בתוך משולש 13

זמן מה עבר מאז,הגילוי המחריד הזה..
דניאל עבר את הטיפול הראשון שלו.ישבתי איתו מחזיקה לו את היד.מעודדת אותו.
בחדר ישבו עוד אנשים חולים..המון מבינהם,נשים.ישבה שם,בחורה,צנומה..חיוורת..עם כיסוי ראש.
כנראה שכל השיער שלה כבר נשר.
"זה טוב שאת מעודדת אותו,"היא אמרה לי.."רק בזכותך הוא עשוי להחלים."
היא נראתה לי כמו מלאך.עדינה כל כך,חייכנית.חזקה.למרות הטיפולים,והמחלה,היא מחזיקה מעמד.
"מה שמך."שאלתי אותה.
"עדינה."ענתה לי.בחורה כבת 40..היא הייתה דיי נינוחה.
",כמה זמן את כאן?"שאלתי אותה..
"שנה וקצת.."ענתה..דניאל ואני שוחחנו איתה רבות.
הוא קצת היה בהלם עדיין,מיכך,שהוא עובר טיפול כימותרפי.
עברו כמה שעות לאחר הטיפול.דניאל החל לחוש רע.
"יש לי סחרחורת איומה."הוא אמר,"כואב לי הראש."
"אתה צריך לשכב..לנוח.עברת טיפול,לא קל."אמרתי מגישה לו כוס מיים קרים.
"הלב שלי דופק."הוא אמר,"אני מרגיש רע."
מדדתי לו את הדופק,שהיה מהיר מאוד.זיעה קרה נטפה על מיצחו..
"יש לך חום."אמרתי..כשהוא,ניגש לשירותים..ומקיא.
בלילה,שכבנו זה לצד זו במיטה..אוחזים ידיים.
"אני בר מזל שיש לי אותך,לין."אמר,"אבל,תגידי..את עדיין רוצה להתחתן איתי?עכשיו,כשאני חולה סרטן?"
"ברור,"עניתי.."אני אוהבת אותך.ואנחנו ננצח את זה.ביחד."
עינייו נעצמו כעבור מספר דקות.הוא היה,מותש.
מאוחר יותר,חשתי את מגע ידו על פניי.הוא ליטף אותי באהבה.ושוב קם מהמיטה.
הוא סגר בפניי את הדלת,של חדר האמבטיה..כשהוא שוטף את פניו במיים קרים..
"דניאל!"קראתי.."הכל בסדר?פתח לי את הדלת!"
"אני בסדר!"חיזרי לישון.."הרגיע אותי..כשראיתי אותו יוצא..מישם..כשהחולצה שלו,מוכתמת בדם.
"יורד לך דם!"קראתי..כשהוא מצמיד נייר סופג לאף שלו.