גיבור-6

השחר עלה.
הטייסים הצעירים עלו למטוסים לאחר תדרוך קרב קצרצר.
״בהצלחה!״אמרה קמרון לאהובה דיימון.
ליבו פרפר .הוא היה נסער ונרגש להשיב את חברו הבייתה מין השובים.
בעוד חברו לוק חווה על בשרו גהנום.שוביו המשיכו לענות אותו כשהם דוחפים את ראשו לקערת מיים קפואים ומיידי פעם מחטיפים לו מכות רצח עד זוב דם.
בעוד לוק חושב על הביית שלו.על אישתו היפיפייה שמחכה לו בבית.
הכאבים היו בלתי נסבלים.
המטוסים עלו לאוויר.
לדיימון הייתה תוכנית קרב אסטרטגית מבריקה בראש. האדרנלין זרם בדמו והרקיע שחקים.
קמרון צפתה בו מחדר הבקרה.
״תעשה לי טובה.שמור על עצמך שם למעלה..״היא חשבה כשלפתע נשמע רעש מחריש אוזניים שהרעיד את ליבה.
״אוקי,לחץ האוויר יורד..״אמר לעצמו דיימון ועטה על פניו את מסכת החמצן.
״מטוסי אויב בשעה 3..״נשמע לפתע קולו של אחד הטייסים.
״כאן קוברה,אל תעשו שום דבר פזיז ביתיים.אני חוזר,אל תעשו שום דבר פזיז..״אמר דיימון,כשלפתע נורה לעברו טיל טומהוק.הוא מיהר להגיב ופוצץ אותו באויר.
עד מהרה החל קרב אויר.
״הם מתגרים בנו או שהם פתחו בקרב?״שאל אחד הטייסים הצעירים יותר.
״זו אזעקת אמת.״אישר דיימון,״נוהל פתיחה באש. לפקודה שלי..אש!!!״
טילים רבים נורו אליהם.
לפתע נפגע מטוסו של דיימון קלות.
הוא איבד פוקוס.סחרור בשחקים.
לחץ האוויר החל יורד.
״אני מרגיש כאילו הלב שלי עומד להתפוצץ!! אני לא יכול לנשום!!״הוא התנשם.הלב שלו הלם בפראות.בקצב נורא גבוה.
״..קוברה,תנסה להתאזן.תתיישר!תתיישר!״קרא אחד מחבריו.
דיימון ניסה לנשום,כשליט לאט ווסת האוויר משיב לו את החמצן לדם.
״קוברה! אתה מאבד גובה!״קרא אחד ממפקדיו כשקמרון שומעת הכול בקשר ונחרדת.
פוחדת שהוא יתרסק.
״אני בסדר..״הוא אמר מתנשם..כשהנשימה שלו מתייצבת וקצב ליבו חוזר להיות נורמלי.
״אתה בסדר??״שוב שאלו אותו.
״וואו..״הוא קרא,״זה היה קרוב.ראיתי את כל החיים שלי חולפים מול העיניים שלי ברגע אחד.ראיתי את המוות.״