גלים של אהבה-פרק 5

המשכתי לשבת ככה על המיטה שלי כמה דקות, מעבירה אצבע רועדת על שפתיי הבוערות. תמיר היה מהבחורים האלה שתמיד הסתכלו עלי וכינרת מלמעלה, לפעמים יורדים לטעום קצת, אבל תמיד למעלה. תמיר.. תמיר לא הרגיש מזויף. ראיתי איך הנשיקה השפיעה עליו. הוא היה מדהים. החלטתי לתת לזה סיכוי. לראות לאן זה ילך. אולי הלב שלי יישבר, אבל לפחות אדע שהיה לי מישהו בלב. חיבקתי את הבקבוק וירדתי למטה. הקורנפלקס כבר נהיה דייסתי, אבל הלשון שלי לא שמה לב מכל האקשן שהיא חוותה. כן. לשון. בפעם הראשונה. פתחתי את הבקבוק ומזגתי לי כוס. הנוזל היה קר ומרענן. אני לא זוכרת עוד מקרה שבו נהניתי כל כך ממיץ תפוזים. קמתי ולבשתי ביקיני אדום שהחמיא לגזרה שלי ומעליו שמלה פרחונית אוורירית עד הברך. לקחתי תיק חוף צבעוני ודחפתי בו ספר, אייפון, קרם הגנה, ועוד שמלה כמו זאת שאני לובשת רק עם פרחים בצבע אחד, לא צבעונית. נעלתי כפכפים ויצאתי מהמרפסת למדרגות. הגעתי למקום שאני אוהבת. התמרחתי במהירות ואז נשכבתי על הבטן, פותחת את הקשר של החלק העליון ונזהרת שהחלק שאשכרה מכסה אותי יישאר במקומו. עצמתי עיניים ונהניתי מהחום של השמש. פתאום אצבעות חמימות קשרו את החלק העליון שלי והושיבו אותי. תמיר. חיוך התפשט על שפתיי כתאום לשלו. "היי." אמרתי, פתאום לא בטוחה מה לומר. הייתי די בטוחה שהיינו זוג, אבל עדיין.. זה בא ב-בום. "היי." הוא אמר. הוא התיישב על מגבת משלו והתפרש לצדי. הוא הרכיב משקפי שמש והתרווח. בחנתי אותו לשנייה ואז הרכבתי את משקפי השמש שלי. לא רציתי להיות זאת שתפרוץ את הדממה הנינוחה. לבסוף האצבעות שלו התגנבו אל שלי ושילבתי את היד שלי, מרגישה גל חמימות שלא היה לו קשר לשמש. "תמיר!" שמעתי צעקה מהצד שלי. התיישבתי וראיתי ארבעה גולשים הולכים לכיווננו. תמיר התיישב גם הוא בישיבה מזרחית, ידיו נחות על ברכיו. "היי, אחי," אמר תמיר בנינוחות. "היי, רוצה-" ואז קטע את עצמו אחד מהם והסתכל עליי. "אז, אתה ממשיך להטריד אותה?" תמיר משך בכתפיו והסתכל עליי. "אני מטריד אותך?" נענעתי בראשי לשלילה. "רואים? מרצונה החופשי." הבנתי שזה ייקח כמה זמן והתהפכתי על הגב, מתחילה לקרוא. "מצאת אחת חתיכה, תמיר." שמעתי לחישה. אני אחת שלא מבליגה. כן, היופי שלי פתח לי הרבה דלתות, אבל עדיין הייתי בן-אדם! שמתי סימנייה והסתובבתי בכעס. "אתה חושב שהוא לא היה טורח אתי אם הייתי מכוערת?" דרשתי. הבחור הסמיק וחייכתי בסיפוק. "ב-ד-י-ו-ק. תנסה לחשוב לפני שאתה מדבר." ובזה הסתובבתי ונעצתי מבט בספר שלי. שמעתי את תמיר צוחק ומבטיח להם שיצטרף אחר כך. ידו נכרכה סביב כתפי, והרמתי אליו מבט, מתרככת כשראיתי שעשוע בעיני התכלת-שמיים שלו. "אישה מודרנית לתפארת." ציין. צחקקתי ופגשתי בשפתיו לשנייה. למרות שזה עדיין היה מספיק בשביל להזרים בי חשמל. "את יודעת, אני חושב שהשיער שלך מתחיל להיות גלי. את יודעת, פחות ביסלי סטייל." העברתי את ידי בשיערי. "באמת? אתה חושב?" שאלתי בתקווה. הוא צחק. "באמת, למרות שאת יפה כך או כך." נעצתי בו מבט חודר. "לא שזה משנה לך, נכון?" דרשתי בקול מאיים. התשובה היחידה שלו הייתה להוריד את ידו אל מותני ולמשוך אותי אל שפתיו. הידיים שלי נורו אל העורף שלו ושיחקו בשערו המשיי, מצמידות את פניו את שלי. בעיקרון התמזמזנו. "סיוון!" שמעתי קול חד וקפצתי מהחצי ישיבה חצי שכיבה. ולפניי, עומדת בכעס, לבושה בבגד ים וורוד פוקסיה ומחזיקה בעיתון שלה כמו נשק, עמדה כינרת. "בואי אתי, עכשיו!" אמרה בקול נוקשה. העפתי מבט מבולבל אל תמיר לפני שהיא אחזה במרפק שלי וגררה אותי הרחק משם.