דם לבן פרק 1

עוד יום הגיע.. איך לא היה לי כוח לקום.. ראיתי את אימי נוחרת וראיתי גם את אבי הולך לעבודה ומנופף לי לשלום. השמש זרחה לי בעיניים ,הבטן קרקרה ועיניי היו חצי עצומות.
בחוסר כוח יצאתי ללימודים , לא ראיתי משהו מיוחד . סתם יום רגיל. בית הספר היה מלוכלך ומסריח (כרגיל,) ילדים הרביצו בכל המסדרונות . כאילו ,איזה מין תיכון זה אמור להיות ? ככה עובר כול יום .
חדר המורים הפך לחדר סיגריות , כול ילד שנכנס לשם המתמכר לעשן של הסיגריות .
רק אני ועוד שני חברים , היינו הנורמליים בבית ספר. ראיתי אותם , כרגיל , יושבים במדרגות ומנסים לא לנשום את אווירם של המורות .
שני הילדים האלה , היו בן ובת. אחד חיוור לחלוטין , שבמוזרות , אף פעם לא נפצע וילדה אחת לבושה רגיל וטיפ טיפה מלאה בקצת. לא סיפרתי לכם עד עכשיו – אבל הבית ספר הזה הוא סוג של בית ספר לאלימים.
לא שאני אלימה. אני פשוט נדלקת במהירות . החיוור (שקוראים לו ירון.) כול הזמן ניסה לקחת בדיקות דם מהאחות (כן.. מוזר.) והילדה (שקוראים לה יעל.) פשוט לא יודעת מה זה 1+1 . אני אלימה ובטיחותית במידה גבוהה וקרואים לי שרון . שערי הוא חום וארוך , עם תלתלים וגלים ומכנסיי קצרים ותמיד אני לובשת גופיה.
ישבתי אייתם וכרגיל , שתקנו והסתכלנו על המתבגרים העוברים . אנחנו , אגב כיתה ט' .
צלצל הפעמון של בית הספר וכולנו התפזרנו לכיתתנו . טוב , לא כולם , רובם פשוט נשארו וחיכו שהמורים ייקחו אותם לשם.
נכנסתי לכיתתי , עברה שעה ועדיין היה רעש בכיתה ועשן של סיגריה באוויר .אני פשוט ציירתי ציורים חמודים של אנימה (כן , אני חובבת אנימה.) וכול פעם שטעיתי , טעות קטנה , זרקתי.
לאחר שעתיים שהמורה ניסתה להשקיט את הכיתה , שוב צלצל הפעמון והתפזרנו בבית הספר.
פתאום , ראיתי ילד מוזר דוחף את ירין . נבהלתי , רצתי לעברו , ראיתי שהילד שדחף התחיל לצחוק צחקוק קל והצביע על ירין שעדיין לא התקומם מהרצפה.
"אולי תסתום כבר?!" צרחתי על אותו הילד. נתתי לו אגרוף חזק בפרצוף וגם הוא נפל , רק שלו ירד דם.
לירין לא ירד אפילו טיפה אחת של דם. רגליו היו פצועות עד מאוד ועדיין לא היה שום דבר. פרצופו היה מוטמן באדמה והוא פשוט שתק.
הרמתי את פרצופו , כדי לראות את מצבו וראיתי ……..
עוד הערות ואמשיך !