בשמלה אדומה-סיפור על טיילור סוויפט. פרק 4

טיילור פקחה את עיניה וראתה את קרני השמש החלשות מנצנצות ומאירות את החדר שלה. פוסטרים ותמונות שלה כיסו קיר אחד, ומלבד המיטה שלה היו בחדר רמקולים ענקיים ואת הטלפון שלה.
לפעמים היא תוהה מה היה קורה אם היא לא הייתה מפורסמת. בוודאי הייתה שוקעת בדיכאון של עצמה על הימים ההם, של ה..
טוב, כדאי לא לחשוב על זה עכשיו.
היא לבשה חלוק וגררה את עצמה לסלון שלה, שהיה מרוהט בקפידה. טיילור התיישבה על אחת הספות והדליקה את הטלוויזיה.
״הסרט ׳יום האהבה׳ יושק בקרוב מאוד, כצפוי. בסרט משחקים כמה מוכשרים וביניהם טיילור סוויפט, זמרת הנערים המצליחה. יצאנו לבדוק בשטח מה חושבים על ליהוקה לתפקיד שכזה-״
היא כיבתה את הטלוויזיה. דמעות עלו בעיניה והיא מיהרה למחות אותן בשרוול החלוק, אבל היא לא הצליחה להשתלט על זה ועד מהרה היא מצאה עצמה מתייפחת על הספה.
צלצול הטלפון בקושי נשמע, אבל היא קמה מהר מספיק בשביל לענות.
״הלו?״
״סוויפט,״ היא זיהתה את קולו של לאוטנר. ״ראית את הקטע עלייך בטלוויזיה?״
״לא,״ אמרה טיילור ומשכה באפה.
״אז הם אומרים ש.. טוב, את לא מתאימה לשחק,״ אמר לאוטנר.
אף שהיא ידעה שכך יהיה, בקרבה התעוררה מדקרת כאב בלתי צפויה.
״למה אמרת לי את זה?״ היא השיבה בכעס.
״רק רציתי לדעת אם את צריכה תמיכה,״ ענה.
עורה של טיילור הצטמרר ולבה דפק. ״אתה-אתה יכול.״
״אני בא..״ הוא אומר. ״נתראה.״
היא ניתקה את הטלפון והחזיקה בדפנות השולחן כאילו הן חבלי הצלה. היום יום החופש שלהם מהצילומים, ולאוטנר בא לכאן. הצילו.
היא הכינה לעצמה קפה במהירות, ולא שמה לב שהיא שפכה לתוך הכוס מלח במקום סוכר. בהיסח-הדעת היא הניחה בננות במקפיא ושפכה לתוך בקבוק החלב מיץ תפוזים. היא התיישבה ליד השולחן ולגמה מהקפה שלה. וירקה אותו כמעט מייד. ״מלוח!״ היא קראה, ושתתה מבקבוק החלב. ״איייייככס!״ היא אומרת ורצה למצוא משהו טעים לאכול. כל פעם שהכניסה לפיה משהו, הגועל גבר פי שלושה.
בעוד היא לוגמת כוס מים עם כמה קוביות קרח ומרגיעה את עצמה, נשמע מאחוריה קול.
״אל תכיני לי קפה, אף פעם.״
היא הסתובבה במהירות וכוס המים נפלה על הרצפה ונשברה. לאוטנר עמד בדלת, חיוך קטן על פרצופו. ״מה אתה מחייך?״ היא התקצפה עליו.
״פשוט מצחיק לראות כמה את לחוצה..״ הוא אומר.
״תסתום,״ אמרה טיילור. ״תביא לי מטלית מהכיור, אני אנקה כאן.״
לאוטנר ניגש לכיור המבהיק ולקח מטלית צהובה, קצת עם בועות סבון פה ושם. הוא התכופף לנקות. ״אני אעשה את זה.״
״לא!״ אומרת טיילור והתכופפה גם. ידה נגעה בידו, והוא הרים את מבטו והסתכל עליה בעיניים החומות שלו.
הוא אוסף את השברים בעוד היא ממשיכה להסתכל עליו. ואז היא מתעשתת. ״אלוהים, חסרת טאקט,״ היא חושבת. ״את נותנת לו לנקות בזמן שאת בוהה בו?
״ובכלל, למה את בוהה בו?״
לאוטנר לוקח את חתיכות הזכוכית ומשליך אותן לפח. הוא מסתובב אליה. עוד כמה רגעים של שתיקה.
״אז.. אממ.. למה רצית לבוא?״
״לעודד אותך.״
״או, תודה.״ היא אומרת במבוכה.
״הבאתי לך.. משהו קטן,״ הוא אומר ומוציא חפיסה קטנה בצורת לב שמעלה סומק בפניה של טיילור.
היא פותחת את הקופסה ובפנים מוצאת את הפרלינים הממולאים בקרם לבן, מה שהיא הכי אוהבת לאכול בהפסקות שלהם בין הצילומים.
היא מוצאת בפנים עוד משהו. פתק. היה כתוב בו,
״תישארי חזקה.״
הדמעות מציפות את עיניה שוב, והיא מניחה את הקופסה על השולחן.
״אני מבין שאת אוהבת את זה,״ אמר לאוטנר.
״זה.. מקסים,״ אומרת טיילור בין היפחות, והיא ניגשת לחבק אותו. הוא שם את ראשו בין שערותיה הבלונדיניות ולוחש באוזנה, ״יהיה בסדר.״