בסך הכל אנחנו בני אדם- פרק 5-

פרק 5-
מנקודת המבט של דילן-
״אתה מודע לזה שכמעט שברת קייס נכון?״ שמעתי קול עצבני של בחורה והתעוררתי.
״בוקר טוב האן״ מלמלתי וזרקתי עליה כרית.
״לא יודע מה עבר עליי. זה כל כך השפי..״
״רגע לפני שהוא שתה מים עם הסם הוא קיבל שיחה והלך. אתה מבין שאתה דפוק?״ היא המשיכה לצעוק על ת׳ור. התרוממתי וצפיתי באקשן.
״מה קרה?״ צ׳אד יצא מהמקלחת.
״כלום, תחזרו לישון. את, תירגעי, לא הרסנו שום דבר, זה לא אמור לקרות בן רגע..״
״אבל זה יכל לקרות״ היא קטעה אותו. מת על איך שהיא מתחצפת אליו.
״יום טוב״ היא הוסיפה ויצאה מהחדר.
״כשהיא עצבנית היא סקסית אפילו יותר..״
״סתום תפה שלך מציק״ ת׳ור אמר.
״זיינת תשכל דילן״ צ׳אד מלמל וטרק את הדלת של המקלחת. איי איי איי איזה בוקר!

חזרנו אחרי שבועיים למיאמי. המבצע היה של אליסון והאנה, הן עשו עבודה פצצה, והמשטרה הצרפתית כולאת ברגעים אלה את העוזר של ז׳אן, והם בחיפושים אחרי ז׳אן עצמו, שברח.
״יש לכם יומיים חופש, נצלו אותם״ צ׳אד ציטט את המפקד אחרי שדיבר איתו בפלאפון, כשהוא שיבח אותנו.
״מנצל, לילה טוב״ מלמלתי ועליתי לחדר שלי.

מנקודת המבט של צ׳אד-
דפקתי בדלת חדרה של האנה, נושם נשימה ארוכה. יש לי משהו אליה, זה מחרפן אותי.
״היי״ היא אמרה לי בחיוך. איזה חיוך..
״היי״ אמרתי.
״צ׳אד״ היא העירה אותי מבהייה.
״אה?״
״רצית משהו?״ היא גיחכה.
״אה, כן, להגיד לך שעשית אחלה עבודה בצרפת״ אמרתי. היא חייכה.
״תודה״ היא אמרה. אוקיי, מה הלאה טמבל?
״טוב..״
״בא לך לצאת לאנשהו?״ היא אמרה ועצרה אותי מללכת.
״היום בערב, למועדון, כולנו. זה יכול להיות משחרר בטירוף״ היא אמרה.
״בכיף״ אמרתי.
״אחלה, אני אדבר עם אלי ואתה עם דילן, ונראה אם ת׳ור מספיק יורד אל העם בשביל לבוא גם״ היא אמרה בחיוך. חייכתי.
״אוקיי״ אמרתי.
״ביי״ היא צחקה וסגרה את הדלת. נשפתי נשיפת הקלה והתקדמתי לחדר של דילן.

מנקודת המבט של האנה-
דפקתי בדלת חדרו של ת׳ור, בערך ברבע לתשע בערב.
״ת׳ור״ קראתי ודפקתי שוב.
״אתה מוכן לפתוח את הדלת המחורבנת?״ שאלתי בעצבנות.
״כנסי״ שמעתי אותו אומר. פתחתי את הדלת, ולא ראיתי אותו. הרגשתי משב רוח מאחד הצדדים, ואז ראיתי אותו, במרפסת. למה לעזאזל הוא היחיד שיש לו מרפסת? הוא ישב על המעקה, והשקיף על מיאמי.
״זה כזה לא פייר״ מלמלתי וגיחכתי.
״תפסיקי לחפש מה שיש לאנשים אחריםולך אין, זאת לא תכונה טובה״ הוא מלמל. הסתכלתי עליו. תתעלמי, ותהיי נחמדה, שיבין שאין פה משחקי אגו, הוא היחיד שייצא פה לא טוב.
״אנחנו יוצאים למועדון..״
״לא תודה, תהנו״ הוא קטע אותי. הסתכלתי עליו שוב.
״מי אמר שאני מזמינה אותך?״ שאלתי בהתגרות. הוא התעלם, ולא ניתק את מבטו מהנוף. נאנחתי והתיישבתי על המעקה, לצידו.
״סליחה שהייתי קצת עצבנית בצרפת, אני יודעת שאתה לא רגיל שאנשים עצבניים עליך..״
״ההתחלה שלך נשמעה כמו התנצלות. אהבתי את ההתחלה״ הוא קטע אותי.
״נעלבת מתוקי?״ שאלתי בציניות.
״ילדה, אני קלטתי אותך מהיום הראשון. את חייבת להיות צודקת, את עקשנית, לא מסוגלת לשמוע דע..״
״ואתה מתהפך ברגע שאתה שומע את השם ׳ג׳נה׳״ עצרתי אותו בשקט. הוא הסתכל עליי. פעם ראשונה שהוא באמת נראה פגוע.
״בגלל השם השתגעת באותו הלילה נכון?״ שאלתי בשקט.
״מי זאת?״ שאלתי. הפלאפון שלי רטט. הודעה מאליסון. ׳כמה זמן?׳
׳אני אאחר, תצאו בלעדיי׳ רשמתי לה.
״תלכי״ הוא אמר.
״אני מעדיפה שתדבר״ אמרתי והסתכלתי עליו.
״זה לא יקרה״
״מי זאת..״
״תפסיקי להיכנס לעניינים שלא קשורים אלייך ג׳ן״ הוא אמר בכעס.
״אני האנה!״ הזכרתי לו ונעמדתי.
״אם תרצה לדבר, אני קומה מתחתיך״ אמרתי ונכנסתי לתוך הבית.