"גם אם תחפשי בכל החלומות לא תמצאי אחד כמוני" -פרק 9

"חחח עומרי אני יודעת שזה אתה"
"כוסעממק מאיפה את יודעת?!" הוא שאל
"אולי ביום שתחליף תבושם אני לא ידע"
"סתמי תפה ואל תשחקי אותה את חולהה עליו" הוא חייך והתחיל לרוץ.
"טוב בזהה אני מודה" אמרתי ורצתי אחריו.
"אז מה עוד 3 שבועות אה?" הוא שאל שישבנו בספסל אחרי חצי שעה של ריצה.
"כן" לא באליי!
"נתגעגע אלייך מכוערת" הוא אמר ובלגן לי את השיער.
"גם אני,קוף" אמרתי וחיבקתי אותו.

*הגיע היום, היום שלא רציתי שיגיע. היום אנחנו עוזבים.
יום קשה עבר על כוחותינו אתמול,היה לי קשה להיפרד מכולם אתמול.
אבל הבטחתי שלפחות פעם בשבועיים אני יבוא לבקר.
"אנאל את יורדת?" שמעתי תא הקול של אמא שלי מלמטה.
"שנייה אני באה" העפתי מבט קטן על החדר וירדתי.
את הרהיטים והכל השארנו פה כי מי יודע מה יקרה ואם נחזור יום אחד.
אני מפחדת לעזוב הכל,להתרחק נכולם ומי יודע איך יהיה שם
אם אני לא יתחבר שם לאנשים למרות שאני מתחברת וקולטת אנשים בשנייה.
"אנאל תעלי שנייה ותראי מה עם אח שלך" היא אמרה תוך כדי שהיא מדברת בטלפון.
"דנאל לאן נראלך שאתה הולך?!" שאלתי שראיתי אותו עומד מול המראה עם שתי חולצות ביד,הילד הזה יכול לשגע אנשים!
"אני צריך עזרה" הוא אמר בקול שאיפשר לעמוד מולו.
"נו יאללה מהר,אמא מחכה" אמרתי וישבתי על המיטה שלו.
"אני לא יודע איזה חולצה לשים?" אמר והראה לי את החולצות אחת ירןקה ואחת שחורה.
"אתה לא הולך לאירוע או משהו" שמתי עליו את החולצה השחורה וירדנו.
אכלנו ארוחת בוקר קצרה ויצאנו.