דווקא הוא? פרק 2
" בואי יסמין, בא לי כבר לצאת מהכיתה החנוקה הזאת!" בת'אני קראה לי כשהיה צלצול להפסקה ואני התעכבתי עם הספרים.
"בסדר, בסדר!!!" אמרתי לה בתגובה והלכתי לקראתה כשאנחנו יוצאות מהכיתה.
הלכנו לקפיטריה וכול אחת לקחה לה מגש עם אוכל והתיישבנו בשולחן.
אחרי כמה דקות שעברו ג'ון, החבר של בת'אני, התגנב מאחוריה ולדקור אותה עם אצבעותיו במותניה. בת'אני קפצה בבהלה, בצחוק ובזכם והסתובבה אל ג'ון בכעס.
"פעם אחרונה שאתה עושה את זה, אחרת כול כך הלך עליך!" היא אמרה עם פרצוף חמוץ וג'ון רק צחק ונשק לה. הוא נתן לי חיבוק והתיישב, והתחלנו לדבר. באמצע השיחה נהייתה יותר בין ג'ון לבת'אני, אז פשוט השתעממתי והסתכלתי על כול הקפיטריה בשיעמום. אני יודעת הרי שהם לא מתכוונים לזה, אבל זה די מבאס.
הסתכלתי סביב ולפתע ראיתי מישהו עם שיער שחור מבריק ועיניים שחורות כמו סערה. הוא בטוח תלמיד חדש, חשבתי. זהו! הוא התאום של הילד החמוד ההוא עם העיניים הירוקות. האמת שלא הייתי מנחשת שהם תאומים. שניהם נראים סבבה. הזה עם העיניים השחורות טיפה יותר נאה, אבל זהו. אין ממש מה להתלהב ממנו. כאילו, הוא סתם עוד אחד. לגמריי. ראיתי הרבההה יותר חתיכים. לא שהוא חתיך… הוא סביר. בכול מקרה שיהיה.
כנראה שבהיתי בו בטעות, כי הוא כנראה הבין שמישהו בוהה בו והסתכל לכיוון שלי. מיד הסטתי את מבטי, אבל יכולתי לראות מזווית העין שהוא לא מסיט את מבטו. כשחשבתי שהוא לא מסתכל סוף סוף, חזרתי להביט בו ולפני שהספקתי להסיט את מבטי הוא הסתכל עליי בחזרה. כשהסתכלתי עליו קודם לבריר שנייה, הייתה סערה בעיניו. אבל עכשיו, כשהסתכלנו אחד על השנייה, יכולתי להבחין שהסערה חלפה. ובמקומה יש… רוגע.
תגובות (0)