דם האהבה- פרק 8 !

מהפרק הקודם :
עיניה נעצמו. היא נכנעה לחולשות שהוא גרם לה. היא לא הייתה מסוגלת להתנגד. המגע של שפתיו על לחייה בנשיקה ארוכה אחת, ואז בנשיקות קטנות בזו אחר זו לאורך פניה- על מצחה, על עיניה העצומות…
ההתרגשות הזאת, הפרפרים בבטן, הוסיפו לתחושת החמימות שעטפה אותה.
הגשם טפטף מעליהם ודומייה אפלולית עטפה את הרחוב, והעניקה להם מסתוריות רבה.
היא פתחה את עיניה לרגע קט, מתבוננת בעיניו המלטפות, ומזה הרבה זמן, הרגישה בטוחה במקומה, במעשיה ובו.

—————————————————————————————————

"עומר, זה אתה?"קראה לירון בקול מלא שמחה מזוייפת. היא התקדמה לעברו בצעדים גדולים ומהירים, בעודה תוהה מי היא אותה בחורה מופקרת שנמצאת כל כך קרוב אליו.
עומר ומיטל לא שמו לב לצעקה בתחילה. הם היו עסוקים בלהנות אחד מהשני, מהמגע לא מגע שעבר ביניהם. רק כאשר הצעקות התקרבו והדהדו ברחוב, שניהם נפרדו אחד מהשנייה בחדות, נבוכים מעצם המצב.
לירון כבר הייתה לידם ומיד ניגשה לנשק את עומר בלחי לאות שלום וכשהסתובבה, היא בחנה את מיטל מכף רגל ועד ראש במבט מעוצבן, מנסה להבין מה הוא מצא בה, כי לפי איך שהיא קלטה את המצב, הנשיקה ביניהם הייתה על קצה הלשון.
"לא סיפרת לי שכבר יש לך חברה.." לירון העירה לעומר ומיטל והוא כמעט נחנקו- הסיבה היחידה לכך הייתה האמירה בקול רם של מה שהם כל כך חשקו בו.
"את יודעת, את ממש מוכרת לי, תזכירי לי מי אמרת שאת.." שאלה לירון וכיווצה את עיניה, כמנסה להיזכר.
מיטל הסתכלה על עצמה והבינה- לירון לא זיהתה אותה ובצדק. לירון אף פעם לא ראתה את מיטל לבושה בשמלה. יתר על כן, בבואה לבית הספר מיטל אף פעם לא התאפרה או פיזרה את שיערה, הוא תמיד היה אסוף בצמה. וכאן, עתה, היא נראית שונה לחלוטין, או בעצם, היא נראית בהתאם לגילה, ולא הילדה הקטנה אותה היא מציגה בדרך כלל.
מיטל רק לחשה שהיא לא אמרה איך קוראים לה, והתחילה להתקדם קדימה, בחזרה אל המסעדה.
עומר נשאר נטוע במקומו למשך כמה שניות. ליבו פעם בחוזקה, והוא נותר מהורהר, בוהה במיטל שהחלה ללכת. לירון החלה לדבר, מנסה למשוך את תשומת ליבו של עומר, ואף מציעה לו לבוא עמה למסיבה שהיא עכשיו בדרכה אליה. "לא הרבה מוזמנים, זו מסיבה פרטית, אבל אתה תראה יהיה כיף, תכיר אנשים.." היא המשיכה לדבר, מצחקקת. עומר כלל לא הרגיש בנוכחותה ואחר רגעים מספר, רץ אחרי אחרי מיטל, שכבר הספיקה להתרחק. הוא רצה אותה קרובה אליו.
לירון עמדה שם בפה פעור. 'ממני אף אחד לא מתעלם !' חשבה לעצמה, 'מי הוא חושב שהוא בכלל? שישאיר אותי לבד באמצע הרחוב ויתעלם מהזמנתי?! באיזו זכות הוא מזלזל בי כך? ומי זו הילדה שאליה הוא רץ בהתלהבות כזו?'. ללירון היו המון שאלות, אבל היא שמרה על קור רוח, שהרי היא תמיד משיגה את התשובות לכל שאלותיה. היא לקחה נשימה עמוקה והמשיכה בדרכה. היא כבר תחשוב כיצד עליה להשיג את התשובות, כעת היא מעוניינת לבלות!.
——————————————————————————————————-
עומר התקרב למיטל והלך לידה בשתיקה. לא היה לו מה לומר וגם לה לא. הליכתם הייתה איטית, צעד אחר צעד.
מדי פעם גנב עומר מבטים לעברה, אך היא הסתכלה קדימה ואף לא פזלה לכיוונו.
אחר מבט נוסף, שילב עומר את ידו בידה ואחז בה בעדינות. הוא ציפה לתגובה חדה ומהירה, לכעס מצידה, אבל נראה כי נגמרו לה הכוחות להילחם, או שהיא פשוט לא רצתה להילחם, כי היד שלה אחזה בידו והאחיזה של שניהם התחזקה מרגע לרגע.
————————————————————————————————-