דם כחול | 6(וולדוש)

עוברים הלילות, וכל לילה היא מעכירה את הדם מחדש.
כל לילה, טרחתי לישון לידה. עירום. רק בשביל להזכיר לה, אני פה.
ירח אחד ואחד נוסף… ואחריו עוד ועוד.
את הבוקר הייתי מבלה ברדיפה שלה, ואת הלילה לצידה.
אני מסתכל על התקרה. הניחוח שלה. היא מתקרבת ונכנסת בטריקת דלת עדינה . היא… הדם שלה נקי.
העיניים שלי נפערות לרווחה. אני נכנס לשוק היסטרי.
"מה אתה מתלהב?" היא מצחקקת. היא לא מרגישה מאויימת.
"למה לא הזרקת לעצמך?" אני זורק לאוויר. זה מספיק להתפוגג לפני שהיא פותחת את הפה.
"אני סומכת עלייך…" היא עונה בביטחון. היא מפשילה את השמלה, ואחריה הגרביונים והאביזרים הנלווים. היא עוד זוכרת שאני גבר, נכון?…
אני נושם עמוק. מנסה להתעלם מהריח, אבל קשה.
היא נכנסת למיטה לידי. מתוך אינסטינקט אני עוטף את גופה בזרועות השריריות והקרות שלי. כי לא, אני לא כמו כל אדם.
למעשה, אני לא בן אדם בכלל.
היא נרדמת מהר. חצי שעה והיא שקועה עמוק בתוך החלום השביעי. אני מחייך וממהר לצאת למרפסת. אני שורק ואלן מופיע לצידי, מגיש לי בקבוקון כסוף עם שני שלוקים של אלכוהול ונותן לי לבחור סיגר.
אני גומר מה שנשאר בשלוק אחד ושולף סיגר בלי בכלל להסתכל.
"היא בפנים, הבתולה שלך?" הוא שואל, מתבדח. אני נועץ בו מבט מאיים.
"מה עובר עלייך?" הוא מוסיף. אני נוחר בבוז ונושף טבעות עשן.
"כלום" אני רושף החוצה בזלזול. הוא נשען אחרונית.
"לילה ראשון שהיא לא מזריקה, ואתה אפילו לא נמצא לידה. אתה לא רוצה את הדם שלה. במילים אחרות-" אני קוטע את ההתחכמות המזויינת.
"תשתוק" אני מסנן בארסיות.
צודק או לא,
לא אכפת לי.