גרייס-פרק 4

פרק 4-הארוחה
נכנסתי לחדר ונעלתי אחרי את הדלת.
שמעתי זרם מים נסגר,ואז רייצל יצאה מהאמבטיה.
"או בוקר טוב גרייס" ענתה כשראתה אותי.
"בוקר טוב"עניתי לה,וחייכתי חיוך קטן.
"היה בסדר כשהלכת לעשן?" שאלה.
"מה זאת אומרת?"שאלתי באי הבנה.
"הבנים היו שם?עשו משהו אמרו משהו?"שאלה.
"כן הם היו שם,וכריס אמר הנה הילדה החותכת,אבל התעלמתי ממנו והלכתי לספסל להתיישב ולעשן"עניתי מתקדמת לכיוון המיטה שלי,ושמה עליו את התיק שלי.
"קרה עוד משו?"שאלה בהתעניינות.
איך זה הגיוני שלמישהו אכפת ממני?
"אחרי זה לוגן בא להגיד לי לא לשים לב אליהם,ואז הוא שם לב לתחבושת ביד,ושאל מה קרה,לא עניתי לו ובאתי ללכת,והוא תפס בידי ושאל שוב מה קרה,אז צעקתי עליו מה זה עניינך ומה אכפת לך ממני והוא עזב את האחיזה והלכתי"עניתי לה מתיישבת במיטה התחתונה של מיטת הקומתיים.
"אוו נראה שלמישהו אכפת ממך" ענתה בקול מציק כזה ועשתה לב עם הידיים.
"אוי תסתמי"אמרתי לה והיא התחילה לצחוק.
למה שיהיה למישהו אכפת ממני?
עם היה למישהו אכפת ממני לא היו פוגעים בי שוב ושוב..
"מה את רוצה לעשות אז?" רייצל שאלה.
"סרט?" שאלתי.
"כןןןןן" ענתה בהתלהבות ורצה לקחת את השלט של הטלוויזיה והדליקה בו סרט.
היא חזרה והתיישבה לידי.
ראינו את הסרט הגל החמישי.

אחרי בערך יותר משעתיים שראינו את הסרט והמשכנו לראות סרטונים מצחיקים הגיעה דפיקה בדלת.
"ארוחת ערב"צעקו מבעד לדלת.
"וואי כמה זמן הסתכלנו סרטונים בטלוויזיה מה השעה?" שאלה רייצל.
"עכשיו חמש וחצי"עניתי.
ואו הזמן עבר ממש מהר.
"יש עכשיו ארוחת ערב תתלבשי"אמרה רייצל וקמה מהמיטה לכיוון ארון הבגדים.
ארוחת ערב?
לאכול מול כולם?
אני לא מסוגלת לאכול מול כולם.
אני לא מסוגלת לאכול כשיש אנשים מסביבי אני תמיד מרגישה מאויימת ומרגישה שכולם שופטים אותי.
אני מרגישה שמנה.
"אני לא רעבה"אמרתי.
"מצחיק את הולכת איתי לחדר האוכל בלי תירוצים" ענתה.
"אבל.." עניתי.
"בלי אבל קומי ותתלבשי" קטעה אותי.
הוצאתי אנחה וקמתי לכיוון הארון.

הוצאתי חולצת גקט שלמה רופפת בצבע ורוד בהיר וטייץ שחור.
"אני נכנסת להתלבש במקלחת תתלבשי פה" רייצל אמרה,ונכנסה למקלחת.
התלבשתי ואז שמתי גרביים לבנות קצרות,ונעלתי נעלי אולסטאר שחורות נמוכות.
אחרי שנעלתי נעליים רייצל יצאה מהמקלחת.
התקדמתי לכיוון המראה במקלחת.
נעמדתי מול המראה,והתחלתי לסרק את השיער האדום הקצר שלי.
סיימתי להסתרק,ויצאתי מהמקלחת.
"מוכנה?"שאלה רייצל.
"כן" עניתי,לוקחת את התיק שלי מהמיטה.
"אוקי קחי מפתח וצאי" אמרה מוסרת לי מפתח אחד, ומשאירה לעצמה את השני.
יצאתי מהחדר,רייצל אחרי נועלת את הדלת.
"בואי" אמרה והתחילה לרדת במדרגות.
ירדתי אחריה.
הייתי לחוצה.
הייתי לחוצה מהמבטים שאני יקבל.
במיוחד מבנות שלא מכירות אותי,כי אני פה חדשה פה.
בכל זאת פחדתי.
יצאנו מהשטח של החדרים,והלכנו לכיוון מדרגות שהובילו לחדר גדול ויש לו המשך לעוד מקום.
עלינו במדרגות,והלכנו לכיוון החדר הגדול.
היה שם תור של ילדים.
כנראה זה חדר האוכל.
אחרי כמה דקות של תור ניכנסו לחדר האוכל.
החדר אוכל היה גדול,היו שם לפחות יותר מ10 שולחנות גדולים שאפשר לשבת שם.

