גרייס-פרק 2
פרק 2-שוב פעם
ואז נזכרתי.
זאת הייתה רייצל,החברה הכי טובה שלי ביסודי.
היא לא יודעת מה קרה לי.
"עכשיו נזכרתי"אמרתי וחייכתי,וגם היא חייכה.
"איך את,איך היה בבית ספר החדש?"שאלה אותי.
"היה בסדר"עניתי לה,לא יכולתי.לספר לה מה קרה.
"למה עברת לפה?"שאלה.
"לא יודעת,די נמאס לי מהבית ספר הזה,אז עברתי לפנימיה"המשכתי לשקר
לא יכולתי לספר לה,כאב לי מידי לפתוח את הנושא שוב.
אני לא רוצה לספר לה שעברתי התעללות,ובריונות.
לא רציתי לספר לה שאני פגעתי בעצמי,שהספקתי לאכול,והגעתי עד לאנורקסיה.
אני פוחדת מהתגובה שלה,אני פוחדת שתצחק עלי,אני פוחדת שהיא תתרחק ממני,שהיא תספר לכולם,ואז זה יחזור שוב.
פחדתי.
לכן המשכתי לשקר.
"או אה"אמרה ,והמשיכה לחייך.
"ולמה את עברת?"שאלתי אותה.
"כי ההורים שלי רצו שאלמד בפנימייה,אני פה כבר שנתיים"ענתה.
"שנתיים?את היית בחדר הזה לבד כל הזמן הזה?"שאלתי אותה.
"לא, הייתה לי שותפה אבל היא עזבה לפני חודשיים"ענתה.
"אה,אז איפה אני יושנת?"שאלתי אותה.
"אמ…רוצה במיטת קומותיים למעלה?"שאלה,והנהנתי.
הלכתי לשם,ושמתי את התיק שלי למעלה ,והשארתי את המזוודה שלי ליד המיטה.
בחדר היה מקום לחמש בנות ,היו שם שלוש מיטות נפרדות ,ומיטת קומותיים אחת.
התחלתי לפרוק את המזוודה שלי,והוצאתי את הבגדים שלי על המיטה התחתונה של מיטת הקומותיים.
"גרייס הנה יש פה ארון ריק בשבילך לשים את הבגדים"רייצל קראה לי ,ופתחה דלת של ארון ריק.
"תודה"חייכתי לה ,והלכתי לשם עם הבגדים שלי,וקיפלתי אותם לבפנים.
אחרי שעה שסידרתי את הדברים שלי ,החלפתי בגדים.
לקחתי מהארון חולצת חייזר שחורה ארוכה,וגינס שחור חלק,והלכתי למקלחת להתלבש.
אחרי שיצאתי נעמדתי מול המראה ,מסתכלת שלא רואים את הצלקות שלי.
יש לי הרבה צלקות,במיוחד על הידיים שלי והרגליים.
ואז הסתרקתי.
"אמ..רייצל איפה פינת העישון פה?"שאלתי אותי,והיא פערה את עיניה בהפתעה.
"את מעשנת?"שאלה ,והנהנתי.
"את?"שאלתי,והיא הנידה את ראשה.
"או.. אמ אז תוכלי להראות לי איפה בפינת עישון?"שאלתי בשנית.
"כן אין לי בעיה,חכי אני רק יחליף בגדים,ונלך"אמרה,להלכה להחליף בגדים.
בינתיים לקחתי את התיק שלי,ובדקתי שהסיגריות והמצית שלי שם.
ואז לבשתי אולסטאר אדום גבוהה.
ואחרי כמה דקות רייצל יצאה,להלכה לנעול נעליים.
"טוב בואי?"שאלה אותי.
הנהנתי,ולקחתי את התיק שלי ויצאנו.
ירדנו במדרגות והלכנו לפינת עישון.
הגענו לשם,היו שם כמה ספסלים,והרבה בדלי סיגריות על הרצפה.
היו שם שלושה בנים שישבו,ועישנו שם.
רייצ'ל התחילה להתקרב אליהם ,אז הלכתי אחריה.
"היי בנים"היא אמרה לה וישר שלושתם הסתובבו אליה.
"או היי רייצל,מי זאת?"אחד מהבנים שאל.
"תכירו זאת גרייס"ענתה והצביעה עלי ואני נופפתי להם לשלום.
"או היי גרייס אני לוגן"ענה אותו בן שאמר לרייצל שלום.
יש לו שיער חום קצר כזה ממש יפה והעיניים שלו היו כחולות.
"היי אני כריס"אמר עוד אחד.
