בתוך משולש 14

זמן עבר מאז הטיפול הראשון..
מצבו של דניאל,החל להתדרדר..במשך כל היום ישבתי בדירה של אופיר,באתי אליו,לתמיכה נפשית..כשאני חושבת על דניאל..כשהעירוי הזה מחובר לו לוריד,מטפטף רעל,לתוך הדם שלו.הגוף שלו נותר ללא הגנות.נלחם כשכבר,קשה לו לנשום.
"מה שלום הבחור שלך?"שאל אופיר..כשאני בוהה באויר,חושבת על דניאל..ששחרר אותי מעט.הוא ראה שקשה לי עם זה.
"אל תשאל ..,"נאנחתי..
"את נראת ,מותשת.."אמר מתיישב לידי עם כוס קפה,לעידוד,"רבתם?"
"מה פיתאום?"עניתי,בדמעות.."הוא חולה.הוא חולה מאוד."
"מה יש לו?"שאל בבהלה.
"יש לו מחלה נוראית..בשם לוקמיה."עניתי.
"וואי,מסכן."אמר אופיר..הוא הביט בעיניי..עצוב.
רגע של שקט עבר בינינו.הייתי בטוחה,שעכשיו כשדניאל מנוטרל,אופיר ינסה שוב לשלוח ידיים.
אבל,הוא דווקא הפתיע אותי.מוחה את הדמעות מעייני.כעבור זמן מה..ישבתי עם דניאל בחדר השיינה..
שכבנו זה לצד זו..דניאל הביט בעיניי..מלטף את פניי..כשלאחר מיכן,נישק אותי..נשיקה מרה,עם דמעות..
הוא שתק..אבל,העינים שלו אמרו לי הכל.הוא,סובל מכאביי תופת,וכבר,איין לו כוח להלחם.הוא מותש.
"אם אני אמות..אני,רוצה שתמשיכי הלאה.."נאנח..מביט בי במבט של צער.
"אל תדבר ככה.אתה לא תמות.אנחנו נעבור את זה ביחד.ננצח את זה."ניסיתי לחזק אותו.
"לין.."אמר,"בואי נהייה מציאותיים לרגע..הביטי בי.אני חלש,מותש..איין בי כוח להלחם."
"אל תוותר!"קראתי אוחזת חזק בידו.."אתה בעצמך אמרת שתילחם."
"אני מרגיש איום ונורא.כל הגוף שלי כואב."אמרתי,מבחינה בו משותק מכאבים…"אבל,האהבה מחזיקה אותי בחיים.אני אוהב אותך,עד שליבי יחדול לפעום."אמר.
"על מה אתה מדבר?" שאלתי אותו..
"קיבלתי את התוצאות של הבדיקות שלי..אני גוסס,לין."הוא אמר.
"לא…"אמרתי.."אתה תילחם!"
"שמעת מה אמר הרופא.במקרה הגרוע ביותר,רק השתלת מח עצם תציל אותי."אמר.
"אז נחפש לך תורם.."בכיתי.,כנראה לי שהוא כבר מתחיל להששלים עם המוות.אני לא.
אני לא אפסיק להלחם למענו.נדמה היה לי שהוא עדיין לא כל כך יודע,עד כמה אני אוהבת אותו.
מאוחר יותר,שכבתי במיטה..פורצת בבכי..חושבת עליו.
"אלוהים,"חשבתי.."אני כל כך אוהבת את הבחור המתוק הזה.אל תיקח לי אותו."
ליבי נשבר בקירבי,כל פעם שאני רואה אותו,נשבר ומשתתק מרוב כאב.אני כבר לא יכולה לסבול את זה.
אני אלחם למענו,עד שאצליח להציל את חייו.אני חייבת להציל אותו! חייבת להיות דרך.