רייצל התקדמה לעבר התור שהיה כדי לקחת אוכל.
"אני הולכת לתפוס לנו מקום" אמרתי לה, והלכתי ישר כדי שהיא לא תגיד לי כלום.
היה שולחן קטן של ארבע מקומות ליד הקיר,אז הלכתי והתיישבתי שם.
אחרי עשר דקות בערך רייצל חזרה עם שתי צלחות עם אוכל.
היא התיישבה השולחן,והגישה לי צלחת אחת.
"אני לא רוצה לאכול"אמרתי לה,ודחפתי טיפה את הצלחת ממני.
"תאכלי"ציוותה עלי והזיזה את הצלחת בחזרה.
"אני הולכת לקחת מיץ"אמרה וקמה מהשולחן.
לא הייתי מסוגלת לאכול.
הרגשתי את כולם נועצים בי עיניים.
"קחי" שמעתי את רייצל אומרת.
היא הגישה לי כוס של לימונדה.
"תודה" מילמלתי ולקחתי לגימה מהמיץ.
"למה לא אכלת כלום עדיין?תאכלי" אמרה.
בלית ברירה לקחתי את המזלג,ולקחתי חתיכה מהאוכל,והכנסתי לפה.
אכלתי כימעט חצי מהאוכל.
הרגשתי שאכלתי יותר מידי.
זה היה קשה לי לאכול מול כולם.
הרגשתי כלכך הרבה מבטים נועצים בי.
לא יכולתי הייתי חייבת לצאת החוצה.
"אני מלאה,אני הולכת לסיגריה"אמרתי לרייצל.
"אוקיי אני אחרי האוכל הולכת לספריה רוצה לבוא גם?"שאלה.
"לא תודה,אני אלך לחדר" עניתי והיא הנהנה.
קמתי מהשולחן והתקדמתי לכיוון היציאה.
הרגשתי מבטים נועצים בי.
הסתכלתי לכיוון שולחן אחד ליד היציאה והיו שם את שלושת הבנים.
הם אכלו.
ניסיתי כמה שפחות לגרום להם לשים לב אלי.
כשעברתי שם לוגן הרים את מבטו אלי.
"היי גרייס" אמר גורם לכריס וטום להרים אלי מבט.
לא עניתי לו.
הסטתי את מבטי,והתקדמתי יותר מהר ליציאה.
יצאתי מהחדר אוכל והתקדמתי לפינת עישון.
היה שם ריק.
סופסוף אין שם אף אחד.
התיישבתי בספסל והוצאתי סיגריה,ומצית מהתיק.
הדלקתי אותה ,לקחתי נשיפה מהסיגריה והוצאתי את העשן.
אני לא מרגישה טוב.
אכלתי יותר מידי.
הרגשתי שמנה שוב.

לקחתי נשיפה אחרונה מהסיגריה,וכיביתי אותה.
קמתי ולקחתי את התיק.
התקדמתי ליציאה של פינת העישון,וניתקעתי במישהו.
נפלתי אחורנית,ושמעתי גיחוך.
אלו היו שלושת הבנים.
כריס הפיל אותי וגיחך.
קמתי מהריצפה וכריס עמד מולי.
"אופס מצטער ילדת צומי" אמר והוא וטום התחילו לצחוק.
"תסתום כבר זה לא מצחיק"אמר לוגן.
למה תמיד לוגן מגן עלי.
"די כבר זה לא מצחיק"אמרתי לכריס,והוא השתתק לשניה.
"ואו היא יודעת לדבר"אמר והמשיך לצחוק.
"די כבר"צעקתי עליו,ועברתי אותו יוצאת מהפינת עישון.
הגעתי לדלת החדר ונכנסתי נועלת אחרי.
נצמדתי אל הדלת וגררתי את עצמי לריצפה.
נישברתי והתחלתי לבכות.
למה חייבים תמיד לצחוק עלי?
למה תמיד שונאים אותי?
נמאס לי כבר.
זה כואב.
הרגשתי בחילה.
כאבה לי הבטן,אכלתי יותר מידי.
אני חייבת להוציא את זה.

התקדמתי לכיוון השירותים.
התיישבי על בירכי מול האסלה בוכה.
הכנסתי שתי אצבעות לפי והקאתי.
הקאתי את כל מה שאכלתי.
קמתי מהרצפה,והורדתי את המים.
ניגבתי את הפה שלי,והמשכתי לבכות.
השעה הייתה כבר תשע.
מחר אני הולכת ללמוד בבית ספר.
יצאתי מהשירותים,והתקדמתי לכיוון הארון בגדים.
הוצאתי משם פיגמה ארוכה,ולבשתי אותה.
חזרתי למקלחת וציחצתי שיניים.
יצאתי והלכתי לכיוון מיטת הקומתיים.
עליתי בסולם ונשכבתי במיטה.
עדיין בכיתי.
לבסוף נרדמתי עם הדמעות.