותו יותר זמן!
כל כך כעסתי על לירון ועל איך שהיא התנהגה אלי, אבל ברגע הזה… ידעתי מי החברים שלי ,על מי אני יכולה לסמוך…