יש לו שיער ג'ינג'י חום כזה כימעט קצוץ ,ועיניים חומות.
"ואני טום"אמר הבן האחרון.
יש לו שיער בלונדיני מתולתל ועיניו היו כחולות.
חייכתי אליהם ונופפתי שוב.
"אז אפשר לעשן פה?"לחשתי לרייצל,והיא הנהנה.
הורדתי את התיק מכתפי,והוצאתי את חבילת הסיגריות שלי והמצית.
הוצאתי סיגריה אחת מהקופסא,והחזרתי לתיק את הקופסא.
שמתי את הסיגריה בפי,והדלקתי אותה ולקחתי נשיפה מהסיגריה,והוצאתי.
"בואי נשב פה"רייצל אמרה לי ,והובילה אותי לספסל מול שלושת הבנים.
התיישבנו,והמשכתי לעשן.
הבנים האלו היו מאוד ילדותיים,הם התחלו לריב בצחוק על כלום,וגרמו לי ולרייצל לצחוק ממש הרבה.
אחרי שסיימתי את הסגריה כיביתי אותה וקמתי לפח לזרוק אותה.
"את יכולה פשוט לזרוק את זה על הרצפה"אמר כריס, וגיחך.
"אני מעדיפה לזרוק לפח"אמרתי וחייכתי.
"לא מזהמת אה"אמר, והנהנתי והוא גיחך.
חזרתי לשבת, ושילבתי את ידי ורגליי.
ראיתי את כריס מסתכל מוזר לכיוון היד שלי.
"מה יש לך על היד?"שאל,ותפס בידי.
פאק, השרוול של החולצה שלי התקפלה למעלה ,וראו את הצלקות שלי.
כריס קם כשהוא מחזיק בידי,ומושך את השרוול למעלה,חושף את כל הצלקות ביד שלי.
"מה זה?את חותכת,יואוו איזה ילדה מוזרה, מה קרה לא קיבלת מספיק צומי אז חתכת"כריס אמר,וצחק וגם טום התחיל לצחוק ,אבל לוגן לא הוא רק הסתכל על היד שלי מוזר.
וגם רייצל.
"מה זה?"שאלה רייצל.
"אמ.. ז-זה כלום זה מ-ממש כלום"אמרתי, ושחררתי את אחיזתו של כריס מידי,והורדתי את השרוול למטה.
"אמ..א-אני צריכה ללכת"אמרתי,ולקחתי את התיק שלי,והתחלתי ללכת משם במהירות.
"רגע גרייס חכי, יופי מטומטם מה אתה עושה"שמעתי את רייצל צועקת לי,ואז צועקת על כריס,
התחלתי לעלות מהר במדרגות מגיעה לחדר, ורואה את רייצל באה אחרי.
נכנסתי לחדר,ונעלתי אותו.
לא נותנת לה להיכנס.
התחלתי לבכות, התחלתי להתהלך בחדר בזמן שידי משולבות, ושורטות את אזור הכתפיים שלי.
למה הוא עשה את זה למה.
יש לי בעיה גדולה, אני לא יכולה לעמוד בזה כשצוחקים עלי בגלל זה.
אמרתי לעצמי.
ואז שמעתי דפיקות,זאת הייתה רייצל היא צעקה לי לפתוח.
לא עניתי לה.
הלכתי לכיוון המראה מסתכלת על עצמי.
מרימה את השרוולים של החולצה ומסתכלת על ידי.
הן היו מגעילות ומלאות בצלקות מהעבר.
רייצל המשיכה לדפוק,ולצעוק.
הלכתי לכיוון המזוודה שלי,והוצאתי משם קופסא קטנה מקושטת.
פתחתי אותה ,והיה שם את אוסף הבליידים(סוג של סכינים קטנים וחדים) שלי.
אני מטומטמת.
אני יודעת.
לקחתי בלייד אחד והחזרתי את הקופסא לתיק.
התיישבתי באמצע החדר,ממשיכה לבכות.
הרמתי את השרוול שלי,וכייונתי את הבלייד לכיוון היד שלי.
רייצל פתאום הפסיקה לדפוק,ולצעוק אבל לא אכפת לי.
לא הפסקתי המשכתי לבכות.
אני מטומטמת.
אני לא מאמינה שאני עושה את זה שוב.
תגובות (2)
ממש עצוב , ילדים באמת חותכים וזה נושא שצריך להעלות אותו בסיפורים בשביל המודעות , בהקשר השלילי כמובן
אני יודעת ובהמשך זה ישתפר והכל