גיבור-פרק 3

שחר.השעה5:00 בבוקר.
כל הטייסים נעורו,לבושים במדים וחליפות טייס.
סגן קמרון ואהובה חלקו נשיקה לוהטת,מאחורי אחד המחסנים.
״שמור על עצמך,רב סרן.״היא אמרה בפניו.
״גם את..״הוא אמר בפניה.
כלאחר מיכן עבור תדרוך קצר ועלו לאויר.
מטוסים החלו להמריא בזה אחר זה.
הלב הולם בכוח.האדרנלין זורם בדם,במנות גדולות.
״בהצלחה לכולכם!״קרא דיימון,מחמם מנועים.
כשלפתע,קיקדאון..המראה.
תוך מספר דקות כולם כבר למעלה.
״תרגיל יפה!״קרא לוק לחברו בקשר.
״למדתי את זה ממך!״קרא קופר.
״הרגע כמעט חטפת טיל בפנים..שבור ימינה!״קרא לוק.
״אני נופל,אתה נופל איתי.״אמר קופר,״כל הדרך למטה.״
״יש לי מיג על הזנב!״קרא אחד הפקודים של קופר.
״סילברליין,כאן קוברה(שם הקוד של קופר),אני מאחורייך..״הרגיע אותו קופר.״מה שלא קורה,אני איתך.״
״אני לא יודע במה הסתבכתי כאן,המפקד.״קרא הבחור המפוחד.
״אני לא יודע,אבל הוא לא משלנו.הוא לא נראה ידידותי..״קרא לוק.
״אתה כנראה צודק.״ענה דיימון,״שימו לב חבר׳ה,ניקלענו למתקפה אמיתית.אני חוזר,זה לא תרגיל .זו מתקפת אמת..״
״נראה לי שכולנו עומדים למות..״אמר סקייילר,אחד מחייליו של קופר.
״אל תדאג ילד.נוציא אתכם מפה..״ הרגיעו אותו הטייסים המנוסים.
החלה מתקפה.
להק המטוסים התפצלו.כל אחד תפס עמדה והגן על חבריו לקבוצה.
הם חגו בקווי אויב.
״אני בצרות חברים..״אמר לוק לפתע.
״אנחנו נעזור לך..״הרגיע אותו קופר.
״אני מאבד גובה במהירות..״הודיע לוק..״צר לי.אך אין מה לעשות..״
הוא נהג בעוז לב.
״״ריפר!״קרא דיימון,כשהוא מבחין במטוס של חברו,מעלה עשן.תופת בוערת.״אני לא מוכן לאבד אותך.״

״אני מנסה לנחות איפו שהוא,אבל אני כנראה לא אצליח..חטפתי פגיעה ישירה.״ענה לוק,מנסה לחלץ את עצמו מהמטוס הבוער..״קופר,שמור על עצמך..״
מבחין במטוס מתפוצץ לנגד עיניו.

״לוק!!!!״קרא דיימון,כשעיניו מוצפות דמעות.
כשלפתע חולפות מול עיניו כל שנות ההכרות בניהם.ראשו של קופר מוצף מחשבות,בעוד הדמעות זולגות מעיניו.עליו לחשוב,מה יספר לאלמנתו של לוק.הוא יודע,שהוא זה שיצטרך לבשר לה את הבשורות הרעות.
אייך יבשר לה על מותו בשדה הקרב.
כשבלבו הרגשה חזקה ובלתי מוסברת,שהוא חי.
למספר רגעים,נדמה היה כי קופר מאבד שליטה על המטוס.
״חייבים לחזור..״הוא משך את הדמעות פנימה.
״קוברה,אתה בסדר?״שאל אותו סלברליין.
״אני בסדר..״הוא ענה,מנסה להתעשת.
״מה אתה עושה?״נשמע קולה של קמרון.
״קוברה,תתאזן!אתה עומד להתרסק!״קרא אחד מפקודיו של דיימון.
כשברגע האחרון הוא התיישר.
״זה היה קרוב!״קראה קמרון,כשמידי ברגע הבא,כשזעם מחלחל בו החל קופר לתקוף את מטוסי האויב ללא רחם.
המתקפה הזו הסתיימה בשלום.
לאחר שהנחיתו את מטוסיהם על נושאת המטוסים בים התיכון,נגשו כל אחד מהטייסים למגוריהם למנוחה קלה.עד התדריך בשעה16:00.
קופר ישב על המיטה שלו.המום. הלום קרב.
״..אתה בסדר?״שאלה אותו קמרון.
״..אני לא מאמין..״הוא אמר באנחת ייאוש..״אני לא מאמין שהוא איננו.״
״..אם יש משהו שאני יכולה לעשות בשבילך..״היא אמרה.
״..הוא מת לי מול העיניים ולא יכולתי לעשות כלום.ג'ס,הוא התפוצץ לי מול העיניים!״קרא דיימון.
״דיי..״היא אמרה,בוכה גם היא כשדימון משעין עליה את ראשו והיא מחבקת אותו.מנסה להרגיע אותו בזרועותיה.כעת,הוא זקוק לתמיכה.להמון אהבה.הוא בהלם.
מאוחר יותר,הוא העביר תדריך לחייליו.
״נקלענו היום למתקפת פתע.״אמר להם,״ואיבדנו חבר יקר.בואו נרכין ראש למענו.״
היה זה בעיקר,תדריך לזיכרו של לוק.דקות של דומייה,לזיכרו.
מאוחר יותר.בביתו של לוק,ישבה אישתו,כרמן עם ביתה וסרקה את שיערה כשנשמעה דפיקה בדלת.
ליד הדלת עמדו קופר ומפקדו של לוק.
״אלי,גשי לחדר..״היא הבינה שמשהו לא בסדר.
לאחר שהילדה עלתה לחדרה.
״כדאי שתשבי.״אמר קופר,נאבק בדמעות שלו.
״אוי לא.קרה משהו ללוק.״היא הבינה,מרגישה שהעולם מסתחרר לפתע.
״כר,אני מצטער..״הוא אמר..״מטוסו של לוק נפגע ולא יכולנו לעשות כלום..״
לא!!!״היא קראה בהיסטריה..מכה על גופו של דיימון,בטירוף ולאחר מכן נשמטת עליו,ומחבקת אותו פורצת בבכי.כשהוא מחבק אותה חזק.
״הוא איננו..״הוא אמר,מרסן את עצמו בפניה.