בפעם האחרונה – פרק 1

אני אוהבת ללכת לבית הספר לצלילי המוסיקה שיש אצלי באייפוד . בכללי יש לי גם אייפון אבל זה לא ממש נושא לדיבור . הפעם הקשבתי ל – scream & shout של בריטני ו – will.i.am . המוסיקה מרגיעה אותי ומעלה לי את המצב רוח . וזאת השגרה הבוקרית שלי – נחמד נכון ? רק שברגע שאני מגיעה לבית הספר הכל נעשה אפור ושחור . איך לא בעצם ? אמנדה אוהבת לשגע אותי, להרוס לי את חיים, לצחוק עליי, להשפיל אותי ובואו לא נמשיך את הרשימה כי היא תמשך עד מחר . בקיצור – אני שונאת אותה . היא מגעילה בעלת בית גדול . אז לא כולם מכוערים כמוהה נו אז מה ?! וכשאני אומרת מכוערים אני אומרת את זה בציניות – כי אחריי הכל אמנדה מושלמת ולא חסר לה דבר אחד, לכן כשהיא חוגגת יום הולדת מביאים לה כסף, כי לא חסר לה כלום . ומה איתי ? אני סתם איזה נערה מגוכחת שנתנו לה את השם סברינה . ושוב – אם אמנדה לא הייתה קיימת אני חושבת שאני הייתי תופסת את מקומה, אני דווקא לא רעה בלשלוט על אנשים – רוב הפעמים אני מרגישה שאני שולטת לאמא שלי על המחשבות, כמו לדוגמה אתמול, היא רצתה להזמינה ממסעדה סינית ואני אמרתי בתוכי – רק לא מסעדה סינית, בכיף איזה משהו אחר רק לא מסעדה סינית וחזרתי על זה אלף פעם ואז פתאום היא אמרה " יודעים מה ? נסע למקדונלס יאלה כולם על הרגלים " . והכולם הזה זה בסך הכל אני ואבא . כן אנחנו לא משפחה גדולה אבל מסתפקים, אבל כמובן שיש לנו את המורחבת אבל זה כבר יהיה שיעור היסטוריה ובלבולי שכל . נכנסתי לכיתה והורדתי מאוזניי את האוזניות של האייפוד ומהרתי להכניס את הכל לתא הקטן בתיק . אמנדה ושתיי חברותיה – דיאנה ואבי . "נו, נו סברינה . לא נמאס לבוא לבית הספר בכל יום ולראות אותי ולהבין כמה נכשלת בחייך ?" אמרה אמנדה תוך כדי שהיא מצחקקת, רציתי באותו רגע להחטיף לה איזה אגרוף . "ובחייך אמנדה לא נמאס לך להציק לסברינה ?" הקול נשמע מפתח הכיתה, ושם עמדה חברתי הטובה, לוסי . "לא חבל להצטרף לחברתך הטובה ?" נחרה בבוז אבי והשתיים האחרות צחקקו ויצאו מהכתה תוך כדי שהם עוקפות את לוסי בכניסה ועושות לה פרצופים, וכהרגשתי שהן היו לא בסביבה מלמלתי "ושוב תודה לך לוסי" היא הנהנה וחייכה אליי . היום עבר כרגיל – קפיטריה, שתיי הפסקות, לימודים כמובן והבייתה . לוסי קוראת לי מדי פעם "נערת הצרות" כי כל מה שנדבק אליי הוא צרה, שם נחמד נכון ?

——————-